נסיך האופל שלי – פרק 33

הבטתי אל עבר הרצפה , מנסה לא להרים את ראשי . שמעתי את צחוקה של מימי והרגשתי
את כול נעיצות העיניים שהיו מופנות אל עבר גופתי התלויה . היא לא יודעת שהתעוררתי אבל
אני יודעת שהתעוררתי ואני מוכנה לתת לה את אותה הופעה בדיוק שהיא עשתה לי .
נקמה , זה הדבר היחיד שעולה בראשי כרגע , ולא משנה כמה פעמים יגידו לי אל תהפכי למישהו שאת לא רוצה להפוך אני יהפוך להיות בדיוק לאותו אדם .
רציתי להרגיש את גופי , זה כאילו התנתקתי מגופי ואנחנו שני גופים שונים והדבר היחיד שמחבר בנינו זאת הנשמה שלי .
התחלתי להזיז את אצבעותיי , בשקט בלי שמימי תראה שאני עדיין זזה , בכול זאת ניסיתי להתחבר לגופי בחשאיות ולצאת לוחמת . אני לא יודעת למה אבל לא הרגשתי את גופי כלל .
לאחר שהרגשתי כבר את כול גופי , מתחתי את כפות ידיי אל עבר שני הערפדים שהחזיקו את
זרועותיי והנחתי את כפות ידי על חזיהם . הם נבהלו והביטו אל עבר החזה שלהם , חייכתי לעצמי ולאחר מכן שמעתי את הצרחה שמילתה את האולם . אין ערפד אחד שלא נשא את מבטו לעברי.
בשתי כפות ידיי החזקתי את הלבבות שלהם .
פתאום שמעתי גם את הצרחה של מימי "הלב שלה , הוא הפך לאפר."הבטתי מצד העין שלי אל עבר מימי וראיתי איך אפר אפור נופל מכף ידה , איפה שהיא החזיקה את הלב שלי , כביכול היה הלב שלי לפני כן .
עזבתי את הלבבות והם נפלו על הרצפה , המשכתי להביט ברצפה בשביל לא להרים את העיניים ובשניה אחת שברתי את שרשראות הדם בעזרת זרועותיי , פשוט חבטתי בהם והם נשברו כאילו היו מזכוכית .
עמדתי על כפות רגליי בעודי מתנשמת , אף אחד לא הוציא הגה ושמעתי רק את הדיבורים והמלמולים שנבעו מפיהם של כול הערפדים שסבבו את אולם הכניסה . לא הייתי בטוחה מה הוא הצעד המדובר ששומרי המפתחות דברו עליו אבל ידעתי מה רציתי לעשות , ולכן פעלתי
לפי הדעת שלי ולא לפני המילים והעצות שנתנו לי . אולי פעלתי במהירות ולא חשבתי לפני מעשה אבל הייתי חייבת את זה , הגוף שלי דרש את זה .
התקרבתי אל עבר כריסטופר , שמעתי את מימי נותנת לו הוראה ואפילו הרגשתי את כדורי האש שמתקרבים אלי , בלי לחשוב פעמים חמקתי מהם וקפצתי גבוה מעל ראשה של מימי נוחת בדיוק מול כריסטופר . הייתי מבוהלת מהקפיצה הגבוה שלי אבל שמרתי על קור רוח בגופי , כי אם אני יבהל מכול דבר שאני יכולה לעשות עכשיו אני פשוט לא יצליח לנצח במלחמה הזאת . אני יהיה עסוקה בלסקור את גופי ולגלות דברים חדשים .
החזקתי בפניו של כריסטופר ונישקתי אותו , הייתי חייבת להרגיש אותו , אחרי חודש שכמעט ולא הרגשתי אותו הייתי חייבת להרגיש אותו . פתאום היה לי דה ז'ה וו , אני לא בטוחה איפה עוד נישקתי אותו בזמן האחרון אבל ההרגשה הזאת הרגישה כול כך מוכרת וחזקה שפשוט לא יכולתי להפסיק לנשק אותו .
