זן אפל- פרק 2

פרק 2
"אזור הצללים? מה לעזאזל? אם זו בדיחה אני הורגת אותך" אמרתי ובחנתי את המקום, היה ריח של דם, אני לא בטוחה של מה, אבל דם, לפתע נכנס נער, בערך בגיל שלי,עם שיער שחור, ועיניים שחורות, בדיוק כמו השיער שלו, הוא היה גבוה ושרירי,
"מי את בלונדי?" שאל אותי,
"אני רייצ'ל, ואתה?" שאלתי וניסיתי להיות הכי נחמדה שיש, הושטתי את ידי כדי ללחוץ לו את היד,
"תומאס" הוא אמר ולחץ את ידו בידי, הוא היה קר, באופן מפחיד.
"אז מה את?" הוא שאל,
"מה זאת אומרת מה אני?" שאלתי,
"את יודעת, ערפדית? אשת זאב? מכשפה?" הוא שאל, ונבהלתי מעצם השאלה, בלעתי את רוקי לאט ובעדינות ואז הבנתי למה היה ריח של דם.
"רגע, תגידי לי שאת לא אנושית" שאל תומאס,
"את הבאת בת אנוש?" שאל בצעקה תומאס,
"לא, אני הבאתי אותה" היא אמרה,
"מה זאת אומרת? אז אני לא בת אנוש? ואתה ערפד? או איש זאב ו" אמרתי ואז ראשי הסתחרר והתעלפתי.
-נקודת מבט כללית-
"לא היית צריך לדבר יותר מדיי" אמרה קייטי לתומאס, הוא רץ ותפס אותה לפני שהיא נפלה, הוא הביט בשפתיים האדומות כתפוח שלה,
"אני.. את לא הזהרת אותי שהבאת בת אנוש" אמר תומאס,
"היא לא בת אנוש" אמרה קייטי,
"אז מה היא?" שאל תומאס,
"מסומנת" אמרה קייטי,
"לא חשבתי שהשדים ירחיקו לכת עד כדי כך, הם סימנו אותה?" שאל תומאס,
"לא יודעת, נראה לי" אמרה קייטי ומשכה בכתפיה,
"הבאתם ארוחה? מה זה הפעם? סנאי או שאולי.." אמר ג'ונסון ונקטע באמצע, הוא ראה את תומאס אוחז בנערה שלא הכיר,
"תומאס, שלא תעז" אמר ג'ונסון,
"לא, זו קייטי הביאה אותה, היא מסומנת, אתה יודע, שדים וכאלה" אמר תומאס וגלגל את עיניו,
"את בטוחה?" שאל ג'ונסון,
"מאה אחוז" אמרה קייטי, היא לחשה לה משהו באוזן והיא מיד התעוררה,
-נקודת מבט רייצ'ל
"תעזוב אותי" אמרתי, וקמתי במהירות, כאילו בכלל לא התעלפתי.
"מי אתם?" שאלתי,
"אני ג'ונסון, וזה תומאס, ושנינו ערפדים" אמר ג'ונסון,
"ומה אני?" שאלתי בפחד,
"אנחנו עוד לא יודעים" אמרה קייטי שהתפרצה לשיחה,
"אבל אנחנו נגלה" הוסיפה,
"נו מה הבאתם לאכול.." שאלה נערה אחת, יש לה שיער מתוח לקוקו ומשם יוצאות מלא שיערות ג'ינג'יות חלקות.
"רציני? בת אנוש?" שאלה,
"לא היא מסומנת" אמר ג'ונסון והנהן
"אה.. ברוכה הבאה אני מאדי" אמרה מאדי וחייכה,
"תודיעו לקווין, שלא יתחיל לשאול שאלות, ואם כבר מזכירים אותו? איפה הוא?" שאלה קייטי,
"היי חזרתי" אמר קווין, הוא הביט בי, הוא היה דיי חתיך, שהבטתי לו בעיניים הם היו זהובות, מיוחדות כאלה.
'איזה חלומי' חשבתי לעצמי
'את יודעת שאני יכול לקרוא את המחשבות שלך' אמר קווין מבלי להזיז את השפתיים, הוא חייך.
"מי את?" שאל,
"רייצ'ל " אמרתי, "היא מסומנת" אמרה קייטי שכבר נמאס היה לה לומר זאת.