להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 37+38

נקודת מבט אושר:
פתחתי לתגל את הדלת של החדר שלי.
אני ובן העמדנו שולחן באמצע הסלון, הנחנו עליו שתי פמוטי נרות, מעט עלי כותרת ורודים ששיר אמרה שיהיה רומנטי, נוי באה להכין לתגל את המאכל האהוב שלה: רביולי.
שיר דאגה לכל האווירה הרומנטית הזאת למה אני ממש לא מבין בזה, אם זה היה תלוי בי היינו אוכלים פיצה ורואים סרט.
"ואוו… השקעת" תגל אמרה וקרצה לי. חיים שלי!!!
" עבדתי קשה אל תראי אותי ככה.." אמרתי בהתגוננות.. אני שילמתי מספיק לא?
"טוב טוב אני לא הולכת להרוס את הערב המושלם שלנו ביחד" היא אמרה ונישקה אותי על השפתיים.
"אני כבר לא רעב, נעבור לקינוח?" שאלתי בהתגרות.
"אני רעבה, מי הכין לאכול ומה?" תגל שאלה בחיוך והחזיקה במזלג.
"ככה את מדברת, למה את חושבת שאני לא הכנתי?" אמרתי בקול נעלב.
"ברור שכן חיים שלי, פשוט אם זה היה תלוי בך היית קונה פיצה" היא אמרה בגיחוך.
"נוי הכינה רביולי" אמרתי והרמתי את המכסה מעל הסיר. תגל חייכה חיוך ענק ומזגה את האוכל לצלחת.
"זה אכיל" אמרתי בחיוך, כשראיתי את החיוך שהיה לתגל על הפנים.
"זה טעים" היא תיקנה אותי בחיוך. היא ניגבה את פיה בעזרת מפית וקמה מהכיסא.
"לאן?"
-"שירותים, האיפור בכל זאת דייט" תגל אמרה ופנתה לשירותים.
"תגל פלאפון" צעקתי לתגל כשהיא הייתה בשירותים.
"תענה" היא צעקה.
-חסוי- הופיע על הצג.
"הלו" שאלתי כשעניתי.
"תגל, ההורים שלך רצחו את ההורים של אושר. התמונות נשלחות אלייך לנייד. אל תשכחי את למכור את הסמים" שמעתי את הקול של ירדן.
"מה זאת אומרת רצחו את ההורים שלי" שאלתי בעצבים. היא ידעה ולא אמרה לי?!
"ההורים של תגל, יוסי ושרית אמסלם, רצחו את ההורים שלך אושר, גיליתי לא מזמן. תגל גם מתעסקת בסמים חשבתי שידעת" הוא אמר בקול משועשע.
"תזדיין" אמרתי וניתקתי את השיחה.

נקודת מבט תגל:
"מאמי מי זה היה?" שאלתי כשנכנסתי לחדר עצמו. אושר ישב כשהידיים על רגליו, ראשו מורכן למטה.
"למה לא סיפרת לי?" הוא שאל בקול פגוע, מה עשיתי?
"סיפרתי מה?" שאלתי.
"את התחלת למכור סמים?!" הוא צעק עליי, איך.. איך הוא גילה?
"זה לא מה שאתה חושב" אמרתי בהתגוננות, עשיתי את זה כדי להגן עליו, איימו עליי!!
"לא רוצה לשמוע אותך!" הוא צעק שוב. הוא השתגע. הוא נעמד. העיניים שלו היו אדומות מעט. הוא בכה.
"אושר זה לא מה שאתה חושב" אמרתי והנחתי את ידי על ידו.
"ההורים שלך" הוא אמר לפתע. פתחתי את עיניי במהירות והסתכלתי עליו.
"התורמים ההם, יוסי ושרית, הם ההורים שלך" אושר המשיך.
"כן, נעמה אמרה לי. עברתי בדיקות והן יצאו חיוביות" אמרתי והרכנתי את ראשי. זה לא גאווה להיות הבת שלהם.
"הם רצחו אותם, הם הרגו אותם. מול העיניים שלי" אושר אמר. מ..מה?
"על מה אתה מדבר?" שאלתי במהירות. בבקשה שזה לא מה שירדן ניסה לספר לי. בבקשה שהם לא…
"הם רצחו את ההורים שלי תגל!! אני לא יכול להיות עם הבת של הרוצחים שלהם! אני לא יכול לנשק אותך או לגעת בך או לראות אותך. צאי מהעסקת סמים, מהפנימיה הזאת ומהחיים שלי! בת של רוצחת" הוא צעק ואת המשפט האחרון הוא לחש באוזני. פערתי את פי. לא האמנתי שהוא יעשה את זה.
"עופי" הוא צעק והצביע על הדלת. הדמעות לא איחרו לבוא.
"הדמעות והבכי שלך לא עובד עלי יותר. ילדה שקרנית, צבועה, מגעילה, בת של רוצחים" הוא צעק עליי. ברחתי מהחדר. פחדתי ממנו, מהתגובה שלו..
רצתי לחדר, נשכבתי על המיטה ובכיתי את נשמתי, לא נשארו לי דמעות יותר. איבדתי רגש באזור העיניים.
קמתי מהמיטה וראיתי את שיר ישנה על המיטה. הסתכלתי בשעון.
"שש לפנות בוקר.." מלמלתי, ישנתי כל הלילה, נרדמתי מהר בגלל הבכי והדמעות.
לקחתי בגדים מהארון ונכנסתי למקלחת, להוריד את הגועל מאתמול.

