לצרוח את השתיקה – 22

לצרוח את השתיקה – 22

*נקודת מבט ג׳וי*
״אני לא מאמינה.. ראית את זה?״ אמרתי והצבעתי אל פינת הבר על מנת שריי תוכל לראות על מה אני מדברת.
׳שתייה חופשית לבנות׳ היה כתוב על השלט האדום שעמד על שולחן הבר המרוחק.
״איזה מגניב שאנחנו בנות״ ציחקקה ריי כשהתחלנו להידחף בין השיכורים אל כיוון ספות העור.
״לי זה מגניב , את סתם אבוגבר״ צחקתי והיא עשתה מבט נעלב.
״סתם חיימשלי את הכל! אני הולכת להביא לנו כוסית, נפתח את סוף השבוע בטוב״ נישקתי אותה בלחי כשהתפצלנו, היא המשיכה אל הספות ואני אל עבר הבר.

״שתי טקילות״ חייכתי אל הברמן שהיה קצת עסוק – הייתה לו עבודה רבה הערב. לאחר שתי דקות שהוא עדיין התעסק בקוקטיילים, החלטתי שאני אשב על כיסאות הבר … העקבים הרגו אותי והברמן לא ממש שם לב אלי, לא נורא- אני סבלנית.

״היי יפיפייה״ שמעתי מישהו אומר מצידי.
לא אמרתי דבר והמשכתי להתעסק באייפון שלי, אפילו לא הבטתי לכיוונו, יש לי חבר.
״אז את באה לפה הרבה?״ שאל.
״רק כשאני מצליחה לברוח ממוסד הגמילה״ אמרתי, בדרך כלל זה מעיף אותם.
״וואלה?! אז הפעם כדאי שתחגגי חזק!! איליי , וודקה בשביל החתיכה שלידי״ אמרה ומיד הברמן ניגש אלי עם וודקה. ״אפשר שתי טקילות במקום?״ שאלתי והוא מיהר להביא לי.
״חבר שלי..״ הסביר.
״אה..״ אמרתי.
״אז את לא מתכוונת להסתכל עליי אפילו?״ שאל הנער, קולו מחוספס – נורא מוכר..
״לא״ עניתי בקצרה.
״וואלה? על מה מתערבים שאת מסתכלת עלי עכשיו?״ שאל, זה סקרן אותי מה הוא הולך לעשות.
״כלום..״ לא נכנעתי.
״מה כלום? קדימה מה שאת רוצה! אם אני גורם לך עד סוף לחזור איתי.״ נשמע בטוח בעצמו.
״אוקיי. אם עד סוף הערב אני חוזרת איתך..אני אבקש מחבר שלי לא לפוצץ אותך מכות. אם אני לא אגיד… אתה תעזוב אותי לתמיד. סגור?״ שאלתי, לא קיבלתי תשובה..
הסתכלתי לצידי, הוא כבר לא היה שם. פחדן.

לקחתי מהברמן את שתי הטקילות ולגמתי במהרה את כוס הוודקה.
״שניםםםם לקח לךךך!״ ריי אמרה בציחקוקים.
״סורי.. איזה אחד ניסה להתחיל איתי״ אמרתי, הושטתי לה את הוודקה והיא המשיכה לצחקק.
״בואנה השתכרת בלעדי?״ הושטתי לה את השוט החריף ולגמתי משלי.
״סוריי ..״ המשיכה לצחוק.
״איך בכלל השגת משקאות?? הבר מפוצץ!״ אמרתי.
״יש לי שיטה סודית..״ חייכה.
״ספרי אני לא אגלה.״
״איך אני צמאה..״ אמרה בקול מפתה.
תוך שנייה שבע נערים הושיטו לעברנו את המשקאות שלהם, לקחנו את כולם- היום חוגגים!!!

הייתי קצת מסוחררת .. ריי הלכה ורקדה עם כמה בנים- חכו שישמעו שהיא בכלל לסבית, מסכנים – בנו עליה הלילה.
ישבתי על אחת הספות. ״רוצה לרקוד?״ מישהו שאל אותי, בדרך כלל הייתי מסרבת אבל הפעם החלטתי ללכת על זה..

