ציור למזכרת – מאהבה ובגידה

היא תדפוק על דלתך בליל סוער, אתה תחייך בלעג, את החיוך של שובר הלבבות.
אתה בטח תחייך למראהה חסר האונים, לשמע הנשימות המואצות.
הרי, אתה בטוח ששוב תגיד שהיא אוהבת אותך, ששוב תסלח על כל דבר.
אתה תזמין אותה להיכנס, אך לא תציע לה לשתות, זה מתחת לכבודך.
היא לפתע תחבק את גופך.
אתה תירתע, ותשאל, בשביל מה היא באה, בכלל?
אתה תעמוד מולה, צוחק בליבך.
אתה תתחיל לנשקה אך היא תדחף אותך.
כשגבך מאחורי הקיר, עכשיו היא שוב מולך.
היא תוציא סכין חדה, מתיק שחור על צידה.
מבט המום יתפשט על פניך, כשצחוקה ישמע.
אתה תלך אחורה ואחורה, היא תדחק אותך לפינה.
וכשלא תהיה דרך חזרה, היא תדביק לשפתיך נשיקה עצובה.
כשהיא תתעשת היא תדביק נייר דבק על פיך ותגחך למראך המבועת.
כשהיא תתעשת היא תתחיל לצייר על גופך.
היא תצייר פרפרים, ודמעות של בגידה, היא תצייר ורדים, ואת כאב אהבתך.
אתה תנסה לצרוח, אך קולך לא ישמע, הדבר היחיד שישמע יהיה צחוקה.
היא תביט על הדם האדום כשמלתה, שזולג על גופך. היא תצחק למראה המראה הנורא.
ואז היא תתקרב, תוריד את נייר הדבק מפיך.
אתה תנסה לצרוח, אך היא עדיין רוצה את נשיקתך.
אחרי נשיקה אחרונה, לנצח נצחים
היא תצייר בפעם האחורה.
היא תחרוט על גופך את שמה,
כמזכרת מאהבה ובגידה,
מזכרת אחרונה ממנה, מעצמה שנעלמה.