ילדי שמנת?-פרק 6

יום לאחר מכן:
קמתי בבוקר מוקדם והרגשתי רטיבות על פניי,כמובן כל הלילה בכיתי.
אני כבר לא יודעת למה אני ממשיכה לבכות מאותם סיבות קבועות שההורים שלי אף פעם לא איתי, שאין לי חברות, שהאדם היחיד שאני יכולה להסתמך עליו זה על עצמי.
אני כבר צריכה להתגבר על זה לפעמים חשבתי שהתבגרתי אבל תמיד איכשהו אלירן תמיד מצליח לגרום לי לבכות.
הוא מתאר את החיים שלי תמיד כאילו שהם דבר טוב,אבל הוא אף פעם לא מבין שאני לא מליחה לראות אותם ככה,הוא רק מסתכל על החיים שלי מהצד,אבל הוא לא מבין איך זה לחיות חיים כמו שלי,והוא גם אף פעם לא יבין.
לאחר כמה דקות קמתי מן המיטה אל חדר האמבטיה שלי.
והסתכלתי במראה שיערי היה גוש אחד גדול של שיער שנראה כמו חתול על הראש שלי.
עיניי היו אדומות ופניי היו מלאות סימני דמעות.
בקיצור נראתי זוועה,וזה אחד הימים שאני אומרת תודה שאף אחד לא יכול לראות את הכיעור שלי.
נכנסתי למקלחת במהירות ושחררתי את שערי מהקשרים שהיו בו ומהגוש שנוצר בו,שיפשפתי את פניי כדי להסיר מהם את סימני הדמעות ויצאתי ממקלחת עטופת מגבת.
בחרתי בזריזות בגדים שמתי שירים כמו תמיד והתארגנתי במהירות.
לאחר עש דקות הייתי מאורגנת,הדבר היחיד שהיה חסר לי זה ארוחת בוקר.
ירדתי למטה במהירות והכנתי לי פרוסה עם שוקולד.
הסתכלתי על השעון,השעה הייתה, שבע וארבעים.
אני מתחילה את הלימודים רק בשמונה וחצי היום אז יש לי זמן לשבת קצת.
הכנתי לעצמי כוס נס קפה,והלכתי למרפסת הגדולה שבביתי.
התיישבתי על הכיסא ופשוט ספגתי את הרוח הנעימה של הבוקר.
שתיתי את הנס ברוגע ובשלווה לפתע ראיתי משאית הובלות עוצרת בבית הסמוך לשלי.
"איזה יופי זה הדבר היחיד שהיה חסר לי עכשיו שכנים חדשים"מילמלתי.
זה לא שאני לא אוהבת את השכנים שלי פשוט השכנים הקודמים היו מאוד רעשניים.
והבן שלהם כל הזמו הציץ עליי מהחלון שלו שלצערי הרב היה מול שלי.
התפללתי לזה שהם לא ינסו להכיר אותי ולהזמין אותי ואת ההורים לי לארוחות שרק אני יהיה נוכחת בהם בגלל שההורים שלי אף פעם לא בבית.
לקחתי את הטלפון שהיה לידי ובדקתי מה השעה.
שיטטטט השעה כבר שמונה וחצי.
קמתי במהירות ורצתי לקחתי את תיקי הכנסתי בזריזות את הארוחה לתיק ואת הטלפון.
יצאתי בזריזות החוצה ונעלתי את הבית.
הנרי כבר היה במכונית,נכנסתי בזריזות ואמרתי לו:"הנרי סע מהר אני כבר צריכה להיות בבית הספר"
"בוקר טוב גם לך גברתי"אמר תוך כדי שהוא יוצא מהחנייה של ביתי.
