i will catch you if you fall – פרק 1

פרק 1 – new year , new starts

אומרים שעל כל דלת שנסגרת, דלת חדשה נפתחת. שכל פעם שמשהו מסתיים, מתחיל משהו חדש. ומה אם אני לא רוצה שיתחיל דבר חדש ? מה אם… זה רק יזיק לי ? מה אם…
אני לא רוצה שנה חדשה. לא רוצה דברים חדשים. לא רוצה גם את הישנים.
לפעמים אני חושבת כמה טוב היה לי אם הייתי במקום מישהי אחרת. לפעמים אני רוצה שהזמן יקפא ואני יקפא יחד איתו.

"עדן !" צעקה נשמעה מלמטה, ישבתי בחדרי והייתי במחשב, "מה ?" צעקתי בחזרה, "בואי!!!" כבר זיהיתי את הקול המוכר, זאת הייתה אמא שלי – כרגיל.
ירדתי למטה, מוכנה להתעצבן. "מה?" שאלתי, הבעת פניה הייתה עצבנית – כרגיל.
"מחר את נרשמת לכיתה י'ב! את צריכה ללכת בבוקר מוקדם ולמלא את הפרטים" היא התחילה ומיד המשיכה – "אני לא אהיה בבית, יש לי סידורים. אז תסתדרי לבד ותדאגי לעצמך" ,
"אבל..אבל…" אמרתי בטון חלוש ומגמגם, כאשר מיד היא קטעה אותי,
"שום אבל!"
"אבל את אמורה לבוא איתי!" רטנתי, כבר ראיתי איך שכל הילדים יגיעו עם הוריהם ורק אני יהיה לבד. אולי יחשבו שאין לי הורים. אולי יחשבו שאני בפנימייה ?
"בעיה שלך, יש לי דברים לעשות" היא אמרה בטון של סיום שיחה, ועליתי למעלה בעצבים.
לא היה לי כוח לכעוס בגללה, לבכות שוב בגללה, ובמיוחד לחזור להרגלי – היום, אני לא יעשה את זה, לא משנה כמה זה מוציא עצבים, אני יהיה חזקה. היום לא. אני לא יפסיק. אבל רק היום.
נכנסתי למיטתי והתכסיתי בשמיכה, דמעות בעיניי ואני נרדמת לאט לאט.

נכנסתי בשער בית הספר שאמנם כבר ישן ומוכר, אך אצלנו צריך להירשם לפני כל כיתה, כל פעם למלא את אותם הפרטים. אני לא יודעת למה מסבכים אותנו ועושים את זה, אבל ברור שזה מיותר.
"שלום", אישה מבוגרת התקדמה לעברי, "שלום" החזרתי והיא מיהרה להגיב, "את להרשמה, אני מתארת לעצמי", הנהנתי לחיוב והיא המשיכה, "בואי אחריי, דרך אגב – אני רינת, האחראית החדשה על שכבת י'ב, ומה שמך חמודה?" , "עדן" עניתי בחיוך, רינת החלה ללכת בכיוון המסדרון והלכתי אחריה.
עלינו במדרגות, והגענו לקומה השנייה- שהיא בעצם חדר גדול ובקירות יש דלתות המובילות לכיתות. ואז מהחדר, יוצאים כמה מסדרונות , המובילים אל חדרים דומים לזה.
זאת כנראה הקומה של שכבת י'ב, שאף פעם לא הייתי בה.
כמה שולחנות ניצבו בקומה, ואחרי כל שולחן תור של נערים ונערות, בערך בגילי, כל אחד עם אמא או אבא, יופי- אני לבד.
רינת הובילה אותי לקצה של אחד התורים "איפה אמא, אממ… אבא?" היא שאלה ונשמעה מעט מבולבלת, היא אפילו כמעט לחשה את השאלה הזאת, כנראה חשבה שאין לי אמא ואבא, נהדר.
"אממ… הם… הם לא יכלו להגיע" גמגמתי טיפה, "טוב, לא נורא" היא עצרה לרגע ומיד המשיכה, "תחכי בתור, כשתגיעי תמלאי את הפרטים, וזהו- את רשומה! פשוט, לא?" היה לה קול מרגיע ובטוח בעצמו, "כן, תודה רבה" עניתי והיא הלכה כאשר היא פולטת "אין על מה".

