את חידה לא פתורה, גם לא לעצמך- פרק 15.

●נקודת מבט של אריאל.
"אריאל, תן לי לעלות איתה לאמבולנס" הלל ביקש.
"שב בשקט לפני שאני מעיף אותך לאלף עזעאזל" התעצבנתי.
"אל תהיה ילד, היא צריכה אותי לידה" הוא אמר.
"ליאב קח אותו מפה לפני שאני מתפוצץ עליו" צעקתי.
ליאב לקח את הלל לצד.
האמבולנס הגיע ותבל לא התעוררה..
עליתי איתה לאמבולנס.
"מי אתה בשבילה?" הפרמדיק שאל אותי.
"החבר שלה" אמרתי.
"הכל יהיה בסדר, אל תדאג" הוא אמר.

"תתעוררי" לחשתי ונישקתי לה את גב כף היד.
הגענו לבית החולים.
הרופאים הכניסו אותה לחדר ואותי השאירו בחוץ.
אסיף וליאב באו.
"מה איתה?" ליאב שאל.
"לא יודע.." אמרתי רועד מעצבים ולחץ.
"יש לך פרקינסון במקרה? די לרעוד" ליאב צעק.
"ליאב, שקט!" אסיף צעקה עליו.
"טוב סליחה" הוא מהר התקפל.
"נו למה לא מודיעים פה כלום?!" שאלתי בעצבים.
"אריאל, תירגע, היא תהיה בסדר, בסך הכל עילפון" אסיף הניחה את היד שלה על הירך שלי.
"אם יקרה לה משהו? זה מסוכן הקלסטרופוביה הזאת?" שאלתי לחוץ.
"אני לא אשקר לך, זה מסוכן, אבל תבל תצא מזה, היא גיבורה" אסיף אמרה.
"כן.. נראה לך שהיא תשאיר אותך לבד עם כל הבנות בפנימייה?" ליאב אמר.
צחקתי.
תבל קנאית ורכושנית, גם אם מישהי תשאל אותי מה השעה, היא מסוגלת למשוך לה בשיער.
אבל זה כבר לא ככה, נפרדנו..

"מי עם תבל ממן?" הרופא יצא מהחדר ושאל.
"אני" רצתי אליו.
"מי אתה בשבילה?" הוא שאל.
"חבר שלה" אמרתי.
"טוב, אז תבל התעלפה. היא קיבלה סוג של הלם ובגלל זה לא התעוררה.
עכשיו נתנו לה כדור כדי שהיא תישן והכל בסדר" הרופא אמר.
"תודה דוקטור" חייכתי אליו.
נכנסתי אליה לחדר, היא הייתה מחוברת למכשירים, היא ישנה. השיער שלה היה מבולגן במעט. היא הייתה כל כך יפה.
"היי תות" ליטפתי אותה.
"אני אוהב אותך" אמרתי.
"רק שתרגישי טוב יפה שלי, מבטיח לך שאתן לך את כל העולם על מגש מכסף" חייכתי.
התיישבתי בכיסא שלידה ולאט לאט העיניים נעצמו מעצמן..

●נקודת מבט של תבל.
פתחתי את העיניים והסתנוורתי מאור הפלורוסנט הלבן.
איפה אני ולמה אני מחוברת למכשירים?!
אני בבית חולים?
הרמתי קצת את הראש כדי להבין מה קורה, אריאל ישן באי נוחות על הכסא.
"הוא היה כל הלילה" שמעתי את אסיף אומרת.
"אסי, מה קרה?" שאלתי.
"מישהו נעל אותך בשירותים, את התעלפת והתעוררת רק עכשיו" היא אמרה.
נזכרתי במאי, פחדתי ממנה.
ולחשוב שיכולתי למות..
"אני אומרת לך, המאי הזאת מסוכנת, אני נשבעת לך שכמעט השתנתי על עצמי מרוב פחד" אמרתי.
"זאת מאי נעלה אותך?" היא שאלה בשוק.
"שקט, הוא ישן" הצבעתי על אריאל שנראה כמו מלאך.
ליאב נכנס לחדר.
"או היפייפיה הנרדמת התעוררה" הוא חייך וחיבק אותי.
"לא יכולת להתעורר יותר מוקדם? ככה לא הייתי נרדם על הכרס הלא נוחה של אסיף" הוא אמר.
"כרס אה? אין בעיה ליאב" אסיף אמרה בטון מאיים.
"איזה כרס חיים שלי? את שטוחה כמו פלטה" הוא מיהר לתקן את עצמו.
"לא, יש לי כרס" היא אמרה.
הוא בא לנשק אותה אבל היא חסמה את הפה שלו עם היד שלה.
"מה את עכשיו תעשי לי עונש?" הוא שאל.
"כן" היא צחקה.
הצחיקו אותי הריבים שלהם. הזוג הכי מצחיק בעולם.
"זכרי אסיף, אין שרשרת זהב" הוא אמר. ליאב הבטיח לה שרשרת זהב שהיא רצתה המון זמן.
"כאילו שיש לך אומץ להגיד לי לא" היא הרימה גבה וצחקה.
"אני שונא שאת צודקת" הוא אמר וגלגל עיניים.

