מציאות חיים- פרק 2

ניסיתי לדבר איתה ישר אחרי שגיליתי את הפרטים שגיליתי, אבל היא הייתה עסוקה בלמידה למבחן, אז התחלתי לחקור כל יום, ככה במשך יומיים, ולראות את הקיר שלו. נהפכתי לסטוקרית לא קטנה, משוגעת על בנאדם שאני לא מכירה. הרגשתי רע, הרגשתי שאני לא יודעת מה אני עושה, הרגשתי שהעולם שלי מתחיל לאבוד בגלל האהבה. רק חשבתי על הבנאדם הזה, בנאדם שאני בכלל לא מכירה ואולי, מתישהו בעתיד יהיה לי איך. ידעתי מיד שאני אצא חברה רעה אבל שאני חייבת להעמיד את העובדות מולה.
"אני צריכה חמש דקות איתך" אמרתי לה בטלפון.
"דברי" היא אמרה לי. הצלחתי להשיג אותה בשעת קצה של יום.
"נכון רן?" אמרתי לה. הרגשתי ממש לא טוב עם מה שאני עומדת להגיד לה.
"כן" היא צחקה, "מה איתו? הצלחת להבין מי הוא?".
"דיברתי עם ידיד שלי" אמרתי לה. אמרתי לה קצת דברים על מה שהוא אמר לי, דברים בסיסיים, דברים שהוא אוהב כמו כדורגל, הפרטים הבסיסיים, היבשים.
"אני חייבת לדבר איתך דוגרי" אמרתי לה.
"ניצן, את מלחיצה אותי, מה קורה?".
"תקשיבי אני חושבת שאני ממש רוצה להתחיל עם הבנאדם. זה מוזר לי בטירוף, זה מרגיש לי שאני חייבת להבין מי זה. קודם כל בואי נתחיל בלהגיד שהתמונה שלו מדהימה בעיניי". הייתי חייבת לדבר איתה ברצינות, אחרת היא לא הייתה מבינה אותי. "אני מניחה שבגלל הביישנות שלך את לא תתחילי לדבר איתו. אני רוצה לבקש ממך את הרשות להתחיל להבין מי זה באמת רן".
"את עושה מזה כל כך הרבה דרמה" היא צחקה לי בטלפון. חייכתי חיוך מאוד גדול, היא מאוד מכירה אותי. "יש לך אישור מיידי. אני אגיד לך באמת, חשבתי שזה גדול עליי ובכיף אם את רוצה לדבר איתו, רק אל תשכחי לעדכן".
שיר נתנה לי את הביטחון, נתנה לי להבין שאולי זה רגש מטורף שמגיע ישר מהר, אבל שיכול להיות שיש כאן סיכוי למשהו טוב. זו לא הייתה הפעם הראשונה שאני מתחילה ככה עם בחור, מתחילה לדבר עם מישהו דרך חברים משותפים. הייתי צריכה בכיתה י' לפתוח את המעגל החברתי כי כל החברה שהייתה מסביבי הציקה לי, כלאה אותי, הכניסה אותי לתוך מסגרות שכבר לא הצלחתי להסתדר בהן. הייתי חייבת למצוא דרך להכיר חברים חדשים, וככה הצלחתי. רוב הקשרים האלה נגמרו, החזיקו לתקופה והיוו בשבילי משהו, אנשים שבנו אותי ועברו איתי תקופות שבהן הייתי חייבת לדבר, וכבר נמאס היה לי לשתוק. מעכשיו, כששיר נתנה לי את היכולת לדבר עם הבנאדם הזה, אני חושבת שאני אתחיל לצעוד עם זה הלאה.
"אני מבטיחה" אמרתי לה, "מבטיחה לעדכן ולהגיד לך איך הולך. אני גם מקווה לראות אותך שוב בקרוב" צחקתי. היא צחקה בתגובה, היא יודעת שזה כמעט חלומי לבקש ממנה פגישה נוספת.
בערב דיברתי שוב עם שחר, דיברתי איתו על רן. אמרתי לו שאני רוצה להתחיל לדבר איתו אם יש לו איזה דרך לשדך או להכיר. הוא אמר שהוא יזרוק איזה מילה, שידידה שלו רוצה להתחיל לדבר איתו, והוא יראה אם זה עובד. הוא אמר שהם נפגשים למחרת למשחק כדורסל, שהוא ינסה למצוא אותו אז. אני בטוחה שהוא יעשה כמיטב יכולתו, אני חושבת שהצלחתי להעביר לו בשיחה שלנו כמה זה חשוב.
"אז מה?" הוא שאל אותי בצחוק, "מה קרה פתאום?".
"מכיר את זה שתמונה יכולה לשנות את המצב לגמרי, אפילו עוד לפני שיחה?".
"מכיר במעורפל" הוא כתב לי. חייכתי לעצמי.
"זה מה שקרה איתו, ועכשיו אני רוצה להכיר את הבנאדם שמאחוריי התמונה".
"הוא אחלה ילד אבל שתדעי, זה לא יהיה דבר קל, וזה לא בטוח יצליח. אני כבר רוצה לצאת מהאחריות שזה בטוח יצליח ומבקש ממך שאם זה לא יילך את לא תבואי להתלונן". תמיד היה לו חשוב להעמיד את כל הבקשות שלו מיד, בנאדם מאוד רציונליסטי.
"אתה עושה מעל ומעבר בלי שאתה חייב לי כלום גם ככה" אמרתי בחיוך, "אני ממש לא אבוא להתלונן אם בסופו של דבר אני אהרוס את זה". כי ברור לי שאני אהרוס את זה, קשרים בעבר נהרסו הרבה רק בגללי. אני מגיעה לכל העניין הזה עם ביטחון מסוים, אבל עם חשש הרבה יותר גדול. במקרה הכי רע הוא מסרב.