רצח כפול – הקדמה (פיילוט)

*לקרוא את רציתי להוסיף*

רחובות העיר הסואנת להטו ביום הקיץ הזה. שרב כבד שרר בכל רחבי הארץ והאנשים המעטים שטיילו ברחובות הרגישו זאת. דנית מחתה ממצחה אגלי זיעה. החום היה בלתי נסבל. היא פנתה מהרחוב הראשי לסמטה צדדית. לא רבים האנשים שהכירו את הסמטה הקטנה שעברה בין בניינים גבוהים, והגיעה עד לטיילת על חוף הים. הסמטה המוצלת סיפקה לה מפלט מהחום הלוהט ולמשך כשלוש מאות מטרים היא הרגישה שאולי, החום לא כל כך נורא אחרי הכל. היא יצאה מהסמטה ולנגד עיניה נפרס חוף הים הגדול. אנשים רבים היו היום במים, מהסיבות המובנות. היא החלה ללכת בטיילת. על פניה חלף מוכר ארטיקים שהציע בקולי קולות את מרכולתו. "ארטיק שוקולד, ארטיק אננס, ארטיק לימון" קולו הלך וקטן ככל שהתרחקה ממנו.
ביום החם הזה היא הייתה חייבת לעצור ולקנות שייק פירות. דנית אהבה לשמור על הגזרה שלה, ואיזו דרך טובה יותר לשמור על הגזרה ולהתקרר מאשר שייק פירות עם שבבי קרח בפנים. כמו כל ילדה בת שש עשרה האוהבת את הים, היא ידעה בדיוק היכן יש את שייק הפירות הטוב ביותר – הדוכן של ניסים. היא כבר בעלת בית בדוכן, לקוחה קבועה. ניסים תמיד פינק אותה בטעימות בחינם. היא קיוותה כי הוא יעבוד היום בבוקר אך כשהתקרבה לדוכן היא ראתה מישהו לא מוכר בחנות.
היא הגישה למוכר שטר של עשרים שקל. הוא הסתובב והתחיל במלאכת ההכנה. כעבור שתי דקות הוא הניח לפניה שייק בצבע כתום, שכלל מנגו אפרסק ומשמש, ועודף של ארבעה שקלים. הוא חייך אליה והיא חייכה אליו. דנית הוציאה מתיק המעצבים הקטן שלה ארנק דיי גדול שלא היה מובן איך בכלל הצליח להיכנס לשם, הכניסה אליו את העודף, לקחה את השייק והסתובבה. היא החלה חוזרת על עקבותיה, אך הפעם בצעדים קטנים יותר ואיטיים יותר. השייק בהחלט הקל על החום הנורא ולדנית לא היה אכפת כלל וכלל להינות קצת מהיום הזה, מהאווירה, מהים ומהאנשים. בדרכה ראתה שוב את אותו מוכר ארטיקים עדיין מפרסם בקולי קולות את הארטיקים שלו. פרצופו השחום והמיוזע הסגיר ארשת פנים ממורמרת ומיואשת. כנראה שהוא לא מכר עד עכשיו מספיק.
איש גדול ממדים חלף על פניה ונתקל בה. הוא המשיך ללכת כאילו כלום לא קרה ולדנית לא היה החשק להתחיל לריב היום עם אנשים. אמא שלה תמיד אמרה לה שהחום הופך אנשים למשוגעים. האיש שכנראה בדיוק יצא מהמים השאיר על חולצתה הוורדה כתם מים גדול. זה היה נראה לא טוב, כאילו היא שפכה על עצמה את השייק שהחזיקה בידה, אך לשם שינוי לא היה לה אכפת, לפחות זה קירר אותה.
עד שהגיעה לסמטה היא הספיקה לסיים את שייק הפירות. היא זרקה את מיכל הפלסטיק בפח הירוק בכניסה לסמטה. דנית פנתה ימינה ונכנסה לסמטה. ראשה החל לכאוב ועיניה הסתובבו במעגלים. היא נשענה על הקיר הימני של הסמטה בניסיון להתייצב, להרגע ולהבין מה קורה. היא הניחה את ידיה על ראשה בתקווה שהכאב יעבור. היא הייתה בטוחה כי הכאב נגרם כתוצאה משתיית המשקה הקפוא. "בריין פריז" היא פלטה בחולשה מפיה. עברו כבר כמה שניות אך הכאב לא עבר. היא נעמדה על רגליה, מנסה להחזיר לה את היציבות שאבדה. פיה החל להתייבש. היא ניסתה לבלוע קצת רוק בשביל להרטיב את החייך אך זה לא עזר. דנית נכנסה לפאניקה ובדיוק אז הכאב החל לעבור. היא נעמדה על רגליה בביטחון וצחקה. הרבה לחץ השתחרר ממנה. היא הסתכלה מעלה אל חתיכת השמיים הקטנה בין הבניינים. השמיים הכחולים הוכתמו בכתמי צבע לבנים קטנים שנעו באיטיות רבה. היא שמה לב כי משהו זז על קצה הגג מצידה השמאלי. היא הזיזה את ראשה בניסיון לזהות מה זה אך השמש סנוורה את עיניה. היא הצליחה לזהות רק צללית קטנה. משהו עגול ומאורך על קצהו של הגג.

לא נשמע כל צליל. המכניות בכביש הראשי המשיכו לנסוע כמו בכל יום. האנשים בטיילת המשיכו ללכת כפי שעשו קודם. אפילו השמש שראתה את הכל המשיכה לחמם את הארץ. הנערה שכבה על הרצפה ללא תזוזה. שלולית דם סמיך, כמו סירופ נזל מהחור שבראשה והחל להתקשות על האספלט הרותח. לא נשמע כל צליל.