נשמה אבודה -הקדמה-

התהלכתי בין האנשים.
חלקם מיהרו לעבודה, חלקם לבית הספר, וחלקם למקום אחר.
פעם הייתי כמוהם-אנושית, ועכשיו? עכשיו אני כבר לא.
התגעגעתי לימים האלה, לימים שלא היה לי זמן לעצמי, שהייתי ממהרת כל הזמן כי פחדתי לאחר.
התגעגעתי אליו. לעיניו הצהובות שדמו לעיני חתול וקרנו כל הזמן.
הוא הדבר האחרון שנשאר לי בחיי האומללים, וגם הוא עזב.
———————-
אתם בטח תוהים על מה אני מדברת, נכון ? טוב, אז בואו אני אסביר.
אני לא חייה, אבל גם לא מתה, אני משהו בין זה לזה.
אני מתתי, אבל נשמתי עדיין מתהלכת על פני האדמה.
אני לא יודעת איך ומתי מתתי, אני לא זוכרת מי הייתי, אני רק זוכרת את שמי-רייצ'ל,
ואת עיניו הצהובות.
אני לא יודעת מה עבר בגורלו ואיפה הוא עכשיו, אני מנסה בכל כוחי לגלות זאת,
אך בינתיים אני רק נשמה אבודה שמתהלכת בין כולם בלי מטרה.