אני לא מיוחדת- פרק 2

התעוררתי במקום סגרירי ומוזר, מעט אפלולי.
"יש כאן מישהו?", שמעתי את הדי מתרחק לו. אפשר לטעון שזו הייתה מן כנסייה ארוכה ומוזרה.ניסתי שוב.
"הלו, יש כאן מישהו?", צעקתי הפעם, אפילו מפוחדת יותר.
"אוה, התעוררת, נפלא", הציצה נערה בעלת שיער זהוב וארוך ועיניה היו כחולות, ומאוד לא מזמינות.
"אמ,שלום. תוכלי להגיד לי-איפה אני ,מה אני עושה פה ואיך הגעתי לכאן?",שמעתי את קולי עולה, מפחד טיפה.
"אז קודם כל , אני ליז, וכפי שאת רואה את בכנסייה.בכנסייה שבה השדים מתגוררים בעיר הזו.", הנערה- או כפי שהיא מכנה את עצמה –ליז- חייכה חיוך, מעט ערמומי, ואפילו גרם לי לצמרור .
"את מכירה את אליסון? איפה היא? היא גרמה לי לזה?",הרגשתי שאט אט הביטחון שלו הייתי רגילה, חוזר.וקולי אט אט התייצב, ופחדי , כמעט נעלם.
"אליסון, אוי אליסון. טוב, אני יודעת איפה היא, ובינתיים, אנחנו שומרים עלייך." ליז חייכה,והפעם חיוך מזמין,חיוך שנתן לי הרגשה טובה.אך במוחי עדיין רצה השאלה. 'אנחנו'?
"יש כאן עוד אנשים? מי? הם גם ש-"ליז קטעה אותי בדבריה –
"כן, כולנו כאן שדים. ובואי, יותר בטוח לנו למטה, אני רוצה להכיר לך את כולם." היא ענתה לי בצחקוק מתנשא, וירדנו לקומה מתחת.
-נ.מ (נקודת מבט) ליז-
טוב, אני אביא אותה ל'חבורה' ואני אלך. יש לי דברים יותר חשובים מלהדריך. אוף עם אליסון.
"אז תכירי- "
-נ.מ אלכס-
ליז החלה להכיר לי את כולם.
"זה הארי" ליז הפנתה את ידה על נער בעל עיניים ירוקות כברקת, ושערו שחור במעט. הנער ישב עם מחשב נייד על רגליו, וכנראה שהיה עסוק במשהו, עד שליז קראה בשמו.
"אמ,היי ,וברוכה הבאה" אמר בביישנות , והסומק על לחייו, הסגיר אותו במבוכתו.
"זוהי ג'ייד', ליז צעדה כמה צעדים ופנתה אליה. עיניה היו בצבע עיניי, סגולות להפליא, ושיערה חום חיוור.
"היי", היא אמרה במהירות וביישנות טיפה וחזרה מהר, לדף ועט שהחזיקה.
ליז פלטה אנחת יאוש ממורמרת ומיד המשיכה
"זהו דניאל", היא אמרה כבר, בחצי יובש.הנער היה גבוה במעט מהאחרים ועיניו הכחולות גרמו לבלבול והזיות, שערו היה זהוב אף יותר משל ליז.
"ברוכה הבאה" הוא ענה בחיוך שחצני, אך היה בו קסם אישי.
"'ותודה לאל זה האחרון, מייק-"
"ברוכה הבאה" ענה במהירות ואפילו לא הרים את פניו, המשיך לנגן בגיטרה.
"טוב אז אני הולכת, ותעשו איתה משהו" אמרה ליז בקרירות וחיוך,מעט מרושע עלה בפניה.
"אמ.ביי" אמרתי, בפעם הראשונה מאז שהחלה לדבר.