ורד שחור-פרק 27

דיימון הקים אותי והייתי מטושטשת לחלוטין,ליאו חייך אלי חיוך קטן והיה מחובק עם אלזה,לורה רק הביטה בהם בקנאה.
"היי" הנהנתי.
"אלין,חדשות רעות,היצורים מתגברים עלינו ואנחנו צריכים את הכוח שלך" אמרה ריי שנראתה מותשת .
עצמתי את עיני,"אני צריכה כוח".
דיימון הושיט את ידו,אבל הוא היה גמור,כלומר גם לו היה חסר הרבה כוח.
"לא דיימון" הבטתי בו.
ידעתי שכולם חסרי כוחות ותרומת דם רק תזיק במקרה הזה.
עצמתי את עיני ונשמתי נשימה עמוקה,אני יכולה,אני יכולה,אני יכולה.
התרוממתי מעט והאור הזהוב עטף אותי לאט לאט.
אני יכולה,אני יכולה,אני יכולה ,אני יכולה ,אני יכולה, אני יכולה.
הרגשתי שאני באוויר והאור שקרן ממני התחיל לסנוור אותי.
אני יכולה ,אני יכולה ,אני יכולה ,אני יכולה ,אני יכולה ,אני יכולה.
הייתי בערך שני מטר מעל האדמה והאור שקרן ממני היה חזק בהיר ומסנוור.
כאב פילח את כל גופי,התחלתי לצנוח למטה,אני לא יכולה.אני פשוט לא יכולה.
'את יכולה' שמעתי את קולו של דיימון בראשי. אני יכולה.
"כאב!" צרחתי בכל כוחי וכל היצורים הנותרים נפלו וגססו למוות, כולל כמה ערפדים-יצורים.
צנחתי למטה באטיות ונשכבתי על האדמה הקשה,מתנשמת בכוח.
"עשית את זה" אמר דיימון והרים אותי על זרועותיו.
"את גדולה"
"גדולה…" הנהנתי.
"ניצחנו אלין" הוא הצמיד את המצח שלי לשלו,"זה נגמר" ואז התעלפתי.

התעוררתי כשהרגשתי עקיצה קטנה בכף ידי,ג'וש הזרים לי דם.
"אאוץ' " אמרתי בחיוך.
הוא גיחך,"אל תדאגי. עד החתונה זה יעבור" הוא הצביע על הפצע שנותר אחרי שהוציא את המזרק.
"אתה יודע,אני שונאת את המשפט הזה. ואם אני לא אתחתן ואשאר אלמנה לכל החיים,זה בחיים לא יעבור?"
הוא צחק,"אני מציע לך דבר ראשון להפסיק להתחכם"
הנהנתי,"לא תוכל לקחת את ההתחכמויות ממני"
"אני בטוח שלא"
אלנה נכנסה וחיבקה אותי,"אלין! עוד שעה צריך להיות נשף ענקי באולם כאן במילאנו לכבוד הניצחון שלנו! אנחנו חייבים לארגן אותך"
"או-אוקיי?"
"קדימה למקלחת" היא דחפה אותי לחדר האמבטיה וסגרה אחריה את הדלת.
צחקתי והתקלחתי בסבון הורדים האהוב עלי,התעטפתי בחלוק ויצאתי לחדר,על המיטה שלי ישבו אלנה,מירנדה,ריי,אלזה,לורה וקרוליין וכולן מאופרות ולבושות בשמלות יפיפיות.
"בנות…" הנהנתי אבל הן כבר עטו עליי,אלנה יבשה את שערי ולורה איפרה אותי.
"קודם כל,הדבר הסקסי מכל" היא שלפה אודם אדום וחזק ומרחה אותו על שפתיי.
"מסקרה אל תשכחי מסקרה" מירנדה,שלבשה שמלה ירוקה ארוכה נעלי עקב ירוקות וגבוהות(!) ושערה אסוף ומחליק על כתפה זרקה את המסקרה לעבר לורה. לורה תפסה אותה ומרחה אותה על ריסיי.
"צללית" היא מרחה לי אותה בצורה מושלמת,"כמה נגיעות קונסילר" חייכה.
"סומק!" צעקה אלזה ושמה לי מעט סומק.
"אלזה,פודרה!" אמרה ריי ודחפה את אלזה.
"אלוהים אדירים את חייבת לסדר את הגבות שלך" אמרה קרוליין והתחילה למרוט לי שערות עם הפינצטה.
"התגלחת נכון?" שאלה לורה והביטה ברגליי.
"כן ברור" הנהנתי וצחקתי.
"שפם אין לך" אמרה ריי.
"למזלי" חייכתי.
"אוקיי,תראי את השמלה" אמרה אלנה והגישה לי שמלה כחולה וארוכה עם מחשוף לרגל ולגב.
"וואו היא מדהימה!" אמרתי.
"כן היא כן,עכשיו לכי ללבוש אותה" צחקה מירנדה.
רצתי לשירותים ולבשתי את השמלה,כשיצאתי לא זיהיתי את עצמי במראה.
"אוקיי נעלי עקב מספר חמישים ושמונה!" צעקה אלנה.
"חמישים ושמונה כבר מגיעים" אמרה קרוליין והגישה לי זוג נעלי עקב כחולות נוצצות.
החלקתי לתוכן והלכתי בחינניות ברחבי החדר,אולי עכשיו אתקרב לגובהו של דיימון.
אלנה ענדה לי עגילים ארוכים ואלגנטיים מזהב וחייכה,"מושלמת".
