אהבה בסיכון – פרק שמיני

במשך בחודש שלם התחמקה אנה מפיטר.
בכל פעם אשר הייתה רואה אותו משוחח עם חייל אחר בהמשך הרחוב, הייתה עושה אחורה פנה.
פיטר לא הפסיק לרדוף אחריי אנה, אך לשווא.
מחשבותיו עליה לא עזבו אותו לרגע, גם לא בשינתו.
—
זה היה יום קריר מעט.
פיטר הסתובב לו ברחובות הגטו, ולצידו ג'ק.
ג'ק לא חדל לברבר לשניה, מה שהקשה על פיטר לחשוב בצלילות.
מחשבותיו של פיטר היו שייכות כולן לאנה, וכך גם געגועיו הרבים.
"פיטר, גבר, אתה מקשיב לי בכלל?" טלטל אותו ג'ק ממחשבותיו.
פיטר הנהן באיטיות, ובעוד ג'ק ממשיך לדברת ראה פיטר את אנה מרחוק.
גופה היה רפוי, והיא הייתה נראת חולה למדי.
היא הלכה בקושי, השתעלה מפעם לפעם.
מבטו של פיטר הפך מודאג, גופו נדרך מיד.
"אני הולך לזיין" מלמל פיטר, רק בכדי שג'ק לא יחשוד, ורץ אל עבר אנה.
אפילו לא מחכה לתשובתו של ג'ק.
"מה יש לך?" לחש באוזנה בדאגה.
ידיו מסביבה, ובכדי שלא יראה חשוד, הוציא את אקדחו, כיוון לראשה, והחל מוביל אותה אל עבר חדרו.
אנה לא ענתה, רק השתעלה מספר פעמים.
הוא הכניס אותה לחדרו, נעל את הדלת והוביל אותה אל עבר המיטה, משכיב אותה בה בזהירות ובעדינות ומכסה אותה בשמיכתו.
אנה שאפה בקושי את ריח שמיכתו אל ראותיה.
הריח של פיטר.
פיטר הניח את ידו על מצחה של אנה, אשר רתח בצורה בלתי רגילה.
הוא הוציא כדור מסויים ממגירה מסויימת, מזג לכוס פלסטיק מים ונתן לאנה.
אנה בלעה בקושי את הכדור.
פיטר התיישב לצידה, ואחז בידה בעדינות.
"מה יש לך, אנה? לאן נעלמת לי כל החודש הזה? אני חפשתי אותך ללא הפסקה" התפרץ לפתע, גופו רועד מכעס ולחיו סמוקות מאותה הסיבה.
"אני מצטערת" לחשה בקול צרוד, מבטה מושפל.
פיטר הביט באנה.
מבטה היה שוב בלתי מובן.
שוב אותו המבט ששגע אותו.
לפני שהתחיל אפילו להגיד דבר כלשהו, דפיקה חזקה נשמעה מעבר הדלת, ובעוד עיניה של אנה הפכו מפוחדות, פיטר החל להפשיט אותה במהירות.