סיפורי ערסים שחר ואיתי פרק 20 ♥

פרק 20 ~
"עוד שבועיים יש לך את המבחן האחרון לסיירת" הסתובבתי אליו לפני שעליתי במדרגות לקומה השנייה "אני רוצה שתבואי לראות אותי כי אם אני יתקבל ייקחו אותי ישר לשם" הוא אמר נאנחתי "אני יבוא" אמרתי והלכתי אליו חיבקתי אותו "אני אוהבת אותך ואם אתה רוצה ללכת אני לא מי שימנע ממך" אמרתי וחייכתי אליו "אני אוהב אותך גמדה" הוא אמר וצחק נתתי לו נשיקה בלחי והלכתי לחדר קצת מאוכזבת אבל שמחה.. בשביל אחי הגדול :) הלכתי לחלון וראיתי את איתי שוכב על הספה בחדר שלו ניכנסתי "היי" אמרתי וחייכתי "יפה שליי" איתי אמר וקם אליי חיבק אותי "מה קורה?" שאלתי "בסדר כוסית שליי" הוא אמר והתכופף אליי הוא נישק אותי והרים אותי תוך כדי "אעאעאע איזה ענק אתה" צרחתי הוא רק צחק "מה אתה צוחק?" אמרתי והוא הוריד אותי "אני אוהב אותך.." הוא אמר ונישק אותי "גם אני אוהבת אותך" אמרתי והרגשתי שהוא מרים אותי שוב שמתי רגליים על המותניים שלו והוא החזיק אותי בתחת נשכבנו על המיטה כשהוא מעליי מנשק לי את הבטן הוא הוריד לי את החולצה ואני את שלו ואז קרה מה שקרה
== כעבור כמה שעות ==
נ.מ של איתי
עשיתי את זה כבר כמה פעמים עם האישה שאני אוהב האישה של חיי המלאך שלי אהובתי דיברנו קצת ואז היא הלכה הביתה הייתי בפייסבוק באינסטגרם אבל אז קרה משהו שלא חשבתי שיקרה אריאל שלח לי הודעה "אתה נפרד משחר עוד היוום מבין היוום" "אריאל מה יש לך מה עשיתי?" שלחתי "זיינת אותה שמעת מה אמרתי עוד היום אתה נפרד ממנה עכשיו ואני לא שואל אני אומר" הוא רשם "שחר זה נגמר אל תירשמי כלום אני פשוט.. קיצור זה נגמר" רשמתי וסגרתי את הטלפון בכיתי כמו כוסית כן? אבל בכיתי האהבה של חיי אישתי לעתיד אהובתי החיים שלי אני לא ינשק אותה יותר אני לא יחבק אותה יותר איבדתי אותה זהו כניראה שהפעם זה באמת ניגמר
נ.מ של שחר
"אריאללללללללללל אריאלללל תוציא אותי נווו דיי" צרחתי בוכה הוא הפריד בנינו "לאאא" הוא ענה הוא נעל אותי בחדר הוא אמר שהוא יפתח כשאני ירגע כמה שעות עברו ונירגעתי "אתה יכול לפתוח לי בבקשה?" שאלתי הוא פתח לי "תודה רבה" אמרתי בזלזול הלכתי לקחת גלידה או שוקולד וגיליתי שאין לקחתי כסף ויצאתי לקנות ראיתי כמה ידידים מהכיתה שלי עם כמה חברות שלי מעשנים נרגילה איך בא לייי "היייי" אמרתי וחייכתי "שלום את לא עם החבר שלך" עוז ילד מהכיתה שלי אמר "כבר אין חבר באתי לעשן קצת" אמרתי והתיישבתי לידו הוא הביא לי את הנרגילה לקחתי קצת לא נחנקתי זה דווקא אחלה צחקתי איתם ונהנתי היה כיף רצח חזרתי הביתה ומהר עליתי להתקלח שאריאל לא יריח נרגילה נדמה לי שאני ואיתי כבר לא נחזור אבל חיים את החיים יהיה מה שיהיה וסובלים
== כעבור שבועיים ==
אמצע הלילה אני עם חברים מעשנים נרגילה פארק אני לא הידרדרתי אני רק מעשנ קצת לא כמו כל הזונות האלה התקשרו אליי בר מהכיתה של איתי "הלו?" שאלתי "שחר איתי צריך אותך" הוא אמר בלחץ אני עדיין אוהבת את איתי אבל למה הוא צריך אותי? "מה קרה?" שאלתי מודאגת "נועה בבית חולים היא עשתה תאונת דרכים" שמתי יד על הפה הייתי בהלם היו לי דמעות רצתי הביתה שמתי שורט שחור וגופייה לבנה חלקה וביקשתי מאריאל שיסיע אותי לבית חולים אמרו לי איפה היא והכל הגעתי לשם וראיתי את אמא של איתי הלכתי אליה וחיבקתי אותה ראיתי את לירז חיבקתי גם אותה "איפה איתי?" שאלתי מודאגת "בסוף המסדרון" אמא שלו ענתה לי הלכתי אליו וראיתי אותו יושב על הרצפה עם הראש בין הרגליים הלכתי אליו הוא הסתכל עליי חיבקתי אותו הייתי צריכה את החיבוק שלו הוא התנתק ישר הייתי קצת בשוק והתרחקתי ממנו הוא חיבק אותי זרמתי אני אוהבת אותו התנתקנו מהחיבוק והסתכלנו אחד לשני בעיניים "היא תהיה בסדר" אמרתי וליטפתי לא את הלחי "ואים לא?" הוא שאל מחזיק את היד שלי קרוב לפנים שלו "אני אומרת לך שכן היא חזקה זאת נועה" אמרתי והסתכלתי בעיניים המושלמות שלו הוא הנהן וחיבק אותי שמתי את הראש על הירך שלו בזמן שהוא משחק לי בשיער ושר את השיר היחיד שמרגיע אותו השיר שלנו "תגידי מי אני ומה אני בלעדייך מה כוחי בלי האור בעינייך מה שווים כל חיי עם אין לי אותך לצידי?" שרתי איתו ביחד וקמתי ממנו הסתכלנו אחר לשני בעיניים והתנשקנו אני לא יודעת מאיפה זה בא אבל זה קרה לא משנה מה יקרה לא משנה מה הוא יעשה לא משנה מי יעשה לו מה אני עדיין יאהב אותו..