חטופה פרק 6- אוסקר

כבר שבועיים שאני נמצאת במקום הזה, רחוקה מהבית, רחוקה מהמשפחה ורחוקה מעמרי שלי.
היחסים ביני לבין רועי לא השתפרו וגם לא מתכוונים להשתפר, הוא גס רוח ועל סף חולני.
הוא אוהב להתגרות בי ולהציק לי, כשהוא מזכיר לי שאני רחוקה מהבית שלי ושאולי אני גם לא אחזור לשם.
אני חושבת שהוא סדיסט, האמנם הוא לא פוגע בי פיזית אבל הוא נהנה מהשליטה בי, מהעניין שאני לא יכולה להתנגד לדברים שהוא אומר או כשהוא לפעמים נוגע בי בניגוד לרצוני.
התרגלתי לעניין הזונות שבאות כמה פעמים בשבוע, אפילו אמילי השיגה לי אטמים בכדי לעמעם את הרעש.
עד כמה שזה נשמע מטומטם היא מקור השפיות היחיד שיש לי כאן, היא קנתה לי חזיות, תחתונים וכמה בגדים בכדי שארגיש בנוח, היא שומעת את התלונות שלי ואת הגעגועים שלי לבית והיא מספרת לי על חיי המשפחה שלה, כששאלתי אותה איך רועי סומך עליה ואיך היא ככה יכולה לצאת ולהיכנס היא ענתה שהיא ואבא שלו ידידים עוד מתקופת התיכון ושהיא בעניין הזה הרבה זמן ולכן הוא סומך עליה.

החלק הטוב בכל החרא הזה הוא שרועי נענה לכל הבקשות שלי, לא כי הוא רוצה, כי הוא חייב, הוא חייב לקנות את האוכל הדיאטטי שלי, הוא חייב להרחיק ממני כל מה שקשור לאגוזים מאחר ואני אלרגית, זאת אומרת לסלק את שוקולד הנוטלה האהוב עליו, זה סוג של נקמה קטנה על כל החרא שאני עוברת כאן.
~~

״אני יוצא״ רועי נעמד בפתח החדר ונשען על המשקוף יחד איתו הגיח גל הבושם הנעים שלו, מתפזר ברחבי החדר.
הוא לבש טי שירט שחורה ומעט צמודה, קעקועי הזרוע שלו ביצבצו מעט והג׳ינס הכהה והמשופשף שלו היה נראה עליו טוב מדי.
״לאן?״ שאלתי ודחפתי קרקר מרוח בגבינה לפי.
״תנחשי״ הוא גיחך וגלגלתי את עיניי, לאן באמת הוא יכול לצאת בעשר בלילה? לארוחת צהריים.
״את מי אתה הולך להביא הביתה, את הקולנית, זאת שאוהבת שאתה שולט בה או שהפעם תפתיע אותי?״ שאלתי בקול חצוף ומתגרה, הוא צחק והתקרב אליי, פחדתי מעט אבל לא הראיתי זאת כלפי חוץ, במקום זאת הסטתי את מבטי לצלחת, הוא התכופף ושלח את ידו באיטיות לכיווני, עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק, רשרוש וקול רעשים מתרחקים נשמעו, פקחתי את עיניי וראיתי אותו מתרחק עם קרקר בידו, אני טיפשה.
״מקווה שאת אוהבת הפתעות״ הוא קרא ויצא מחדרי.