חייכתי חיוך קל ואמרתי לו:"הנרי כמה פעמים אמרתי לך לא לקרוא לי גברתי קרא לי ליאור,אני לא סובלת שאתה קורא לי גברתי"
הוא חייך חיוך קל ואמר:\"בסדר אני מבטיח שלא לקרוא לך יותר 'גברתי', ליאור"
"יופי"אמרתי
אחרי עשר דקות הייתי בבית הספר,השעה הייתה כבר תשע, השיעור השני כבר התחיל.
התהלכתי במהירות לכיתה,כמעט רצתי,אני לא מהילדים שמאחרים בדרך כלל.
פתחתי את דלת הכיתה במהירות,המורה עצרה את דבריה ורק הסתכלה עליי.
"בוקר טוב ליאור"אמרה בנימה ידידותית וחזרה לשאר תלמידי הכיתה.
נאנחתי כמו תמיד כמובן היא לא תצעק או תנזוף בי גם עם הייתי באה בסוף היום.
לפעמים אני חושבת למה אני מתאמצת בכלל.
הלכתי להתיישב במקומי ליד ארין.
"בוקר טוב"בירכה אותי
"בוקר טוב ארין"אמרתי
דווקא חיבבתי את ארין,אהבתי את הדרך שבא היא הגנה עליי אתמול גם עם היא לא ממש מכירה אותי.
היא לא נראית חנפנית כמו אח שלה,היא ראית דווקא ילדה חמודה ותמימה שלא ממש אכפת לה מכסף.
וגם היא יכלה להיות בדיוק כמו ליבי אביגל ואפריל, ולדבר עליי אבל לא היא, היא פשוט הגנה עליי ויצאה עליהם,לא כולם היו מעיזים לעשות את זה,כולל אני,אני לא יודעת למה אולי בגלל שאני מפחדת לאבד את האנשים שכן מדברים איתי ביום יום גם עם זה רק בצביעות.
בשלב כלשהו בשיעור הרגשתי שמישהו מסתכל עליי,הסתובבתי לאחור וסקרתי את הסביבה.
וגיליתי זוג עיניים אפורות ננעצות בי.
מעניין מה הוא רוצה ממני עכשיו לאחר אתמול.
הפנתי את מבטי ממנו לפני שמבטינו יתנגשו וניגשתי לחפש את וולטר בעיניי,לבסוף מצאתי אותו.
הוא נראה טוב יותר מאתמול נראה יותר מלא בשמחת חיים מאתמול ולא מדוכדך וכועס.
שמחתי על זה,כי זה היה אחד מהימים הנדירים שוולטר היה כזה.
לאחר כמה פיטפוטים עם ארין על דברים חסרי חשיבות היה צילצול.
ארין קמה ממקומה במהירות אספה את דבריה במהירות ויצאה מהכיתה כמו רוח סערה.
מעניין מה יש לה שיצאה במהירות כזאת.
קמתי מהכיסא המאוד לא נוח שלי שבכיתה אספתי את דברי ויצאתי גם אני.
הלכתי למקום הקבוע שלי,רק שבדרך נתפסתי על גבי ליבי.
היי ליאור"אמרה.
"היי ליבי."אמרתי בחיוך מזויף.
"הכול בסדר בינינו?"שאלה
"לא הכול זוועתי בינינו אני לא סובלת אותך ואת לא אותי אז בואי נעשה טובה לשנינו ולא נדבר יותר לעולם" רציתי להגיד לה אבל במקום זה אמרתי:"בטח שהכול בסדר למה?"
"סתם בגלל מה שקרה אתמול"אמרה
"מה קרה אתמול"שאלתי ועשיתי את עצמי מבולבלת.
"לא כלום,עזבי זה לא חשוב,טוב ליאור אני צריכה ללכת שנייה לאביגל. נדבר אחרי זה?"שאלה אותי
"בטח"אמרתי והיא עזבה אותי לשלום.
הגעתי לאמפי והתיישבתישם בצד וכמו בכל יום הוא היה שומם מכל אדם אבל עוד מעט הבנות יקלטו שאני פה ויבואו כמו תמיד.
