כל כך שונים – פרק 21:

נקודת המבט של שירה:

הוא שכב לצידי והניח את ידו על מותניי.
באותו רגע עברה בי צמרמורת, הלב שלי לא הפסיק לדפוק.
הוא רכן אליי וקירב את שפתיו אל שפתיי.
ואז זה קרה, התנשקנו.
זו הייתה נשיקה רכה ונעימה אבל אז הוא עצר מעט והסתכל עליי ולאחר מכן נישק אותי שוב.
הפעם זו הייתה נשיקה ארוכה, הוא נתן לי להרגיש בטוחה איתו.
הנחתי את ידיי על הלחיים שלו, הרגשתי שהוא עוטף אותי בחום שלו, כאילו הוא שומר רק עליי.
לא רציתי להתנתק ממנו, באמת שלא.
אבל עשיתי את זה. התרחקתי ממנו.
" מה קרה? " הוא שאל בפליאה.
המחשבה על ערן באה לי בבום, נזכרתי בשיחה איתו אתמול.
אלידור לא יודע עליו בכלל.
למרות שאני יודעת מה ערן הולך להגיד לי כשהוא יראה אותי, כרגע אני לא יכולה לעשות את זה.
כל עוד אני לא יודעת מה המצב עם ערן, אני לא אשחק בו.
– " אני לא יכולה " אמרתי בעצב.
" שירה, אני מצטער " הוא אמר.
– " אני מצטערת " קמתי מהרצפה ויצאתי בריצה מהאולם בלי להסתכל עליו.

*

נקודת המבט של ערן:

אני לא יכול להחזיק את זה בבטן יותר, היום אני הולך לדבר עם שירה.
" פנימיית גורדון בבקשה " אמרתי לנהג המונית.
כל הנסיעה הייתי לחוץ.
לפני זה תכננתי הכול. ידעתי מה אני הולך להגיד ואיך, אבל ברגע האמת הכול התבלבל.
הגעתי לפנימייה.
אמרו לי במזכירות שהיא בחדר מספר 583.
הגעתי לחדר.
אוקיי. זה הרגע.
עמדתי מול הדלת, חושש לפתוח את הדלת ולעמוד מולה.
לספר לה את מה שעובר עליי ולמה אני עושה את מה שאני עומד לעשות.
אזרתי אומץ והרמתי את היד ודפקתי בדלת.
חיכיתי שתפתח, אבל כלום.
דפקתי שוב.
אין מענה.
הסתכלתי אל המשך המסדרון, הוא היה שקט. בקושי היו שם ילדים.
דפקתי בדלת שוב. אותו דבר.
עמדתי בדלת מספר דקות ואז שמתי את ידי על הידית. עמדתי ככה מספר שניות.
יאלה אני כבר פה. אין מצב שאני מוותר עכשיו.
לחצתי על הידית והדלת נפתחה.
נכנסתי בזהירות לתוכו, חייכתי חיוך קטן, רואים שזה החדר של שירה.
רהיטים שלה, צבעים שלה, אפילו הריח שלה נמצא פה.
חדר של נסיכות.
הסתובבתי בחדר ולבסוף התיישבתי על המיטה שלה ונאנחתי.
בשידה שליד מיטתה הייתה תמונה.
תמונה שלי ושלה – מחייכים, מאושרים…
אוהבים.
החזקתי את התמונה בידיי וליטפתי את דמותה של שירה.
לפתע שמעתי צעדים כבדים מתקרבים אל הדלת.
היא נפתחה ונטרקה בחוזקה.
ראיתי אותה.
שירה.
היא הסתכלה עליי ועינייה נפערו.