-נקודת המבט של רועי-
״איפה אתה י׳חרא״ קולו של אורי נשמע וברקע קולות של טראנסים, הוא במועדון, כמו בכל ערב.
״אני צריך להיפגש עם אבא שלי״ אמרתי בקול מבואס ונכנסתי לג׳יפ השחור שלי, מתיישב על המושב המרופד בעור אמיתי וסוגר את הדלת.
״בעשר בלילה?״ הוא שאל בחוסר הבנה.
״יש לי ברירה?״ חצי אמרתי חצי שאלתי בדכדוך, הוא נשף בנימה שניסתה להזכיר ניחום או הזדהות אבל יותר נשמעה כמו נהמה כועסת.
״יש חדש עם הבחורה?״ הוא שינה נושא וצקצקתי.
״עדיין אותו החרא, אתה יודע, כמו תמיד ההורה שמסתבך לא מצליח להחזיר תכסף והבת חוטפת כדור בראש״ אמרתי בגיחוך קל, אני לא סדיסט ואני גם לא נהנה מלהרוג אנשים, זו פשוט העבודה שלי, עשיתי את זה יותר מדי פעמים בחיים שלי כל שזה פשוט הפך להרגל.
״היא כוסית?״ הוא שאל וצחקתי.
״זה מה שמעניין אותך? גם אם כן אסור לך לגעת בה״ פוצצתי את התכניות העתידיות שלו, אפשר לומר שרוני היא בין היפות שחטפתי עד היום וחטפתי הרבה.
״תאר לי אותה״ הוא אמר, מנפח בועה חדשה שאצטרך לנפץ בקרוב, יצאתי מהחניה ועליתי על הכביש הראשי, יקח לי חצי שעה להגיע עד למשרדים של אבא שלי ועד אז אני אצטרך תעסוקה, אני מעדיף לשבת ולשמוע את הזיוני שכל של אורי מאשר להתחרפן לבד במשך הנסיעה.
״עיניים חומות, שיער חום, נמוכה, רזה…״ התחלתי לתאר אותה בעצבים קלים.
״לא מעניין אותי מה צבע העיניים שלה, כשאני אדפוק אותה אני לא אסתכל לה בעיניים״ הוא אמר וצחקתי בקול, אורי תמיד היה כזה מפגר שדפק כל מה שזז וגם כל מה שלא זז, אנחנו חברים מגיל קטן ומאז הוא היה חולה מין.
״אז מה אתה רוצה לדעת?״ שאלתי בתום כאילו אני לא יודע.
״מה גודל הציצי שלה, איך התחת שלה נראה, היא דבה?״ הוא אמר את מה שכבר ידעתי מראש, שיחזרתי בראשי את המראה של רוני וישר התנערתי מהן.
״יש לה חזה ממוצע כזה, תחת כמו שאתה אוהב, לגמרי לא דאבה היא אוכלת רק קרקרים ונבטים ותאמין לי יש יותר יפות ממנה״ אמרתי בזלזול ודמיינתי לרגע את אורי ורוני, יחד, במיטה. לא!
״עזוב את רוני מושא הזיון שלי לעתיד, מתי אני והחבר׳ה רואים אותך?״ הוא שינה נושא והמוזיקה סביבו נחלשה מעט, הוא בטח יצא מהמועדון.
״בוא מחר״ הצעתי ותופפתי עם אצבעותי על ההגה, עוקף מכונית שנוסעת על 20 קמ״ש.
״יש שתייה״ הוספתי בכדי להדליק אותו ובסמוי לשכנע אותו להגיע אליי.
״מחר נהיה אצלך בשבע ככה״ הוא השתכנע.
״שרוני תחכה לי בלי בגדים על המיטה שלה״ הוא הוסיף בציניות וגיכחתי לעצמי, מחנה את המכונית בחנייה ששמורה לי.
״אני נכנס, דבר איתי מחר״ אמרתי וכיביתי את מנוע המכונית.
״ביי אחי״ הוא השיב וניתקתי, מחליק את האייפון לכיסי.
נכנכסתי לבניין ומשם למעלית, עליתי לקומת המשרד של אבי ויצאתי.
״מה כל כך דחוף בשעה הזו?״ שאלתי בכעס, מנער את התעסקות אבי בדפים.
״יש לנו בעיה רועי…״ הוא אמר בחרדה וצמצמתי את עיניי.

