קנוניית המאה
אנדי ישב על הספה המשובצת שלו, שהוכתמה קשות עם השנים. הוא שילב את רגליו וחימם את ידיו סביב ספל תה רותח. אחותו הגדולה קירה חיפשה בעקשנות אחר המעיל האדום
שלה והפרה את שלוותו במלמולים עצבניים. היא הייתה צריכה כבר לצאת לעבודה לפני 15 דקות, ובלי המעיל תואם העקבים שלה היא לא יוצאת.
"היי, קירה! בואי לפה." הוא צעק לעברה.
"אוי אנדי, אני מקווה שיש לך משהו חשוב לומר!", צעקה בחזרה.
היא התיישבה לידו. "כן?"
אנדי הניח את ספל התה על השולחן ושיחרר אנחה ארוכה.
היא חייכה אליו והשעינה את ראשה על כתפו. "נו, אתה הומו?"
הוא לא חייך בחזרה, רק הרים את מבטו הקפוא אליה. "אני יודע שאת רוצחת."
———————–
שנתיים לפני כן
העיר ניו יורק הרבה יותר שלווה ממה שמתארים אותה, – "מרכז האופנה", "בירת ארגוני הפשע". המילים שנשפכו עליה כל כך גדולות, אבל האמת היא שמה שמייחד את העיר
הזו הוא המרקם האנושי המגוון בה והאפשרות
שבאותו רחוב תוכל למצוא קצוות שונים של אוכלוסייה אמיתית. עיר האפשרויות הבלתי מוגבלות- כך אומרים, לא? בדיוק. טוב ורע, טיפשות וחכמה, אש ומים, אור וחושך. זו לא הגזמה,
זה השילוב האמיתי, המיזוג האנושי העמוק ביותר. ג'ולי ג'ונסון ידע לנצל זאת היטב. יש המתארים אותו כבן האדם החכם ביותר בניו יורק, או האכזר ביותר. הוא לא חזק במיוחד ולא
נוטה לאלימות, אבל אכזר ואלים בשיטה אחרת. ג'ולי ג'ונסון יודע לתקוף את הנקודות החלשות של בני האדם ולנצל אותן עד תום. לא משנה מי אתה, איפה אתה נמצא גם אתה
חושב שאתה חזק, אם ג'ולי ג'ונסון רוצה – הוא יגיע גם אליך. אתה לא תדע מי הוא ומה הוא רוצה אבל אתה תעשה את זה כי הוא יגרום לך.
ביום שלישי אביבי במיוחד, הוא רץ בסנטרל פארק, לבוש בטריניניג אדום שתאם את שיערו שהיה אדום ביום הזה. הוא רץ במהירות כשמוזיקה בווליום גבוה משהו בקעה מאוזניותיו.
הוא עשה מה שהוא עושה הכי טוב. השתלב בתמונה.
אחרי ריצה ממושכת נעצר והתיישב על ספסל. הוא המתין לטרף שלו – מוכן להתחיל את ההצגה. 5 דקות בדיוק חלפו והיא התקדמה לעבר כיוונו.
הוא הבחין בה בחטף וקיבל את הסימן שלו להתחיל.
הוא החל להתנשף בכבדות, גילגל את עיניו והשתעל בקול רם. "סליחה, סליחה!", צעק לעבר הנערה בשחור.
היא הסיטה אליו את מבטה.
"אפשר בבקשה לגימה?" אמר וסימן לבקבוק המים שבידה.
היא היססה לרגע אך הגישה לו את המים. "לבריאות."
"הו, תודה. המסטיק נתקע לי בגרון, חשבתי שאני מת." חייך אליה ולקח לגימה מהירה.
"תודה רבה. אני מייק." אמר והושיט לה את ידו.
היא הנהנה, "אני קירה."
תגובות (0)