התגלות הקסם | פרק 2

" בסדר. בוא." עניתי מיד, והוא קפץ אל המדרגות ורץ קדימה. " היי, חכה לי!" קראתי אליו, סגרתי את שתי הדלתות אחריי.
המנורות בתקרה נדלקו אחת אחרי השנייה ככל שהתקדמתי יותר אל מרכז החדר.
פעם נוספת, הבחנתי לב בציור שהיה תלוי לידי. בציור נראו שני אנשים, גבר ואישה, כשביניהם יושב ילדון קטן. אלו היו ההורים שלי ואני. שוב נזכרתי בהם, ושוב תחושת הגעגועים השתלטה על רוחי. הבטתי בהם ובעיניי אני צופה ברצפים של הזיכרונות שלנו ביחד.
הרגשתי את גופו של החתול נמרח על רגלי. זוקו הביט אלי בפנים התמימות שלו כמבקש ממני להפסיק. " אתה צודק, כדאי שנתחיל באימונים לפני שמירה תחזור לכאן."
הסטתי את מבטי מהתמונה והבטתי בחדר הגדול- הרצפה הייתה עשויה מפרקט עץ חלק, אח היה ניצב במקביל לדלת וספרייה קטנה.
" אם אני רוצה להצליח לשלוט ביכולות שלי במלוא הכוח, אני צריך קצה חוט נוסף." אמרתי לזוקו.
הלכתי אל הספרייה המלאה, חיפשתי בין הספרים משהו שיוכל לעזור לי. אני לא יודע למה קיוויתי למצוא שם משהו שלא מצאתי ביובלות הקודמים. אולי זו הייתה תחושת הבטן הזאת. ואצלי, תחושת בטן זה משהו שצריך לסמוך עליו. משכתי את אחד הספרים העבים מבין חבריו שנצמדו אליו, כמו שאני אוהב לעשות, ופתחתי אותו.
התחלתי לדפדף בו וקיוויתי למצוא קצה חוט, כמו שקראתי לזה קודם.
תבינו, בהתחשב בעובדה שהספרייה שלי מלאה בספרים ובעובדה שאני עדיין נראה וחושב כמו נער בן חמש-עשרה, לא ממש התאמצתי לקרוא את הספרים האלה במשך הזמן.
האמנתי שחלקים ממה שקראתי היו ברפרוף, ושבוודאי פספסתי משהו. אבל החיפוש היה לשווא.
כל מה שניסיתי לקרוא כבר ידעתי ממילא, והמידע הזה לא עזר לי.
המשכתי לחפש, בתקווה שאצליח למצוא משהו. ואז קרה לי משהו שלא קרה לי אף פעם.
בזמן שקראתי, הופיעו בראשי כל מיני תמונות שחלפו במהירות ובסדר שלא הבנתי. ושלא תחשבו שדמיינתי את כל זה, זה לא היה בדמיון שלי, באמת ראיתי את זה.
ראיתי את עצמי, אבל הרגשתי משהו מוזר בי. לא ידעתי מה, אבל זה הרגיש לי כאילו אני מביט באדם זר ולא מוכר, למרות שידעתי שאני מביט בעצמי.
זה בהחלט היה מוזר, ואפילו מפחיד. אבל זה לא הדבר המוזר היחיד שראיתי.
לאחר מכן ראיתי נער שלא הכרתי, הוא היה בגיל שלי, אני משער. התסרוקת שלו הייתה לא שגרתית במיוחד- השיער בחלקו האחורי של הראש היה קצר וזקוף, אך עם מראה רך, ולא קוצי. את מצחו כיסה פוני מפוזר שאינו הסתיר את כל מצחו, ושני צידיו שהיו ארוכים יותר משאר שיערות ראשו נאספו בסוג של גומי שחור ולא ברור, ונראו כמו שני זנבות דקים וקטנים שהיו תלויים מעבר ומעל לשתי אוזניו של הנער.
התמונה שלו, שבה צפיתי, הייתה בגווני אפור, כך שלא יכולתי לדעת מה צבע שיערו המדויק ומה צבע עיניו. אך קרוב לוודאי שתסרוקת כזו, שאינה ראיתי מאודי, בוודאי אזהה ממרחק רב, גם מבלי לזהות את צבעה.
התמונה התכהתה במהירות ומיד התגלתה בפניי עוד תמונה. היה נראה שזה מעין כפר, או איזור כפרי כזה או אחר. השמיים שמי לילה ומעל זרח הירח המלא. מבין העצים והגבעות מסביב לאותו כפר יכולתי להבחין לפתע ביצור גדול ושעיר בעל טפרים ארוכים וזנב פרוותי.
לא יכולתי לטעות במה שראיתי- איש זאב, והוא יילל אל הירח.
רציתי לדעת מה כל המראות האלה אומרים. למה ראיתי אותם. למה עכשיו, וככה, פתאום?
יש לזה משמעות? רציתי לדעת עוד.
התיישב על רגליי לפתע החיה המגודלת והרכה וקטע את רצף התמונות המשונות בהם צפיתי, והבחנתי שזוקו החליט לטפס עליי.
כפותיו שרטו את המכנס שלי, ונראה היה שהוא רוצה לומר לי משהו חשוב.
" מה קרה?" שאלתי אותו, אף על פי שלא יוכל לענות.
פעמון הדלת צלצל בדיוק.