-נקודת המבט של רוני-
״קדימה אהובתי קומי״ שאגה נשמעה ונאלצתי לפקוח את עיניי.
״אתה שיכור רועי?״ שאלתי והוא תפס במפרק ידי, מתכופף בכדי לתפוס ברגליי ומרים אותי על כתפו.
״מה אתה עושה?״ שאלתי בצעקה ודפקתי על גבו בחזקה, השעה הייתה מאוחרת היה אפשר לראות זאת.
״אתה הולך להרוג אותי?״ שאלתי בפחד.
״צעד אחד לפני״ הוא אמר והנסיון שלי להשתחרר ממנו גבר, בעטתי בבטן ושרטתי את גבו, הכל הכל ירד לטמיון, זה לא הזיז לו.
הוא פתח את דלת המחסן והדליק את האור, מושיב אותי על אחד הכיסאות ותופס בשולי חולצתי, פושט אותה מעליי ומותיר אותי בחזייה בלבד, הוא תפס באחת מהרצועות של החזייה וקרע אותה קצת, הייתי מעורפלת מדי בכדי להבין, הכל קרה מהר מדי.
לאחר מכן הוא תפס בחבל, וקשר את ידיי בחזקה לכיסא כך שהוא משפשף את עורי.
הוא בלגן את שיערי שגם ככה היה מבולגן והלך לאחור.
״לא מספיק, מלמל לעצמו והתקרב אליי, ניסיתי לזוז לאחור כמה שאפשר אבל לא הצלחתי.
״אני מצטער אהובתי אבל אני חייב״ הוא אמר ולא הבנתי למה הוא מתכוון, שנייה לאחר מכן הוא סטר לי בעצמה והרגשתי כאילו הגוף שלי השתתק.
הכאב שיתק אותי, רציתי לצרוח עליו שהוא מטורף וסדיסט אבל לא יכולתי, פשוט ישבתי שם והתחלתי לבכות כמו תינוקת.
״עכשיו, כשאני אגיד לך את תספרי למצלמה הזו שהיא בעצם אבא שלך כמה שקשה וכואב לך אוקיי?״ הוא אמר באכזריות והשפלתי את מבטי, לא מעיזה לענות לו אפילו.
״אוקיי?״ הוא תפס את לחיי בפראות והרים את ראשי, הנהנתי והוא שיחרר את פניי מאחיזתו בזריקה.
״עכשיו יפה״ הוא אמר והחל להקליט.
״אבא זאת אני, רוני, בבקשה תשחרר אותי מהמקום הזה, אני…״ אמרתי בבכי עז, לא יכולתי לדבר מרוב שכאב לי מהסטירה.
״אני סובלת אבא, בבקשה תשחרר אותי״ המשכתי את המשפט והשפלתי את ראשי, מחיאות כפיים נשמעו והרמתי את ראשי בחזרה.
אמרתי את זה לא כי רועי אמר לי, הכל היה אמת, אני באמת רוצה לחזור הביתה, להפסיק לגור עם המפלצת הזו.
״ופרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר הולך ל… רוני אליסון גריי״ הוא אמר בדרמטיות והמשכתי לבכות, הרגע הזה שנאתי אותו יותר מאי פעם, איך הוא יכול לצחוק אחרי זה? הרגשתי מושפלת כל כך, מפוחדת כל כך, רציתי למות.
״מצטער יפה, הייתי חייב לעשות את זה, הבוס אמר״ הוא ניגש ושיחרר את ידיי מהקשירה הכואבת שעצרה את דמי, עיסיתי את מפרקי כפות ידיי הכואבות וקמתי מהכיסא.
״החולצה שלך״ הוא אמר בחיוך קוסם והגיש לי את חולצתי, דחפתי אותו ממני ועליתי חזרה, נכנסת לחדרי וטורקת את הדלת אחריי, מה לעזאזל זה היה כרגע?