אתה בא לכוכב? -פרק 1-

עוד יום עובר, עוד שעה עוברת, עוד שניה עוברת, ומה, מה עכשיו?
אני יושבת לי על ספסל בתחנה המרכזית ורואה את כל האנשים עוברים, ממשיכים הכל כרגיל, הכל אותו דבר, נו כמובן, למה שזה לא יהיה ככה?
לפעמים אני חושבת שאני היחידה ששמה לב לכל מיני דברים, שאחרים כנראה לא היו שמים לב. ניראלי איבדתי כבר תקווה בחיים. הייתה לי תקופה נוראית, כבר חודשיים או אפילו שלוש אני בהרגשה הזאת, הכל, הכל כבר לא מרגיש בסדר. לא אנשים, לא לימודים וכמובן לא החיים האלו. לא מבינה למה אני ממשיכה לחיות, בעצם אני מבינה, לראות אם הכל ישתפר, אבל איך? ומתי.. זה משגע. אומרים שתמיד אחרי תקופה רעה בא משהו טוב, איפה הטוב הזה? בתקופה האחרונה כלכך הרבה דברים קרו שאני לא מבינה איך הם ממשיכים. הלימודים מתסכלים, האנשים פוגעים, ורעים ואין כבר מה לצפות מהם.. ועכשיו? ועכשיו גם מישהו קרוב אלי נפטר.. מה עכשיו? הא? מה עכשיו תמציא בשבילי אלוהים? הא? אתה רוצה למצוא לי עוד סיפור רע? קדימה, אני לא חושבת שתצליח. נסה אותי.
"היי, קניתי לך מיץ תפוזים סחוט, קחי" חייכה אלי ליס, והושיטה עלי את מיץ התפוזים.
"נו, תשתי כבר, אני משלמת, את אפילו לא חייבת להחזיר לי" חייכה בחיוך הערמומי שלה.
"תודה" לקחתי ושתיתי את המיץ.
"רוצה נלך מחר לים?"
"לא כלכך, אין לי מצב רוח"
"נו, באמת, אף פעם אין לך מצב רוח, אז לפחות בואי נצא היום בערב, זה יום חמישי, קדימה"
לא רציתי לאכזב אותה אז הסכמתי. הלכנו לבית והתכוננו לערב.
השעה כבר 8 בערב, לבשתי ג'ינס, גרביים צבעוניות עם צורות של פנדה, נעליים שחורות של נייק, וחולצה שחורה עם כתוביות של don't worry, be happy. אהבתי להתלבש בצבעוניות, זה תמיד העלה חיוך על אנשים והרגשתי טוב יותר כך.
נשמעה דפיקה בדלת. זאת ליס.
"שוב פעם את לבושה כמו ליצן" צחקה ליס וחיבקה אותי.
"כן. מה את לא אוהבת?" חייכתי אליה.
"אוהבת אוהבת, כל מה שאת לובשת אני אוהבת, קדימה בואי נצא שלא נאחר לאוטובוס, שמעתי שבאים היום הרבה אנשים לכוכב" חייכה עלי בשמחה ליס.
"ואו, איזה כיף, ניראה המון אנשים." אמרתי בציניות ויצאנו מהדלת.
הכוכב היה מקום שהרבה אנשים היו מטיילים שם, זה היה מקום גדול, חלקו עם דשא, וחלקו עם מתקנים וספסלים, מקום נחמד, אבל לא היה לי מצב רוח, ניראה מה יהיה.
הגענו למקום ו..