אריאל התעורר, לקח לו כמה שניות להתפקס על עצמו.
"תות, התעוררת?" הוא שאל בהתרגשות, הוא קרא לי 'תות'.
חייכתי אליו חיוך קטן.
אסיף וליאב יצאו והשאירו אותנו לבד.
"את יכולה לספר לי מי נעל אותך?" הוא שאל.
"אני נעלתי את עצמי" שיקרתי.
"אני לא קונה את זה" הוא אמר.
"בעיה שלך" אמרתי ביובש.
"תבל אל תשגעי אותי" הוא התחמם והתחיל להרעיד את הרגל.
"אף אחד לא ביקש ממך להאמין לי" אמרתי ולקחתי את הטלפון שלי.
"אין לי כוחות לריב איתך, תספרי לי מי נעל אותך" הוא לקח ממני את הטלפון. הסתכלתי עליו בעצבים. באיזה חוצפה הוא לקח ממני את הטלפון?!
קיבלתי הודעה מהלל.
'היי תות, איך את? דברי איתי' הוא רשם.
'אני בסדר, תודה על הדאגה' שלחתי בחזרה ונעלתי את הטלפון.
"מי זה היה?" אריאל שאל.
"עניינך?" שאלתי.
"כן" הוא אמר בעצבים.
"הלל" אמרתי.
"עוד פעם הוא?" הוא התעצבן.
"הוא המדריך שלי, הוא שאל לשלומי!!" צעקתי.
"טוב אני לא אריב איתך על זה" הוא נשם נשימה ארוכה.

"תספרי לי, אני מבטיח שאני לא אעשה כלום" הוא אמר.
"תישבע לי" אמרתי.
"נשבע" הוא אמר בחוסר סבלנות.
"זאת מאי.." לחשתי לעצמי והשפלתי מבט.
"מי?" הוא שאל.
"מאי, החברה שלך" אמרתי. הוא פער פה והתיישב לידי במיטה.
"אני מצטער" הוא ליטף את הפנים שלי.
"אני מפחדת ממנה אריאל, תסביר לה שאנחנו לא ביחד, אני יכולתי למות" אמרתי.
"אם היה קורה לך משהו, הייתי מת" הוא אמר.
נשענתי על החזה שלו, הוא עטף אותי בחיבוק מחמם ונעים.
"כשראיתי אותך עם הלל, נשברתי" הוא אמר אחרי כמה דקות של שתיקה.
רציתי להמשיך את השתיקה הזאת..
"בבקשה בוא נשכח מזה" ביקשתי.
"ידידים?" שאלתי.
"לא" הוא אמר. הופתעתי ונעלבתי קצת שהוא אמר את זה.
"זוג" הוא אמר אחרי שנייה ארוכה ומשך אותי לנשיקה.
כשהתנתקנו, הסתכלתי עליו מופתעת. חשבתי שלא נחזור והוא סתם עושה לי סצנות של קנאה.
"התגעגעתי אלייך" הוא אמר.
"לריח שלך, לטעם של השפתיים שלך, לשיער שלך, לעיניים שיכולות להפיל אותי במבט, התגעגעתי לתשובות השנונות שלך.. אני אוהב אותך תות" הוא אמר.
"אני אוהבת אותך ריאלי היפה שלי" נצמדתי אליו והוא חיבק אותי.

'קסם שבוער בתוכי
כמה חשובה לליבי
עד כאן הכל אפשרי
אישה שתמיד משלימה אותי
רגש עולה בדמיון
נולדת אחת למיליון
השאירי את ליבי בידך
חכי לי אבוא בגללך '
(ערן וקנין- אחת למיליון).