מורדי השלג פרק שלישי חלק ג'

נשמע קול נפץ וחתיכות של זכוכית מנופצת התפזרו בכל מקום. רק לא על האני.
דרייק לרגע התאפס, הוא קלט את הבחורה המוכה בהלם, הוא כבר כמעט עבר את ההשפעה של האלכוהול. הוא הסתכל על האני, היא הייתה חצי מעולפת. היא בכתה בקול אבל על הפנים שלה הייתה הבעה שלווה יחסית למישהי שיכלה להיפצע קשה. ובנס לא נגעה בה אפילו חתיכת זכוכית דקיקה.
"מה קרה?" דרייק שאל בחוסר אונים והיא שמה יד על העגן שלה בתנועה מהירה.
האני הנהנה, "אתה יודע." אמרה במבט רגוע בצורה מחשידה.
"את לא כועסת?" הוא התפלא והסתכל אל החדר המבולגן.
"אני כן." היא חייכה חיוך צבוע לחלוטין. "ברור שכן!"
"את לא נשמעת מעוצבנת," מלמל באי הבנה שניכרה על פניו המודאגות.
"נכון." האני חייכה ברגישות. "רד למטה, אני אלווה אותך לכניסה ואסביר לך."
"טוב."
"יופי," היא אמרה בטון של אמא פולנייה והצביעה אל הדלת המובילה אל המעבר וזרזה אותו. "רד, נו כבר."
דרייק ספר את המדרגות, ודילג בעליזות יתרה.
"אז…" האני התחילה לדבר, "הייתי עושה משהו. אבל אני אוהבת אותך." היא אמרה והתמקדה בפניו, מבטו השתנה לחלוטין.
"אני לא ידעתי…" הוא אמר כשהלם אוחז בו אבל היא טרקה את הדלת בפניו. הדלת הרעועה התנודדה על ציריה עד שנסגרה סופית.
"תבוא כל יום!" היא קראה כשבת צחוק מתנוססת על פניה.