מה זה לאהוב ? פרק 19
הבית שומם בלי אביהו וזוהר שהפך כבר לבן בית. עמרי חזר לבסיס, מעיין הפכה לשיגרה לכן אני תקועה בתוך שיעמום אחד גדול ואין מי שישעשע אותי. שוב סדרת הטלוויזיה האהובה עליי ׳משחקי הכס׳ נראה לי האופיצה הכיי מבריקה שיש כדי להעביר את השיעמום הזה. שקעתי בטלוויזיה והרגשתי לעצמי להירדם. ״בר….״ קראה לי מעיין. ״מממ״ עניתי ישנונית, ״אני לא מרגישה טוב״ אמרה לי והחזיקה את בטנה, ישר התעוררתי. ״מה קרה?״ נלחצתי. ״אני מרגישה כמו דקירות כאלה בבטן, כאב בלתי מוסבר. ״את רוצה כדור?״ שאלתי, מודאגת בנוגע למצב העובר. ״את יכולה לקחת אותי למיון?״ ביקשה ונאנקה מכאבים. ״כן בטח״ אמרתי וחייגתי לחברת המוניות הראשונה ברשימת אנשי הקשר שלי.
״מעיין כהן?״ שאל הרופא. ״מישהו פה עם מעיין כהן?״ קרא שוב. ״כן אני״ אמרתי והלכתי לעבר הרופא. ״מי את?״ שאל ספקן. ״חברה שלה, היא גרה אצלי.״ הסברתי. ״ההורים שלי בדרך, אתה יכול להגיד לי כבר מה יש לה?״ כעסתי. ״הלחץ דם שלה עלה והשפיע על העובר ולכן הכאב החד בבטן, היא נתונה ללחץ לאחרונה?״ שאל, מנסה לפרש את המצב של מעיין. ״כן, חבר שלה התגייס והיא לא בקשר עם ההורים שלה.״ פירטתי. ״אסור ללחץ הדם שלה לעלות יותר מידי, זה עלול לסכן את העובר. חיברנו אותה לאינפוזיה כרגע והיא בהשגחה. אני מציע שתישאר הלילה להשגחה ומחר תוכל להשתחרר.״ אמר. ״אוקיי, תודה רבה.״ הודתי לו ונכנסתי לחדר של מעיין. היא ישנה, נראתה שלווה. ישבתי לידה שעה לפחות עד שאביהו צלצל. ״היי אביהו.״ עניתי לפלאפון שלה, ״מה קורה אחותי?״ שאל. ״טובוש, מה איך שם?״ שאלתי חושבת על דרכים איך לא להגיד לו שמעיין בבית חולים. ״סבבה אני יודע…. מעיין לידך?״ שאל, ״וזוהר? מסתדר?״ שאלתי מעבירה נושא. ״קרה משהו?״ שאל, הוא מכיר אותי טוב מידי. ״סתם… לא ענית לי איך זוהר?״ אני שקרנית גרועה, לפחות בכל מה שנוגע אליו, אני מאבדת את המילים. ״סביר כזה, את יודעת קשה לו קצת עם שינויי מסגרת, נו בר מעיין לידך ?״ אמר וסבלנותו החלה לפקוע. ״היא ישנה״ אמרתי חד משמעית, שקר לבן. ״טוב שתתקשר כשתתעורר.״ אמר. דיברנו עוד קצת על הצבא, המפקדים, החיילים האחרים, ואיך לא גם על החיילות. בסוף השבוע הבא הוא יגיע הביתה, כמה שהתגעגעתי אליו!
