קוראים לי סול אמרל.

קוראים לי סול אמרל ואני בת ארבע-עשרה.
קוראים לי סול אמרל ואני בת ארבע-עשרה.
אבל אני לא יודעת אם זה נכון.
יש לי שני הורים ואח.
להם קוראים ג'ודית ואבי. לו אמיר.
יש לי שני הורים ואח.
להם קוראים ג'ודית ואבי. לו אמיר.
שלושתם מתים.
אני אוהבת חתולים וארנבונים. יש לי חתול קטן.
קוראים לו תומאס.
אני רוצה כשאני אהיה גדולה להיות זמרת.
אבל החלום הזה כבר לא יתגשם.
יש לי שלוש חברות מקסימות.
ריין, אופל וטאי.
יש לי שלוש חברות מקסימות.
ריין, אופל וטאי.
אותם אני לעולם לא אראה שוב.
—
קוראים לי סול אמרל ואני בת ארבע-עשרה. יש לי שני הורים ואח, להם קוראים ג'ודית ואבי, לו אמיר. אני אוהבת חתולים וארנבונים, יש לי חתול קטן. קוראים לו תומאס. אני רוצה כשאני אהיה גדולה להיות זמרת. יש לי שלוש חברות מקסימות, ריין, אופל וטאי.
—
במקום מסוים במחשבות שלי אני משננת את הקטע הזה. אני לא מסוגלת לחשוב שזה, כל זה, כבר לא נכון.
אסור לי לשכוח את זה. אסור לי בשום אופן לשכוח את זה. אסור לי. אסור. אסור.
—
קוראים לי סול אמרל, אני בת ארבע-עשרה.
יש לי שני הורים ואח. הם ג'ודית ואבי, הוא אמיר.
אני אוהבת חתולים וארנבונים, ואני מגדלת חתול קטן.
כשאני אהיה גדולה, אני רוצה להיות זמרת.
יש לי שלוש חברות מקסימות, שמותיהן ריין, אופל וטאי.
קוראים לי סול אמרל, אני בת ארבע-עשרה.
—
אבל העובדות מכות בי בשיא החוזק. ואני לבד.
קוראים לי סול אמרל.
אני בת ארבע-עשרה.
קוראים לי סול אמרל.
ואני מתה.