נכה פרק ראשון

ישבתי בחדרי. זבוב זמזם ליד החלון אבל לא יכלתי להגיע אליו.
"אוכל!" באה הקריאה של אמי. חיכיתי שהיא תבוא. היא עזרה לי לנסוע עד למטבח ושמה אותי במקומי הקבוע שלא היה בו כיסא. התחלנו לאכול. אחרי האוכל, אמא החזירה אותי לחדר. פתחתי באנחה את הספר שקראתי (הארי פוטר ואוצרות המוות). זה לא שהספר לא טוב. פשוט כבר קראתי אותו הרבה פעמים.
אחרי הצהריים, אמא הסיע את אח שלי הקטן לחוג שחייה. הסתכלתי עליהם מבעד לחלון ודמעות עלו בעיניי.
"זה כל כך לא פייר!" מלמלתי. הרגשתי איך הדמעות מתחילות לפרוץ החוצה. למה דווקא אני צריכה להיות נכה?
אחרי ארוחת ערב, אבא שלי הרים אותי ושם אותי במיטה.
הוא נשק לי ויצא.
נשארתי לבדי בחושך.
הרגשתי איך הדמעות מתחילות להציף את עיניי שוב.
ואז עלתה בי מחשבה. למה אין גיבורים בסיפורים שהם נכים?