טיפה יותר מידי…

היא מעולם לא הרגישה בנוח על ידו. על אף היותה קטנה הרגישה לא פעם שאהבתו אליה אינה במקום. מטבעה היתה ילדה חשדנית ולצידו רמת החשדנות שלה נסקה לגבהים חדשים.
הוא תמיד חיבק טיפה יותר מידי, החמיא טיפה יותר מידי, נצמד טיפה יותר מידי וחייך טיפה יותר מידי.
היא הרגישה מאויימת על ידו.
כל מבט ממנו הרעיד את ליבה הקטן וכל חיוך שלו גרם לה לזוז באי נוחות.
אך היא אינה יכלה לומר דבר, הוא היה סבה.
ואז הגיע אותו יום,
את יום חמישי האפור ההוא היא לעולם לא תשכח, היא לא תשכח את הרגע בו נשקו לה הוריה לשלום והפקירו אותה בידיו, היא לא תשכח את המבט המבוהל שהיה בעיניה כשהבחינה שרק הוא בבית, היא לא תשכח את הרוק שסרב לעבור בגרונה הקטן או את ליבה שהלם בפראות מטורפת.
הוא אנס אותה טיפה יותר מידי…