חצי רגל באדמה – פרק ראשון
מחצית מתושבי כדור הארץ אוהבים פנטזיה. החצי השני משקר. אני אוהב פנטזיה בכל ליבי, כל עוד היא בגדר ספר, סרט, או אפילו סתם נושא שיחה, אחרי הכל, מעולם לא הייתי מאלו שבאמת מוצאים על מה לדבר.
הייתי החנון שמדבר על טלפונים בטלפון עם חברים. כאשר ספר כמו פרסי ג'קסון התגלגל לידיים שלי, זה היה רק עניין של זמן, עד שהחלק במוח שלי, שאחראי על התמכרות יזרים איזה נוזל שיגרום לי להתמכר. ככה גם היה לי עם אראגון, הארי פוטר ורבים וטובים שהיו ונפלו לרגליו של החצוי הזה.
מאז כמובן, הנושא כמעט היחידי שהייתי מסוגל לדבר עליו היה "חצויים" עוד ועוד ועוד, עד שאפילו לחברים שלי כבר היה קול משועמם שרק הזכרתי את חצי המילה חצוי. (הוי, האירוניה.)
כמובן, שכמו בכל ספר טוב, גם אני נישבתי פנימה, מעוניין להיות חצוי בעצמי, וכל החברים שלי דיברו בלי סוף על העובדה שאני פשוט בן אתנה, ללא ספק, אז זרמתי עם זה, באופן מפתיע, או לא.
בסופו של דבר מצאתי את עצמי איכשהו מדבר עם משהי מארצות הברית בסקייפ על חצויים.
הסיבה שבכלל כל הקטע המטריד הזה של לדבר בסקייפ עם זרה, התחיל רק מכך שהיה איזה פרויקט טיפשי של בית הספר.
"תמצאו לכם חבר לעט, ממדינה אחרת, שלא דוברת גרמנית או איטלקית" קראה המורה.
כן, בטח. למה שאני אעשה את זה? אז החלטתי לתת לגורל לשחק איתי בקלפים, ובחרתי שם אקראי לרשום בחיפוש של סקייפ. "אמה". בלי סיבה ממשית.
אחר כך הקלדתי שטות על המקלדת, שהייתה דומה ל"פרייס". חיפשתי את השם הזה, ומצאתי אמריקאית אחת, עם שיער שחור ארוך ועיניים ירוקות, מביטה למצלמה ומחייכת.
אין לי שום דבר נגד אמריקאיים, או ירוקי עיניים, שחורי שיער, או אנשים אופטימיים, אז לחצתי אשר, וכתבתי לה בהודעה באנגלית הקלוקלת שלי שאני צריך לעשות פרויקט לבית הספר, אז אני אשמח לדבר איתה.
זאת לא אשמתי שנולדתי סקפטי, ולכן לא טרחתי כל כך לפתוח את הסקייפ, ולחכות, עד שבטעות פתחתי.
אותה האמה רשמה לי "היי" בלי סיבה רצינית.
"היי" עניתי לה.
"מאיפה אתה, תומאס?" היא שאלה.
לרגע תהיתי מאיפה לעזאזל היא מכירה את השם שלי, עד שקלטתי שזה כתוב לה בסקייפ. הייתי לא מרוכז לחלוטין, אפילו שבדרך כלל, אני יחסית בסדר.
"שוויץ, צרמט" כתבתי, בלי יותר מידי להעמיק.
"אתה יודע, היה לי חבר מאוד קרוב בשם תומאס, והוא מת." כתבה אמה.
"איך הוא מת?" שאלתי, בעניין רב.
"לא משנה" היא אמרה.
"זה בסדר" כתבתי לה.
"בכל מקרה, מה קורה? מה עם תחביבים."
"אני אוהב לקרוא, יש איזה ספר ממש טוב שאני אוהב, פרסי ג'קסון, קראת?"
"לא" כתבה אמה "על מה זה?"
"זה ספר על חצויים, כלומר, חצי אלים יווניים, ההרפתקאות שלהם, סיפור יפה."
"אלים יווניים?" היא כתבה.
"כן" כתבתי "זה ממש מגניב, חצי אנושיים, חצי אלים, מה דעתך?"
"זה נשמע… מוזר"
"מוזר?" כתבתי. שם לב שיש לה הרבה שגיאות כתיב באנגלית שאפילו אני שם לב אליהן, על אף שהאנגלית שלי לא משהו בפני עצמה.
"את מכירה את האלים היווניים?"
"כן"
"אז בת של מי היית רוצה להיות?"
לקח לאמה יחסית הרבה זמן לענות.
תגובות (9)
נשמע ממש מעניין….
הסיפור נישמע כל כך מגניב כי הוא מסופר כאילו הוא באמת אמיתי.
תמשיך בקרוב מחכה להמשך =))))
זה באמת נשמע מגניב!
גמאני רוצה להתכתב עם מישהו מחו"ל!!!!!!
תודה.
וואי זה נשמע טוב!! D;
ר.ל.
זה לא מין המשך לסיפור 'מלחמת האלים'?
תמשיכי ! D:
זה נשמע בינתיים סיפור ממש ממש מגניב :C
וואו !
רמת הכתיבה שלך כל-כך טובה עד שאני מרגישה שכאילו פתחתי עכשיו ספר מהספריה או מחנות ספרים.
אהבתי מאוד את הרעיון ואת ההוצאה לפועל :)
שבת שלום 3:
תודה רבה !
יפהפה פשוט מדהים ♥