"תתעורר כריסטופר , תחזור אלי," לחשתי כנגד שפתיו " אני שלך ואני מבטיחה לא להעלם." הוספתי בעודי מנשקת אותי , לאחר רגע אחד קטן כבר לא הבנתי מה קורה כאן . כריסטופר החזיק לי נשיקה והרגשתי אותו תופס את פניי .
"קרולינה , מה את עושה פה?" אין תודה , אין היי , ישר הוא דורש לדעת מה אני עושה כאן.
כריסטופר הישן והלא רצחני חזר לחיי , ואני לא מתכוונת לעזוב אותו יותר .
חייכתי לעברו "מנסה להתחמק מכדורי האש שלך , בפעם הבאה תנסה לא להיות זה שמנסה להרוג אותי." אמרתי בעודי מביטה לרצפה , הסתובבתי לכיוון מימי ונעמדתי על רגליי הולכת לכיוונה . היא עמדה קפואה על מקומה ולא זזה , כול המקום דמם .
נעמדתי בדיוק באמצע החדר והרמתי את מבטי , מביטה במימי עם העיניים האדומות שלי .
"הפתעה," אמרתי "כלבה." הרמתי את ידי והפשרתי את השרוול שלי , מסובבת את זרועי לכיוון כריסטופר ומימי .
" הקעקוע של רוז." מלמל כריסטופר .
"קוראים לי קרולינה בלדור ואני היא היורשת , בתור היורשת של משפחת בלדור אני מכריזה בזאת שהפסדת." באותו הרגע שאמרתי את המשפט הזה כול החלונות של הארמון התנפצו , כול הזכוכית התפזרו על גבי הרצפה ואני חייכתי לעבר כול כוחות הקומנדו של אימי שנכנסו דרך החלונות . מלחמת ערפדים התחילה ברגע זה ממש באולם הכניסה .
לאחר דקה הדלת של הארמון יצאה מן הצירים , הופתעתי לגלות את אנה וההורים שלי עומדים בפתח הארמון . עיניהם היו אדומות והם התקרבו לעברינו בעודם פוגעים בכול ערפדים של הפנטרישה שמנסים למצוא את דרכם לכיוונם . יכולתי לחוש את הכוח שהם משתמשים בו ופעלתי גם איתו , הושטתי לעבר מימי וקאסנדרה את כפות ידיי וחייכתי בזדוניות , נותנת לכול הכוח שלי לעברו בכפות ידיי . הן עלו מעלה , מעל הרצפה במעלה הקיר ונעצרו בדיוק סנטימטר מן התקרה . כריסטופר שהיה בתדהמה למספר שניות וקפא נעמד על רגליו והושיט את כף ידו אל עבר מימי וקאסנדרה , טבעות אש שיצאו ממנו לכדו אותן ביחד והפילו אותן בחזרה אל הרצפה .
"אנה!" צעקתי לעברה , היא הסתובבה אלי בתדהמה והושיטה את כף ידה , קפצתי ממקומי ששמעתי משהו מתפוצץ מאחורי . זאת הייתה אחת הגופות של הערפדים של הפנטרישה .
"תעירי את סבסטיאן , קאסנדרה שרפה את נשמתו!" הצבעתי לעבר סבסטיאן שעדיין היה משתוק לכיסאו בעוד עיניו היו שחורות .
"מה לעזאזל?" צעק כריסטופר ורץ אל עבר סבסטיאן , משחרר את כול שרשראות הברזל שהחזיקו את בני האנוש מאחורי כיסאות המלכות .
"מה אני צריכה לעשות?" היא רצה אל עבר סבסטיאן .
"המלכה קארין," מצמץ כריסטופר בעיניו "מה את עושה פה?" הוא בקושי הצליח להוציא מילה לצידה של אנה , או יותר נכון אחותי קארין . אני עדיין לא בדיוק רגילה לשם הערפדי שלה .