צחקנו ויצאנו החוצה,"דיימון יאהב את זה" קרוליין לחשה לי,חייכתי אליה וחיבקתי אותה.
ג'רמי היה הראשון שהגיע,הוא הסתכל עלינו והניע את גבותיו מעלה ומטה,ולמראה ריי הוא כמעט התעלף,היא כרכה סביבו את ידה והם צעדו מלפנינו.
"אלין את נראית מדהים" אמר ניקיטה וחיבק אותי.
"תודה ניקיטה אתה נראה לא רע בעצמך" הוא לבש חליפה אלגנטית ושחורה.
הוא צחק,"שהיה"
ירדנו למטה ואלזה נפלה לידיו של ליאו,איירון ישב זקוף לידו ונראה מגוחך בפפיון השחור שהיה תלוי על צווארו.
לורה עמדה בצד,דחפתי אותה בכתף,"תקשיבי,את חייבת לקחת את עצמך בידיים אני יודעת שאת יכולה. רק תיגשי לדבר איתו את יודעת-תתחילי בקטן"
היא חייכה חיוך קטן ורצה בשמלה החמודה והסגולה שלה לעבר ליאו,היא מעדה על קצה השמלה וליאו תפס אותה בידיו,הם הביטו אחד בשני בחיוך והתחילו לדבר.
צחקתי והסתובבתי,דיימון היה מולי וחייך חיוך סקסי,החליפה שהוא לבש הדגישה כל שריר בגוף שלו ועיניו הכחולות נצצו.
"את כל כך יפה" הוא הרים את גבותיו.
נישקתי אותו,"דבר בשם עצמך"
הוא חפן את פני ונישק אותי.
"קדימה למסיבה!" אמרה אלנה בזמן שהחזיקה את ידו של ג'וש.
צעדנו לעבר המכוניות,אני נסעתי כמובן עם דיימון.
כשהגענו דלתות ענקיות ואדומות עמדו מולנו. ערפד חייך אלינו ופתח את הדלתות.
נברשת בדולח ענקית נצצה וגרמה לתאורה להיראות מיוחדת ומוזהבת,ערפדים מכל העולם רקדו ושרו דיברו וצחקו כמו נשפים באנגליה. שולחנות רבים מכוסים בכל האוכל שאפשר לתאר וכמובן-דם.
צעדתי בנעלי העקב שלי קדימה ודיימון הציעה לי לגשת למרפסת,אך בדרך עצרה אותנו אישה קטנטנה שדמתה לי,אמא שלי.
חיבקתי אותה,"אמא"
"מתוקה שלי,את נראית נהדר"
"גם את אמא" הצבעתי על השמלה השחורה שלה והכפפות הלבנות.
היא מחתה בידה,"אויש,אני סתם עוד אישה זקנה"
"את נראית נהדר גברתי,אם יורשה לי לומר" חייך דיימון.
היא צחקה וקרצה לי.
"טוב אני חושבת שאנחנו נלך ו-"
ערפדה זקנה עצרה אותי ואמרה לי:"אלין כוהן,סוף סוף הגעת! את יכולה להתחיל בנאום"
"נאום?" הבטתי בבלבול על חברי,אבל היא כבר משכה אותי לבמה הגדולה.
נעמדתי מול כולם והמוזיקה השתתקה,אלפי הערפדים הביטו בי וחברי המסדר הביטו בי מלמעלה.
'את תהיה מעולה' לחש לי דיימון.
כחכחתי בגרוני ודיברתי למיקרופון,"טוב זאת הייתה מלחמה קשה,שלא הבטיחה את ניצחוננו. אני מתכוונת היצורים הם מסוכנים וערמומיים אבל לא יותר מאיתנו,לפני שהגעתי הנה הייתי בטוחה שהייתי בת אדם אבל לא הייתי.תמיד הייתי ערפדה לפחות חצי ממני. וכשגיליתי את העולם הנפלא והנהדר הזה…לא יכולתי שלא להישאב אליו. אמא שלי,אני סולחת לה על הכל-על כל הסודות והשקרים כי אחרי הכל זה היה מכוונה טובה" חייכתי אליה והמשכתי לדבר,"בורכתי בכוח יוצא דופן,שאני עוד לא כל כך מגלה בו שליטה מלאה. אני מקווה שאני אצליח להשתלט עליו,ושהמשפחה שלי תעזור לי",הייתה דקת שתיקה אחרי שסיימתי ואז מחיאות כפיים הלמו באולם,חייכתי לכולם וירדתי מהבמה.
"היית נהדרת" לורה חיבקה אותי.
צחקתי,"אני לא חושבת ש-"
"הו כן את כן.היית מדהימה" ליאו מחא כפיים.
"אלין,את רוצה לעלות למרפסת?" שאל אותי דיימון.
הסתובבתי אליו,"בטח"
עלינו ביחד למרפסת,היא הייתה מקושטת בציפוי זהב והיה חשוך,הרוח הקרירה נשבה עלי וצרבה את עורפי.
"אלין…" הוא נגע בידי.
"מה?"
הוא הביט לתוך עיני ואז הסיט אותן,הוא נשם נשימה עמוקה,"כלום…לא משנה"
חייכתי אליו חיוך קטן,"עמדת לומר ש'אני מצטער אבל אני לא אוהב אותך-זה לא הולך את מבינה. כי אני חתיך ואת כזאת…לא יודע. לא משהו?'
הוא צחק,"הלוואי שזה היה זה"
"אז תספר לי"
הוא התקרב אלי ונישק אותי,גם אם זה היה ניסיון להשתיק אותי זה הצליח.