להגיד "אני אוהב אותך" בלי שהיא יכולה לשמוע-פרק א'-המחויבות

לפני חודשיים,התחלתי להתנדב בשביל המחויבות האישית,שהבית ספר מכריח אותנו לעשות,לחפש מקום מחויבות זה כמו לחפש מקום עבודה,הבית ספר זה הלשכת תעסוקה,והמקום התנדבות זה מקום העבודה,כולם כבר התחילו,ואני אחרון…כמובן,נשאר רק מקום התנדבות אחד,מקום כזה לחרשים,מן מקלט כזה שיש בו חרשים,וצריך לעזור להם,לא ממש הייתה לי ברירה אז הלכתי להתנדב שם,
"תגיע לשם ביום רביעי,בשלוש בצהריים",האחראית על המעורבות חברתית אמרה,
"טוב",
"רק תדע שמי שלא עושה שישים שעות לא עולה כיתה",
אני חייב לעלות כיתה,ועוד חודש מתחילים הבגרויות,אני חייב לסיים את זה,אוףף,עבר יום ועוד יום,והגיע יום רביעי,אמרתי לאמא שלי שאני הולך להתנדב שם,היא נתנה לי קופסא של עוגיות,ואמרה "אסור לבוא למקום חדש עם ידיים ריקות",
"טוב אמא",עניתי ויצאתי מהבית,הלכתי לתחנת אוטובוס,אמרתי לעצמי,אני חייב לסיים את זה עוד החודש,ואין לי ברירה בכלל,הגיע האוטובוס,לא היו בו הרבה אנשים,נכנסתי התיישבתי בשורה האחרונה,ושיחקתי באייפון,בפלאפי בירד,המשחק עם הציפור הזו שלא אכפת לה מכלום,העיקר לעוף,אחרי אולי שעה משחק הגעתי לאגודת חרשים,ירדתי מהאוטובוס,הסתכלתי בשעון,
"עשרה לשלוש",יש לי עוד 10 דקות,נכנסתי לשם בשביל להכיר את האנשים,
הלכתי לאחראית,"שלום,את האחראית",שאלתי במבט תוהה,
"כן,אתה בטח אדם",
"כן,אני אדם",
"עם איזה קבוצות גיל אתה רוצה לעבוד?",לא ידעתי שיש אופציה לבחור,נבחר בנערים בני גילי אולי ככה יהיה לי יותר קל,
"נערים,בבקשה",
"טוב,בוא אחרי",הלכתי אחריה למתחם של הנערים,לא דימיינתי איך הם יראו,לא ממש היה לי אכפת,רק לסיים עם המחויבות וזהו,נכנסנו למתחם,האחראית פתחה לי את הדלת,משב רוח קרירי שהגיע מהמזגן המקפיא,קיבל אותנו בברכה,
"בוא אני אכיר לך את כולם",
"אני לא רוצה להעליב,כולם פה חרשים מלידה?",
"כולם,חוץ ממנה",
היא הצביע אל ילדה שישבה בצד וצירה,
"אתה לא יודע שפת הסימנים נכון?",
"לא יודע",
"איתה יהיה לך הכי קל,היא יודעת לקרוא שפתיים",הלכתי אחריה,
"תכיר,זו ליאת",
היא סימנה לה בשפת הסימנים משהו ואמרה לי "שב,תכירו,ואם אתה צריך משהו,אני בקבלה".