להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 27

נקודת מבט תגל:
ביקשנו מעומרי שייקח אותנו לקניון והוא הסכים מכיוון שיש לו עוד דברים לקנות לקראת היום בערב. אני ושיר התחלנו להכנס לחנויות ועומרי פנה לכיוון חנות הממתקים.
-אחרי שעתיים-
נכנסנו לעוד חנות שמלות. כמה חנויות יש בקניון אחד?!!!
כמה גדול יכול להיות הקניון הזה?! מי היה מאמין שהקניונים התחילו בכלל מחנות אחת מסכנה. התייאשתי מהקניון הזה!!!
"תפסיקי לרחם על עצמך ותתחילי לחפש! צריך להוציא לאושר את העיניים!! הוא וויתר עלייך אז עכשיו נראה לו מזה" שיר אמרה בקול לוחמני, כאילו שהיא יוצאת לקרב.
"תפסיקי, הוא בחר בזה. אני לא יכולה לשנות את זה" אמרתי.
"תגלוש תפסיקי לוותר, תלחמי אתם תהיו ביחד בסוף, האהבה מנצחת הכל, האהבה שלכם חזקה יותר מכל אור בעולם הזה" שיר אמרה בניסיון לתמוך בי.
יצאנו מהמספרה, שיר חיזקה מעט את הפסים הבלונדינים שלה ואני צבעתי את הקצוות בבלונד.
"אני מעדיפה לא להאמין בזה, האהבה, היא פוגעת, שורפת וצורבת ללב. למה זה טוב בכלל להתאהב?" שאלתי עם כל הכאב והכנות שבליבי.
"כי אהבה גם יפה, מלטפת, מחבקת, תומכת. אסור לך לוותר. תתני ללב שלך עוד הזדמנות להתאהב" שיר אמרה וחיבקה אותי.
"ממש חברות תמיכה" מלמלתי בצחקוק.
"איפה בעולם תמצאי חברה שתחבק אותך באמצע הקניון מול מסעדה שאם מדברים על מסעדה הבטן שלי צועקת הצילו מהרעב" שיר אמרה, הסתכלה עליי ועל המסעדה.
"בואי לאכול שמנה" אמרתי ונכנסתי למסעדה.
"אין לנו שמלה אבל את רוצה לאכול" אמרתי בייאוש. התייאשתי ממנה.
"אי אפשר לחפש לאכול על בטן ריקה" שיר אמרה בהתגוננות.

**
"נו קדימה אני רעבה ואוכל לא מחפשים על בטן ריקה זה המוטו שלי" נוי אמרה ונכנסה לאחת המסעדה.
"נוי בואי נשב!! בגללך אני שונאת את המקום הזה שנקרא קניון" אמרתי בייאוש.
"שבי תאכלי ותסתמי" נוי אמרה במבט מאיים.
"אז מה אוכלים?" אמרתי בפחד. תלמדו כלל לחיים כשנוי רעבה לא מתעסקים איתה, אלא עם כן אתם רוצים שמישהי בשם נוי תאכל לכם את הרגל..
**

"תגל את בסדר?" שיר שאלה ועמדה לידי והניחה את כוס המים בידה. הכאבים האלו באים כל פעם עם הזכרון.
"כן. זה עבר" אמרתי ולגמתי מהכוס מים שעל השולחן.
"טוב, תלכי לפנימיה אני אקנה את השמלות" שיר אמרה בדאגה והנדתי בראשי.
"אין מצב. אני לא אתן לך להנות לבד" אמרתי
"את שונאת את הקניון איך בדיוק להנות?" שיר שאלה.
"אני עם החברה הכי טובה שלי ברור שאני נהנת, גם עם היינו במדבר הייתי נהנת איתך" אמרתי כשהמלצר הביא את הבורקס והעוגת גבינה של שיר.
"תודה" אני ושיר אמרנו לו בנימוס.
"טוב יצאנו לחפש?" שאלתי כשסיימתי לאכול את הבורקס.
"כן" שיר אמרה ולגמה שלוק אחרון מהשוקו.
"יאללה" היא אמרה בקופצנות ויצאה מהמסעדה.
"איך?" שיר שאלה ויצאה מהתא מדידה, היא לבשה שמלה שחורה עם נצנצים בחזה. היא נראתה כמו הדוגמנית מהקטלוג של השמלה.
"אז לקחת אותה?" שיר שאלה והנהנתי בראשי.
"יאללה תורך" שיר אמרה בחיוך. מה שאני אוהבת בה הכי הרבה שלמרות שלדעתי היא יותר יפה ממני היא תמיד תתן לי את התחושה שאני יפה גם.
"קדימה מהממת אחת תצאי" שיר צעקה, יצאתי מהתא מדידה.
עמדתי מול המראה, לבשתי שמלה קצרה שחורה שבאמצע קשור פפיון לבן.
היא הייתה מהממת.
"ואוו.. את נראת.. ואוו" שיר אמרה. אני חושבת שבעצמי התאהבתי בשמלה.
"ניקח?" שאלתי והיא הנהנה בראשה.
"אין מצב שלא!" היא אמרה. נכנסתי לתא מדידה והחלפתי לבגדים שלי. הנחתי את השמלה על הדלפק וחיכיתי לשיר. שיר שילמה על השמלות ויצאנו לכיוון הכניסה.
עומרי חיכה לנו בחיוך.
"קניתן?" הוא שאל והנהנו לחיוב.
"אז כנסו נוסעים" עומרי אמר. הרכב היה עמוב בממתקים ושתייה לערב.
"השקעת אה י'טחון" שיר אמרה ועומרי צחק.
"עומרי המסיבה בשמונה נכון?" שאלתי והוא הנהן.
"אין לי זמן עומרי כבר שעה שש תיסע יותר מהר!" שיר צעקה על עומרי.
"את משוגעת נכון?" שאלתי בצחקוק יחד עם עומרי.
עומרי החנה את הרכב ושיר רצה לבפנים, בניגוד אליי שעזרתי לעומרי עם הממתקים.
"תחזירי את החמצוצים שגנבת" עומרי אמר כשניסיתי להתגנב החוצה מהמטבח.
"אבל איך?" שאלתי בהלם.
"שנים של ניסיון, ובעיקר כי אני מכיר אותך" עומרי אמר וקרץ לי. הנחתי את החמצוצים על השולחן ועליתי למעלה.