הלכתי איתו ורקדתי כמו משוגעת.
״אני הולכת.. את תסתדרי״ ריי שאלה אותי, ״כן״ קרצתי לה.
זזתי לפי קצב המוזיקה, בנים רבים באו ורקדו איתי, הרגשתי קצת רע כלפיי סקאי והחלטתי לעזוב..
״אני צריכה ללכת״ חייכתי אל מי שרקד עימי, אני אפילו לא יודעת את שמו!!! התקדמתי אל עבר דלת היציאה.
זוג עמד שם והתנשק, הרגשתי קצת לא נעים שאני מפרידה בינהם- אבל אני צריכה לעבור!! אחרת איך אגיע לסקאיי שלי? פילסתי את דרכי בין השיכורים, הייתי טיפה שיכורה, קצת הרבה שיכורה.
״אהמאהמאהמ״ זייפתי השתעלות, הזוג התעלם וכמעט בלע אחד את השנייה. ״סליחה?״ אין תגובה מצדם..
החלטתי שאין ברירה, עמדתי בינהם. זה היה כמעט בלתי אפשר כי הם היו ממש צמודים, אבל הצלחתי.
הסתכלתי אל הדלת שמולי בזמן שעמדתי בין שניהם.
״סליחה..״ מלמלתי מבלי להביט בהם ויצאתי מן הדלת.
עמדתי בחוץ, היה קר.
איך אני אגיע בחזרה למוסד? אין סיכוי שאני אלך כל כך שיכורה.
״צריכה טרמפ?״ לפתע נשאלתי, הסתכלתי הצידה- זה היה איליי, הברמן. מסתבר שהמשמרת שלו נגמרה.
״אממ..״ לא ידעתי אם לסמוך עליו או לא.
״אל תדאגי.. לא שתיתי- אני פיקח. חוץ מזה שיש לי חברה אז אני לא מצפה ממך לכלום״ חייך.
״אז למ..״ הוא קטע אותי-
״את ניראת אבודה.. לא אכפת לי להקפיץ אותך.״ אמר. לא עניתי.
״אני נכנס דקה לבר, לעדכן את הברמן המחליף. כשאני אחזור תגידי לי אם שינית את דעתך״ הלך אל הדלת.
הסתכלתי עליו, מתלבטת.
הוא נכנס פנימה, התיישבתי על ריצפת האספלט-הרגליים שלי הרגו אותי והיה לי קר ממש, החלטתי שאני אסמס לסקאי שיקי אותי מכאן.
סימסתי לסקאי, הוא לא ענה. חיכיתי שם בערך עשר דקות, מחכה לתשובה. בינתיים הזוג יצא מן הבר הצפוף והתנשק בכניסה. צפיתי בהם, לא ראיתי את פרצופם אבל יכולתי להשבע שלבן היה תסרוקת זהה לשל סקאי.

לפתע הזוג נפרד מנשיקתם כדי לנשום, אחרי כמה שניות הם חזרו להתנשק. לא הייתי צריכה יותר מכמה שניות כדי להבחין..
הייתי די מטושטשת אבל הייתי בטוחה שראיתי! ראיתי מי הוא היה.
״״ס..סקאי?״ דמעות עלו בעיני.
״ג׳וי?!״ היה המום! אפילו לא טרחתי להסתכל מי הזונה הבוגדנית שריצה בגד בי, פשוט רצתי משם הרחק, ״ג׳ויייי״ שמעתי את קולו של סקאי אך לא הסבתי את מבטי לאחור.

רצתי על שולי הכביש, איפורי נמרח וכל שנייה נעצרתי להקיא.
״ג׳וי?״ לפתע אופנוען נעצר לי.
הוא הסיר את הקסדה שלו, זה היה שון.
״מה קרה?״ הוא התעניין.
״סקאי.. סקאי קרה״ אמרתי בקול רועד.
הוא הוריד מעליו את הג׳קט שלו וכיסה בו אותי.
״תעלי״ אמר והסתכל על הכיסא האחורי של האופנוע.
לא אמרתי דבר, נשארתי קפואה.
״אני לא זז מפה עד שאת עולה על האופנוע!״ הוא אמר מודאג ממצבי, עליתי על האופנוע בזהירות.
שון נסע אל המוסד שהיה במרחק דקות ספורות מן הפרס אך הנסיעה נראתה כשניות. הוא היה כמו מלך על הכביש, חיבקתי אותו חזק – ניחמתי את עצמי שזה כדי לא ליפול אך בתוכי ידעתי שזה כי הייתי צריכה חיבוק…

״בואי אני אקח אותך לחדר..״ חייך כשהגענו. נשענתי עליו עד שהגענו לחדרי.
״תודה״ מילמלתי.
״אין בעד מה, רק עשיתי את החלק שלי בהתערבות – חזרת איתי הביתה. עכשיו תדאגי שהחבר שלך לא ירביץ לי!״ גיחך ואז הצטער על כך כששמעה זלגה מעיני האדומה.
״מצטער״ אמר.
״אל״ אמרתי, הוא היה מבולבל מתגובתי – גם אני הייתי. לא יודעת אם הצעד הבא היה בגלל השפעת האלכוהול או השפעת הריקנות הרבה שהתחוללה בליבי אבל…. נישקתי אותו, את שון.
זה הדבר האחרון שאני זוכרת מאותו הלילה…
כשקמתי בבוקר הייתי ערומה בתוך מיטתי, מעילו של שון עדיין היה בחדרי.
״שון?!״ אמרתי מבוהלת ואז החזקתי חזק את ראשי הכואב.
הוא לא ענה, בוודאי שלא ג׳וי – הוא עזב..
מה עשיתי?!
מה לעזאזל קרה אתמול בלילה…?