"תנשקי אותו!" צעקתי לעברה בעודי רצה קדימה וקופצת אל הקומה העליונה , שם ראיתי את אחד הלוחמי הקומנדו של אימא שלי מסובב ערפד פנטרישה היה מפוצץ בדם של אחת בנות האנוש . התקרבתי אליו מאחורי ותפסתי את ראשו , לוחם הקומנדו הנהן לעברי עם ראשו וקפץ מהקומה השניה לקומה הראשונה . ערפד הפנטרישה ניסה לזוז אבל זה לא בדיוק הלך לו כמו שהוא תחנן . בלי להכיר את הכוח האמיתי שלי הצלחתי לשבור לי את המפרקת על ידי סיבוב ראשו . זה לא הספיק לי , עם כמות הסרטים והספרים שראיתי וקראתי אני יודעת שלשבור לערפד את המפרקת לא בדיוק יהרוג אותו לכן אגרפתי את כף ידי והחדרתי אותה אל תוך גופו בדרך להוצאת ליבו .
ערפד אחר קפץ על גבי מאחורה , הפיל אותי על הגב ויחד עם ציפורניו הוא חתך את בשרי מעל קו החזה . דחפתי אותו לאחור אבל הוא החדיר את ציפורניו לרצפת הפלקט החומה ששכבנו עליה ולהזיז אותו לא הייתה האפשרות הטובה ביותר . הבטתי בו והוא ליקק את שפתיו , פלט צרחה ועף מעבר למעקה של הקומה השניה. קפצתי על רגליי והבטתי קדימה המומה .
"אבא." אמרתי ורציתי לעברו , אבא שלי בדיוק היה עסוק עם שני ערפדים תחת שתי זרועותיו והוא גרם להם לשבור את עמוד השדרה . לאחר מכן הוא הוציא את ראשם של הערפדים מהמקום ונתן לגופה לדמם על הרצפה .
"האני , התעוררת ." הוא הביט אל עבר זרועי , הרמתי אותה באוויר וחייכתי בגאווה .
הסתובבתי לכיוון המעקה וראיתי שהשרשרת סביב גופה של קייט נשברת ושלוש ערפדים מנסים לתפוס את הגופה שלה , כנראה הצליחו לצאת מעיניהם של אימא שלי , אחותי והאחים . אף אחד לא חשב לעצור אותם והם כמו מטומטמים חשבו שאני לא יראה שהם מנסים לייבש את חברה ילדות שלי למוות . אחזתי במעקה ולקחתי תנופה , קופצת לקומה הראשונה .
"תעזבו את החברה הכי טובה שלי!" אמרתי בעודי תופסת את אחד הראשים ונוגחת אותו בקיר , שפריץ של דם נמרך לכול עבר הקיר וגיליתי עוד דרך להרוג ערפד מבלי להוציא לו את הלב מהמקום . לא הייתה שום שליטה במה שאני עושה עכשיו , במסע ההרג של כול הערפדים ברגע זה , זאת לא אני , והם צדקו שאין אפשרות לשלוט בכוחות ברגעים אלו .
"קייט." תפסתי את גופה שאיים ליפול וקרסתי יחד איתו " איבדתי את קים , אני לא מוכנה לאבד אותך גם אותך." הנחתי את כף ידי על עינייה והתפללתי בליבי שאני ישמע דופק .
בום..בום..בום הוא היה כה חלש שכמעט ולא הצלחתי לשמוע אותו .
העברתי את לשוני על כול השיניים שלי עד שהרגשתי את שני הניבים שבלטו עכשיו במיוחד , גדלו ונהיו חדים . הרמתי את זרועי עם קעקוע הורד ונשכתי אותו בשביל לפתוח וריד בשביל קייט . קרבתי את זרועי אל שפתיה והזרמתי את דמי כנגד פיה , היא לגמה אותו בעדינות ונאנחה .
"קייט?" שאלתי , קייט פתחה את פיה ושחררה את נשמתה האחרונה , יותר לא הצלחתי לשמוע את הדופק שלה . ולא משנה עם יכולת הערפדים שלי גם לא הצלחתי להרגיש אותו , גופה הרפה וחזה הפסיק לעלות ולרדת , משמע שהגוף של קייט שאני מחזיקה הפך לגופה נטולת חיים .
"קייט!" צרחתי והנחתי את ראשי על גופי .