פרק 7: הרגש שהוביל אותי אלייך
שבוע עבר מאותו יום.
אותו יום שבו התחזתי לחברה של אלכס ואותו יום שאמרתי לו שאני אוהבת אותו.
שום דבר חדש לא קרה בשבוע הזה. לא ראיתי את אלכס ולא שמעתי ממנו, לא פגשתי את החברים שלו ולא ראיתי את האקסית לו.
כל יום אני הולכת לבית ספר, חוזרת הביתה ויושבת בחדר וחושבת.
חושבת על אלכס ועל כמה שבא לי לראות אותו.
אפילו שהסתבכתי בגללו והחטיפו לי כאפה, אני עדיין רוצה לראות אותו.
לא תמיד הוא מתייחס אליי יפה אבל כשהוא מחייך אליי אני מרגישה הרגשה טובה, הרגשה שאף פעם לא הרגשתי .
***********************
בדרך לבית הספר ראיתי את שירלי" היי,מה קורה?" שירלי הייתה שמחה מהרגיל היום.
"בסדר כזה, את יודעת " עניתי והמשכנו ללכת.
שירלי הסתכלה עלי ואמרה" מה את עדיין חושבת על המסומם" שירלי אוהבת לתת כינויים לאנשים.
"כן קשה לי לשכוח אותו".
הגענו לבית הספר.
הגיע כמעט סוף שנה, שבוע לפני חלוקת התעודות.
לא כל הבית ספר מגיע, כבר אין לאף אחד כוח ללמוד כולל את המורות.
הבית ספר היה ריק מהרגיל.
הגיעו מהכיתה שלי רק 6 ילדים .
****************
בכיתה המורה ללשון לא הגיע, אני ושירלי היינו בדרכנו לסיפריה עד שהרגשתי משהו, הרגשתי משהו מוזר .
הרגשה טובה אבל גם כואבת כמו שאני תמיד מרגישה כשאני עם אלכס.
"וואי תיראי אותו, מיזה הוא ממש חתיך" שירלי הצביעה על מישהו.
אחרי שהתקרבנו קצת ראיתי שזזה אלכס.
"ז..זה.. אלכס" גימגמתי .
שירלי הסתכלה אליי ואחרי זה על אלכס וחייכה.
אלכס התקרב אלינו "ניקול חיפשתי אותך" "אותי? למה חיפשת אותי" הייתי מופתעת.
"אמא שלי אמרה לי לקחת אותך הביתה אנחנו נוסעים" אלכס אמר מהר .
"נוסעים?.. לאן אנחנו נוסעים? ומי זה אנחנו?" שאלתי מהר וחיכיתי לתשובות.
"אמא שלך ואת ,אמא שלי ואני. אנחנו נוסעים לאילת מהעבודה של האמהות שלנו"
הייתי עוד יותר מופתעת .
למה אף אחד לא אמר לי כלום על זה.
למה אמא שלי לא אמרה לי כלום.
אמרתי להתראות לשירלי ונסעתי עם אלכס.
כשהגענו הבייתה אלכס עלה איתי, אמא שלו הייתה אצלנו בבית הם היו עם תיקים ומזוודות.
"אמא למה לא אמרת לי כלום, גם לא ארגנתי דברים."הייתי עצבנית על אמא שלי.
"רציתי לעשות לך הפתעה, ראיתי שבזמן האחרון משהו עובר עלייך ועל הדאגי כבר ארגנתי לך בגדים."
איך אני ישרוד את זה?
איך אני ישרוד שבוע עם אלכס?
אני לא יצליח, פשוט לא יצליח.
תגובות (0)