חדר הספרים

רק האיש הזה שמר על הסיפורים בחדר הסודי היטב, בגלל שהוא קרא את כל כולם.
הוא היה זקן, בעל חליפה שחורה, זקן כסוף ומפוצל ועיניים שחורות נעימות.
כל ליל היה מגיע בלבושו השלילי לעבר החדר, והיה קורא בשקיקה ספרים עבי כרס.
נראה שהוא שקע בהם, כל כך נהנה הוא מהקריאה.
ברגע שהיה נכנס לחדר הסודי היה נוגע בעדינות בכל ספר, בודק אם נקרע.
הוא היה נושף על האבק ומדפדף בעמודים כדי שלא יוזנחו.
הוא היה חושב על המסר של הספר שקרא שעות, ולא התעייף, ובכל מה שעשה הביא שמחה לספרים.
אך היום העצוב ההוא מגיע תמיד וחוזר על עצמו לעד, היום בו אתה מבין כי אתה זקן מדי בשביל הדברים הללו. בשביל האיש הזה היום היה באמת נורא. "כיצד יתכן כי מישהו יעשה את העבודה כמוני?" התלונן באוזני חבריו שהיו הספרים בחדר הסודי. "כיצד?"
כדי לבחור את השומר שימלא את מקומו הם שלחו הודעות לכל קוראי הספרים והנהנים מהם.
תוכן ההודעה היה די תוקפני וללא שום מילים נעימות ושמחה, למרות זאת בשעת הליל הגיעו כאלף איש ונוער שרצו לחיות באותו החדר הסודי מרוב הספרים שבו והקסם.
"הספרים הם חברים טובים." אמר האיש, ובחן בעיניו השחורות והנעימות את האנשים שלא הבינו את המשפט וחשבו שמוזר הוא, ואז סילק אותם.
נשארו כשבע מאות. עד עכשיו אף אחד לא יודע כיצד מתוך אלף אנשים הוציא שבע מאות.
הוא הביט באלה שנשארו ונאנח, הוא רצה שהשומרים יהיו זכרים, אך לא נראה שזה יעזור לא במשהו, צריך את ההכי טוב לספרים ומי יודע האם זה זכר או נקבה.
"אני מבקש שהזכרים יעמדו בצד ימין והנקבות בצד השני." עכשיו הייתה חלוקה.
" ועכשיו אני מבקש שכל הזקנים מכאן ילכו, אינכם יכולים לשרת כאן מספיק זמן." נשארו שש מאות איש.
הוא חשב מה עוד לשאול, על טעם בספרים? לא, הרי הוא אוהב רק סוג אחד יותר מהאחרים ועדיין הוא שומר מצוין. לבסוף החליט שכל אחד יכנס לחדר למשך שעה אחרי שימצא אתגר נוסף. " אני דורש שיישארו כאן נערים מתחת לגיל עשרים… לא, מתחת לגיל שש עשרה." מיד הלכו כמעט כולם ונשארו כחמישים צעירים. "כל כך מעט?" שאל בזלזול.
"כן, אדוני, בני הנוער כיום… אחרים." אמר נער שעמד מאחורי כולם.
הוא חשב מעט ואז ירק בארסיות. "מי כאן ניסה לכתוב יצירת ספרות?" שניים עשר מהם צעדו קדימה. "כל השאר ללכת." אמר והכניס את הבן הראשון לחדר מיד לשעה ונכנס יחד איתו.
הנער הזה נטל ספר והחל לקרוא. הנער לא מצא חן בעני הספרים. הנער השני בחר בספר בעל כותרת שתגרום לזקן להבין כמה חכם הוא וכך עשתה הנערה שאחריו.
וכך נשרו כולם בזה אחר זה, עד שנשארה נערה אחת, או יותר נכון ילדה. "בת כמה את?" שאל הזקן בשעשוע וליטף ראשה. "עוד חודשיים בגיל הקסם." הכוונה לשניים עשר.
הוא נכנס איתה לחדר ופער עניים כשראה שהיא לא לקחה שום ספר, היא רק בחנה הכל בפרטי פרטים. כשיצאו הוא שאל, " למה לא לקחת ספר?"
"אני התפעלתי מהכמות שלהם, מהקסם שבחדר ו…" היא עצרה את המילים ואז כרעה ברך ובכתה. "בבקשה! אני לא מסוגלת לחיות בלי החדר הזה! בבקשה אני רוצה להיות השומרת" האיש הזקן לא סירב, הוא ידע שהיא שומרת מצוינת כבר עכשיו.