נקודת מבט אושר:
גם בן אמר שאני דפוק, צודק. מי מוותר על אהבת חייו בגלל החיים הדפוקים שלו או ההורים המשוגעים שלה?! חוץ ממני…
"אושר אחי קום" בן אמר והעיר אותי מהשינה. הסתכלתי עליו מבואס רצח.
"אני צריך לספר לך משהו" הוא אמר לבסוף, הנהנתי בראשי. לקחתי מגבת ושטפתי פנים. קשה לי לדמיין שוב חיים בלעדייה.
"אתה תשנא אותי אבל אני חייב" בן אמר בפחד.
"דבר" אמרתי.
"אז ככה.. ההורים שלך הם חטפו את תגל תמורת מיליונים, אמא שלך הייתה בסכנה, הרעילו אותה בשביל שאבא שלך יחטוף את תגל. תגל נחשבת ליורשת, הבת של יוסי, לנסיכה, היא בעצם עירערה את כל המעמד של כולם, היא הייתה יפייפיה, מהפנטת אנשים במבט, חכמה וערמומית כאחד. אבא שלך הסכים, יוסי גילה אחרי שלוש שנים, אישתו שרית נכנסה לדיכאון עמוק, היא רצתה למות כנקמה יוסי רצח את ההורים שלך. הוא לא התכוון בכלל לרצוח אותם מול העיניים שלך" בן אמר, הפתיע אותי כל הידע שלו על הרצח או על יוסי בכללי.
"איך אתה יודע את כל זה" שאלתי, לא חשבתי על שום דבר אחר.
"אני עובד אצלו, אני חייל שנשלח להגן עלייך, לשמור ובעיקר לדאוג שיהיה לך מה לאכול" הוא אמר והרכין את הראש.
"הייתי חייב לספר לך אתה אח שלי" הוא אמר ובא להניח את ידו על כתפיף העפתי אותה במהירות וקמתי.
"כוסעמק.. עוד מישהו יודע?" שאלתי בעצבים.
"אני וירדן" בן אמר והשפיל מבט.
"דאגתי לכך שאתה ותגל תפסיקו למכור סמים, אתה נקי, אתה חופשי" בן אמר וקם מהכיסא גם

-אחרי חצי שנה-
נקודת מבט תגל:
אתמול חגגו לי 17 !!! וואי איזה חגיגה עשו לי, יוסי ושרית הרימו הפקה ענקית בשבילי. התחלתי להתרגל לעובדה שיש לי הורים, מוזר אבל כיף.
אני ואושר אותו הדבר, הוא מתעלם ממני, הוא שונא אותי.
ירדן הפך להיות כמו הכלבה שלי, כל מה שאני רוצה אני מקבלת באותו שנייה. הוא מפחד שיוסי יפגע בו…
"בוקר טוב נסיכה" שרית אמרה ונישקה את ראשי כמו בכל בוקר.
הסתכלתי על החלון שבחדר החדש שלי בעליית הגג.
"את תהיי בסדר גם היום, אף אחד לא יגלה את האמת חמודה" שרית אמרה והנהנתי בראשי.
"אני פוחדת כל כך" מלמלתי, התיישבתי וחיבקתי אותה.
"ילדה שלי, אמא פה. אף אחד לא ייקח אותך ממני שוב" היא אמרה ונישקה אותי בלחיים מספר פעמים.
זהו היום הזה הגיע… היום שאני צריכה לבחור עם לטוס לארהב או להישאר פה.
אני רוצה לברוח מהמבטים של אושר, מהעקיצות, התחכמויות, ה'חברות שלו', הכאב הזה בלב, המועקה, הריקנות.
בגלל שאין לי עבר פלילי אני יכולה לטוס לחו"ל, אבל השאלה היא אם אני אעזוב…
אני מוותרת על ההורים שלי, שיר, בן שהפך לחבר הכי טוב שלי, ההתחנפויות של ירדן ואולי השאלה הכי גדולה… על הסיכוי שאני ואושר נחזור להיות זוג?