"מה השם?" שאל אותי הבחור שישב ליד השולחן, "עדן סקיי דרימל" עניתי והוא הגיש לי טופס כשלמעלה כתוב את שמי ובשאר הדף אני צריכה למלא פרטים.
'עדן סקיי דרימל
גיל: 18
מין: נקבה
שמות ההורים: אמא רותי ואבא ג'רמי
שם\שמות האח\ים
וגילאיהם: בן (בן 13), דילן (בן 20).
מקצוע אהוב: דרמה ולשון.
רוצה ללמוד: ספרדית'
זהו, זה כל הפרטים שהיה צריך למלא, אבל מילאתי אותם לאט, בשביל לא לחזור הביתה מהר. לא טוב לי בבית, אני לא אוהבת את ההורים שלי.

"אני בבית" אמרתי כשהגעתי הביתה ופלטתי אנחה, מתפללת בליבי שדילן בבית- הוא תמיד מצחיק אותי.
"נחמד לדעת" זה היה קולו של דילן, ומיד חיוך ענק וילדותי נפרס על שפתיי, ועוד לפני שהספקתי לענות לו בהתחכמות אחרת- דמותו הופיעה מולי כאשר הוא יורד במדרגות- נטול חולצה, שיערו מבולגן והוא עם בוקסר בלבד.
"התגעגעת אלי" אמרתי, בציניות כמובן, "איך אפשר שלא" הוא אמר וחייך, נתן לי חיבוק "עומד לך מאחותך" הרגשתי את איברו בחיבוק אך לא באמת עמד לא, רק רציתי להציק לו
"כיף לך להרגיש את הזין שלי?" הותיר אותי חסרת מילים מגחכת.
אני אוהבת אותו כל כך.
הוא התקדם לעבר המטבח "אני רעבבבב" הוא צעק והאריך את ה-ב' במילה רעב, פתח את המקרר. צחקתי ממנו, הוא תמיד הצחיק אותי. בשטויות שלו, בהתחכמויות שלו, בהכל. אפילו בדברים הכי קטנים. הוא תמיד העלה לי חיוך על הפנים.
עומדת ומסתכלת עליו, חושבת כמה אני ברת מזל שיש לי אח כזה, הפלאפון שלי מצלצל, שיחה נכנסת מדורין הביצ' -החברה הכי טובה שלי.
"הלו ביצצצצ'" עניתי, ככה אנחנו קוראות אחת לשנייה.
"מה קורה ביצצ'?" היא שאלה,
"הכל טוב, כבר נרשמת לי'ב ?"
"יאפ"
"אוקיי, מה רצית?"
"את יודעת שיש היום מסיבה, נכון?" היא שאלה מבולבלת קצת ומיהרתי לענות, כי ידעתי על המסיבה ולא רציתי שתחשוב שלא הוזמנתי "אויש שכחתי מהמסיבה של אור! אוחחח אין לי כוח לזה"
"תבואי או שאת מתה" היא אמרה ויכולתי לשמוע את החיוך בקול שלה,
"תהיי אצלי בתשע או שאת מתה"
גיכחתי, וכך גם היא
"טוב ביי ביצצצ'",
"ביי ביצ'"
ניתקתי את השיחה ועליתי למעלה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אוקיי, אז…
פרק ראשון אומייגאד!!! תודה לכל מי שקראה, ואני ממש מקווה שתמשיכו לקרוא. אל תדאגו, הפרק הראשון ארוך ומשעמם, אבל אני מבטיחה שבהמשך אתם לא תוכלו להפסיק לקרוא :)
אני יחכה שיהיו קוראות ויעלה את פרק שתיים,
ודרך אגב, מי שלא הבינה בשורות "לא היה לי כוח לכעוס בגללה, לבכות שוב בגללה, ובמיוחד לחזור להרגלי – היום, אני לא יעשה את זה, לא משנה כמה זה מוציא עצבים, אני יהיה חזקה. היום לא. אני לא יפסיק. אבל רק היום." למה היא התכוונה, אתם תגלו בהמשך, זה כאילו הסוד שלה וכבר מהפרק הבא אפשר לנחש מה הוא… :)