לא, רק לא זה – פרק 2

"קייט! קייט קומי!" מישהו ניער אותי בכוח ממיטתי. "מה? מה קרה?" שאלתי מנומנמת. זאת הייתה טיילור. "קייט קומי כבר אמא אמרה שהאוכל מוכן ועוד מעט אנחנו יוצאות לקנות דברים לבי"ס החדש!" "נו עוד חמש דקות" אמרתי בייאוש ומשכתי את השמיכה על פניי. "שום חמש דקות! קומי עכשיו!" היא צעקה ומשכה את השמיכה מגופי. "טוב טוב אני קמה". היא יצאה וסגרה אחריה את הדלת. התיישבתי על קצה המיטה והבטתי בחלון. בחוץ היה יפה כל כך ונראה כאילו אתמול בלילה לא ירד גשם בכלל. ניגשתי למושב של החלון והתיישבתי. אהבתי את הנוף, היו מסביבנו כמה בתי קרקע גדולים בעלי מדשאות יפות ומטופחות, כביש נקי, ועץ דובדבן צמח ממש איפה שהחלון שלי, אבל הכי אהבתי את השמיים. דרך החלון שלי אפשר היה לראות שמיים תכולים ויפים עם כמה עננים לבנים שטים ברוגע. כמה ציפורים נדדו בשמיים, לא רציתי לרדת למטה. "קייט נו! בואי כבר!" "באה!" השבתי. ירדתי למטבח בריצה. במטבח היה שולחן ארוך ויפה עם כיסאות מותאמים בצבעים בז' ושמנת. "בוקר טוב לך, ישנת טוב?" אמא שאלה, "כן" השבתי בחיוך. "את צריכה להחליק את הפוני הפריקי שלך" אמרה טיילור. הרגשתי את הלחיים שלי מתלהטות. "קייט די" אמא מיהרה לעצור אותי והגישה לי צלחת עם חביתת עין ובייקון, וספל נס קפה. "תודה, אבל אני לא אוכלת בבוקר" "ממתי?" אמא שלי שאלה בתדהמה. לקחתי את ספל הנס קפה והשבתי "בערך מגיל 12, זה עושה לי בחילה" "באמת? לא ידעתי" "לא שאלת" ועליתי למעלה לחלון.
הדלקתי מוזיקת מטאל כבד, לגמתי מהנס ובהיתי בנוף. 'אני יכולה להתרגל למקום הזה, בתקווה ששוב לא נצטרך לברוח' חשבתי. "קייט תתלבשי אמא לוקחת אותנו לשופינג" טיילור אמרה לי מבעד לדלת. "נפלא" סיננתי מבעד לשיניי. שמתי סקיני בצבע טורקיז, סניקרס אפורות, וגופיה שחורה עם גולגולת. החלקתי מהר את השיער ויצאתי. טיילור כבר הייתה מוכנה כרגיל עם עקבים, חצאית מיני, וחולצה מנומרת עם מחשוף, וכרגיל… איפור כבד. "אמא אני לא יכולה להסתובב עם קייט ככה, היא תעשה לי מוניטין רע".גלגלתי עיינים. "גם בלי העזרה שלי את תעשי לעצמך מוניטין רע, ואז שוב בגללך נצטרך לע-" "קייט, שקט!, ובאמת לא יזיק לך ללבוש דברים אחרים, צבעונים ולא כמו כל הרוקיסטים האלה שלך" "טוב, אני באוטו" עניתי בעצבנות ושמתי את האוזניות. שופינג עם טיילור זה נורא, באמצע שהיא ואמא קנו בגדים אני פרשתי לחנות המוזיקה הקרובה והתחלתי לנגן בגיטרות.

השעון המעורר צלצל 6:30 בבוקר. השמש חדרה מבעד לחלון והיה נעים מאוד. ציפור קטנה נכנסה דרך החלון והתיישבה על הסדינים שלי. הסתכלתי עליה וחייכתי, היא הייתה כל כך עדינה. "קייט, קומי יום ראשון ללימודים" אמא פתחה את הדלת בתנופה והציפור ברחה ועפה מבעד לחלון. הבטתי בה באכזבה, רציתי שתיקח אותי איתה, רציתי לפרוש כנפיים כמוה ולעוף, להיות חופשייה. "טוב אני באה". שמתי סקיני בצבע כחול כהה, אול-סטאר שחורים, חגורת נייטים שחורה לבנה, כפפות רשת שחורות שמולבשות רק על כף היד, גופיה שחורה וחולצת משבצות, צמידי הלהקות שלי, החלקתי את השיער וירדתי למטה. " לא, לא, לא, את לא הולכת ככה טיילור" אמרתי בייאוש. היא לבשה חצאית מיני קצרה קצרה בצבע ג'ינס וגופיה לבנה שקופה עם מחשוף, וחזיית פוש אפ וכמובן, עקבים מנומרים וגבוהיםפ להחריד. "לא אני זאת שמתלבשת כמו הומלסית" פניי התחילו להאדים ואמא מהר נדחפה ומיהרה להפריד ביננו. "רק שתדעי שאם שוב את תהרסי את ההזדמנות שלי פה, ולא מעניין אותי כלום אני נשארת! כי לי נמאס לוותר על החיים שלי בשביל מישהי שלא לומדת מהטעויות של עצמה וסתומה מספיק כדי לחזור עליהם כל פעם מחדש!" לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהבית. לא רציתי ליסוע איתם ברכב אז חיכיתי להסעות. התיישבתי ליד החלון, השכונה הזאת כל כך יפה. הקשבתי למוזיקה באוזניות שלי, ונהנתי. הנסיעה עברה מהר. ירדתי מהאוטובוס ואז שמתי לב עד כמה שהבית ספר גדול. הצצתי בדף שקיבלתי מאמא. זאת הייתה מערכת השעות החדשה שלי. נכנסתי בדלתות הכניסה הגדולות והבטתי מסביב. היה אולם גדול מלא בתלמידים, ומשם האולםפ מתפצל לשלושה מסדרונות מלאות בלוקרים כחולים וירוקים. 'איזה בית ספר ענק, איך אני אסתדר פה?' חשבתי לעצמי. הצלצול נשמע "לעזאזל" מלמלתי לעצמי. התלמידים התפזרו במהרה. פתאום עבר ילד גבוה וכהה עור. "היי, סליחה", ביקשתי את תשומת ליבו נואשת. "כן, מה הבעיה" "אני צריכה להגיע לכיתת המתמטיקה של מר.סמית ואני חדשה פה אתה יכול בבקשה רק לכוון אותי?" הילד חייך "אני בדרכי לשם עכשיו, בואי איתי, אני מייקל דרך אגב" אמר והושיט את ידו ללחיצה. חייכתי בחזרה. "היי, אני קייט" אמרתי ולחצתי לו את היד.
נכנסתי לכיתה והתיישבתי לידו. הילדים הסתכלו עליי קצת מוזר אבל לא היה לי אכפת. שיחשבו מה שהם רוצים. השיעור נגמר מהר, ומיהרתי לאסוף את הדברים שלי. "את רוצה לאכות איתי ועם חברים שלי צהריים?" שאל מייקל עם חיוך רחב. "כן, בטח למה לא?" השבתי וחייכתי בחזרה. הגענו לקפיטרייה….