הכנסתי את האוזניות לאוזניי ושמעתי שירים,נרגעת ונשענת על הקיר מאחוריי.
לאחר כחמש דקות מישהו הוציא לי את האוזניות מאוזניי.
כבר ידעתי מי זה מבלי לחשוב.
"אלירן אתה יודע אתה כבר נהיה ממש בלתי נסבל."אמרתי לו עצבנית.
"אני יודע"אמר והתיישב לידי ואמר:"אבל אני צריך לספר לך משהו."
"אין לי כוח לשיחות נפש עכשיו אלירן"אמרתי וקמתי ממקומי והתחלתי ללכת.
"לפני שהגעתי לכאן עברתי שלושה בתי ספר." החל….
שעדיין הייתי בטווח שמיעתו שגם עם היה לוחש הייתי שומעת אותו.
"למה?"שאלתי אותו מתעניינת.
"כי הייתי אני האמיתי"אמר בפשטות.
"מה?"שאלתי לא הבנתי מילה ממה שהוא אומר.
"ליאור את לא מבינה אה?"שאל והמשיך מבלי שעניתי:"הייתי כמוך. ילד מפוצץ חברים צבועים ומגעילים שהדבר היחיד שהם רצו זה את הכסף שלי ולפגוש את ההורים שלי"
"אבל איך?.אתה נכנסת לבית הספר עם מלגה…"התחלתי לומר.
אבל הוא ניענע את ראשו ואמר:"שקר. עשיתי את זה כדי שלא יתייחסו אליי כמו שתמיד התייחסו אליי,עברתי שלושה בתי ספר בגלל המינפולציות ותשומת הלב המיותרת.
עד שהחלטתי שבבית הספר הבא שאני יילך אליו אני לא ייעשה את כל הטעויות שעשיתי בפעם הקודמות,ויספר לכולם על ההורים שלי ועל כמות הכסף שיש לי"
"מי הם ההורים שלך"שאלתי בלבלבול.
"ריצ'ארד וסיילין מונוטגמרי"אמר בפשטות.
"מה הכוכבים הכי גדולים,הם ההורים שלך?"שאלתי חסרת אמונה
הוא הנהן ואמר:"עכשיו את מבינה למה תמיד ניסיתי לגרום לך לראות את הצד הטוב של החיים שלך,כי הכרתי אותם מקרוב,אני יודע שיש לך זכות להיות אומללה תאמיני לי גם אני הייתי אומלל אבל באיזשהו שלב הבנתי שאני לא צריך להרוס את השנים שאמורות להיות היפות בחיי באומללות אלה פשוט להינות מהם,וזה מה שעשיתי עד שעברתי לבית הספר הזה,ואז באמת התחלתי להינות מהחיים שלי,בלי קמצוץ של אומללות."
התיישבתי לידו בחוסר אמון מעכלת את כל מה שהוא אמר עכשיו נזכרת בעיניים שלו אתמול שהביעו הזדהות,ואז לא הבנתי למה. היום אני מבינה,הוא היה כמוני,הוא חיי בדיוק כמוני ואפילו אותו רצו יותר בגלל הוריו,אני לא ממש חשה צורך מסוים להתחנף אליו אוו לפגוש את הוריו אבל זה רק בגלל שזה בדיוק כמו החיים שלי,וכמו שאני לא סובלת את הילדים החנפנים האלה אני יהפוך לאחת כזאת ובמיוחד לא לאלירן.
אני חושבת שעכשיו אני יותר מבינה את אלירן,ויותר מחבבת אותו.
אבל עדיין היה משהו שלא הבנתי.
"למה אתה מספר לי את זה עכשיו בכלל?"שאלתי אותו
"כי אני עובר לגור לידך"אמר בפשטות קם והלך.
מה אין מצב שאלירן הולך לגור לידי זה הולך להיות פשוט סיוט….