״הבת של…״ (המשך לסיפור ״עד שהמוות יפריד בנינו״) הקדמה + פרק 1

הקדמה…

קטלין בת ה16 גודלת אצל משפחה שיש בה הרבה סודות..
אביה ליאם עובד כאיש עסקים והכל שמור בסוד
ואימה לוסי שחקנית קולנוע והיא לא כל כך רואה אותה
אפילו אחיה דניאל שחשבה שהוא כמוה מחביא לה דברים
היא כבר לא יודעת על מי לסמוך…משפחתה מחביא לה את כל האמת

פרק 1…

ישבתי מול הבריכה שומעת שירים באוזניות ומשתזפת
לפתע הרגשתי צל ופתחתי את עיני
אבי עמד מולי ודיבר,לא שמעתי אותו כמובן,השירים היו חזקים כמו תמיד
״קטלין אני מדבר איתך״,הוריד לי את האוזניות ואמר
״מה?״,שאלתי
״אמא שלך חוזרת היום,אני מבקש מימך שתתנהגי בסדר״,אמר
״עוד פעם הצילומים הדפוקים שלה על החיים שלה?״,שאלתי בעצבנות כשהוא כמעט נכנס בחזרה לבית
״את מבינה שהקרירה של אמא שלך חשובה לה״,אמר
״כן שכחתי…יותר חשובה מהמשפחה שלה״,אמרתי ואת המשפט האחרון בלחש לעצמי
״מה?״,שיחק אותו לא שומע והסתכל אלי
״כלום!…אפשר לעלות לחדר שלי?״,שאלתי
״כן…תתרגני ובלי פרצוף״,אמר כשנכנסתי לבית
טרקתי את הדלת ונעלתי אותה…
״תתנהגי בסדר…נה נה נה..,עלק בסדר משפחה מפגרת כזאת בכלל לא יודעת להתנהג בסדר!״,מלמלתי לעצמי כשחיפשתי לעצמי בגדים שיתאימו לצילומים הדפוקים שלה
בחרתי חצאית פעמון לבנה וחולצה לבנה קצרה
זרקתי את זה על מיטתי ושמתי שירים מהמחשב,שירים ממש חזקים
נכנסתי למקלחת
יצאתי כשרק המגבת עלי ולקחתי את הבגדים
התלבשתי במהירות,עשיתי פן,התאפרתי קצת וירדתי
כבר שמעתי את אמא שלי מלמטה מדברת וצוחקת
״אל תעשי שטויות כמו פעם אחרונה״,אנר לי דניאל כשיצאתי
״כן בסדר…נתנהג כמו ילדה טובה במשפחה טובה״,אמרתי בעצבנות
״מספיק כבר קטלין!״,אמר אבי ושתקתי
ירדנו שלושתנו והמראיין הזה קם עם אמא שלי
״או…המשפחה המדהימה״,אמר בחיוך והצלם הסתוב וצילם אותנו
אבי חייך ודניאל גם,עשיתי תפרצוף הרגיל שלי ושאבי הסתכל אלי חייכתי

״זה כזה מדהים…ביקשו מימני לבוא בסוף השבוע להאיטליה״,אמרה אימי בהתרגשות לאבי כשהם היו במטבח ודיברו
לקחתי לעצמי פחית קולה והתכוונתי לחזור לחור שלי
״קט שליי את שמעת?״,אמרה אימי בהתרגשות
שונאת שהיא קוראת לי קט!
״כן שמעתי״,גלגלתי עיינים והמשכתי ללכת
אבי שעמד ליד הדלת הסתכל אלי בעצבנות
״אני ממש שמחה בישבילך אמא…״,אמרתי ברול רגוע וזרקתי לאבי מבט מצטער קצת..,יצאתי מהמטבח ועליתי לחדרי
2 שיחות שלא נענו מדנה,החברה הכי טובה שלי
״כן דנה?״,אמרתי כשהתקשרת אליה
״טוב שאת עונה באמת..״,אמרה
״מצטערת כרגיל העבודה של אמא ״,גלגלתי עיינים ואמרתי
״ראיתי אותך בטלוויזיה פשי…תביא איתך מלה חתיכים״,אמרה בהתרגשות
שכבתי על מיטתי כשהיא מדברת
״כן שמענו…״,אמרתי
״מממ אה כמעט שכחתי,בן מארגן מסיבה גדולה בבית שלו,כולם הולכים…את גם תבואי?״,שאלה כמו ילדה קטנה
״אני לא יודעת…״,אמרתי
״נו קטלין את תקועה בבית כבר שבוע,החופש רק התחיל נו…״,התחננה
״אוקיי…תבואי לאסוף אותי עוד חצי שעה״,אמרתי
״טוב״,אמרה וניתקה
קמתי חיפשתי בגדים אחרים
מצאתי חצאית מיני ג׳ינס,גופיה לבנה,וקפוצ׳ון לבן,נעלתי אולסטר לבנות
אני לא מהסוג של הבנות שלובשות שמלות והכל למסיבה מטופשת,מרחתי איילנר,סומק ,סרקתי את השיער הבלודיני הארוך שלי וירדתי
״לאן?״,שאל אבי
״יוצאת למסיבה..״,אמרתי
״קטלין הסברתי לך שבערב את לא יוצאת״,אמר
״אני לא ילדה קטנה!…תבין את זה שאני כבר בוגרת ולא כל החיים אני השאר תקועה כאן!״,אמרתי ויצאתי
דנה חיכתה לי באוטו ונכנסתי במהירות
״זה היה מהיר…מה קרה?״,שאלה כשהיא התחילה לנסוע
״לא שואלת אותו כבר…״,אמרתי
״בטח ישלח לך את דניאל שיחזיר אותך לבית״,אמרה וצחקה קצת
״שינסה!…אני עושה מה שבאלי״,אמרתי שמתי את האייפון אל השתק

הגענו למסיבה כמו תמיד בית מפוצץ,והחנפנים האלה שדיברו איתי רק כי אני הבת של לוסי המפורסמת
עם אמא שלי לא הייתה מפורסת בחיים אף אחד לא היה מדבר איתי,אני מהסוג של הבנות שלא אכפת לה להיות מקובלת או חנונית,מסוג של עושה מה שבאלי ולא מפחדת מאף אחד,מסוג של לא אכפת לה מה היא לובשת..
לדנה התחברתי כי הרגשתי שהיא לא חברה שלי רק כי אמא שלי מפורסמת,היא הבינה אותי,אבא שלה ראש העיר וכולם מתחנפים אליה כי יש לה את הבית הכי גדול של העיר
אנחנו מבינות אחת את השניה וכבר שנתיים אנחנו חברות
שתיתי קצת ולא מצאתי את דנה,רציתי לחזור לבית,לא יזיק לי קצת לחזור ברגל
יצאתי מהבית והתחלתי ללכת
הרגשתי שעוקבים אחרי אז התחלתי ללכת מהר יותר
התקדמתי למקום נטוש כדי להתחבא אחרי שראיתי דמות מאחורי
ורק שהרגשתי שאין כבר אף אחד יצאתי לפתע נתקלתי בבחור ונבהלתי
הוא תפס אותי והכניס אותי בכוח למקום הנטוש
הצמיד אותי לקיר ומתחיל להכות אותי
״תעזוב אותי חולה נפש!״,צרחתי ונתתי לו בעיטה ברגל
הוא תפס בשערי בחוזקה ודפק את ראשי על הקיר,ראיתי מטושטש ונצמדתי לקיר
לפתע….