השיחה נותקה ומעיין התעוררה. ״היי מעייני״ קראתי אליה בעדינות. ״היי.״ חייכה חצי חיוך. ״איך את מרגישה?״ התעניינתי. ״יותר טוב… מתי רני הולכת הביתה?״ אמרה בקול חלוש כמעט ולא מורגש. ״מחר אהובה… אביהו התקשר, תחזרי אליו?״ שאלה והיא הנהנה, יצאתי מהחדר. ניצלתי את הזמן להתקשר לעמרי, ״היי לולי.״ אמרתי כשענה לפלאפון. ״היי יפה שלי,״ ענה בקול טרוד מעט. ״קרה משהו?״ זיהיתי את המצוקה בקולו. ״לא תותי,״ לאחרונה החל לקרוא לי ככה. ״סתם פציעונת קטנה באימונים, לא משהו מיוחד. מה איתך?״ אמר שלוו. ״לא משהו מיוחד?? מה קרה??״ דאגתי, אוף הכל בא ביחד לאחרונה. ״סתם תותי פרקתי את הכתף. מה אצלך?״ שאל. ״מעיין בבית חולים, עלה לה הלחץ דם.״ אמרתי ונאנחתי. ״אוי ואבוי, בכל בסדר? מה עם העובר?״ דאג גם הוא. ״כן השאירו אותה להשגחה, מה איתך איך אתה?״ שאלתי ושמעתי ברקע קול שמבשר שתמה שעת התש. ״יפה שלי אני אתקשר בבוקר המפקד שלי קורא לנו. לילה טוב תותי ותשמרי על עצמך.״ ביקש, ״לילה טוב לולי אני אוהבת אותך.״ ״אוהב יותר חיים שלי״ אמר והשיחה נותקה. עוד לא הספקתי לקום וכבר אביהו התקשר. ״מה את מורחת אותי שעה במקום להגיד לי שחברה שלי בבית חולים?!״ צעק והרחקתי מעט את הפלאפון מאזני. ״בדיוק בגלל הסיבה הזאת, היא בסדר עכשיו אין לך מה לדאוג.״ אמרתי שלווה למרות שאני יודעת שזה מה שמעצבן את אביהו. ״אל תגידי לי לא לדאוג עד שהילד שלך יהיה בסיכון!״ צער ושמעתי שהוא לא עושה את עצמו כועס כמו שהיה נוהג לעשות כשעשיתי משהו שלא היה מוצא חן בעיניו כשהייתי קטנה. ״טוב סליחה, פעם הבאה תהיה הראשון לדעת.״ הצטערתי למרות שידעתי שאני צודקת והוא היה הופך את כל הבסיס כדי להגיד אליה ברגע שהייתי מודיעה לו על אירוע כזה. ״תודה רבה באמת.״ אמר ציני, ״תשמרי עליהם בר, וגם על עצמך, אתם כל מה שיש לי…״ אמר והרגשתי חמימות עוטפת אותי כאילו שמישהו מחבק אותי חזק. ״תהיה חזק אח שלי, אוהבת אותך.״
הכנסתי לחדר של מעיין היא הייתה עסוקה באייפון. ״דיברתי עם זוהר, הוא אמר שאביהו עומד להשתגע בלעדיי ובלעדייך,, הוא לא יודע מה לעשות ומפחד שאין מי שישמור עלינו.״ אמרה מעיין כשהתיישבתי. ״הוא דיבר איתי והיקש שנשמור עלינו ואמר שאנחנו כל מה שיש לו.״ סיפרתי לה מה נאמר בשיחה.
״מסכים איתו.״ הסתובבתי וראיתי את עמרי. ״אהוב שלי!״ צעקתי ומעיין צחקה. ״מה אתה עושה פה?״ שאלתי. ״קיבלתי שבוע גימלים בגלל הכתף, אז חשבתי לבוא לראות מה שלום מעיין, דיברתי איתה כבר קודם והיא הציעה לי לבוא.״ הסביר. ״יאו איזה כיף שאתה פה!״ הייתי בעננים. ״הולם אותך מדים, ונשק.״ החמיאה לו מעיין וצחקתי. ״מה איתך ימשוגעת איך את מרגישה?״ התעניין בשלומה, היא הפכה למרכז חיינו היא והתינוק. ״קצת לחץ דם לא משהו בשמיים, יעבור.״ חייכה. ״תשמרי על עצמך, הפכת לשגרה שלי כבר. אל תתנהגי בטיפשות.״ פנה למעיין. ״אל תדאג. אז מה מה קרה לך?״ התעניינה גם היא בשלומו, התיישבתי עליו. לא מפריע לי שהוא ומעיין ככה, אני טיפוס קנאי אבל בכל מה שנוגע למעיין אני בטוחה במאת האחוזים. ״היינו באימונים וחבר שלי משך אותי מהיד, מסתבר שחזק מידי.״ צחק. ״מסכן שלי״ אמרתי ונישקתי אותו. הוא חיבק אותי. ״תשמור על עצמך זה לא צחוק!״ הזהירה מעיין.
העברנו את הלילה בצחוקים ועמרי אפילו נרדם בבית החולים, לא יכלתי להירדם פשוט בהיתי בו, כמה שהוא חשוב לי וכמה שאני אוהבת אותו, איך שהוא מרכזי בחיים שלי ואיך שהוא עוגן ומפלט בשבילי, אני באמת מאוהבת, והכי מאושרת בעולם.
תגובות (0)