LG – בית הקברות ובית העץ

גב עצם את עיניו ונשם עמוק את האוויר הצח. הוא היה לבוש טוקסידו שחור. השמיים נראו קודרים. כאילו גשם עומד לרדת כל רגע. בניגוד לבית קברות רגיל, בזה היה דשא. דבר אשר יצר אשליה מרחוק כי יש דשא בצבע אפור, כאילו המצבות הרבות הן רק עוד דשא בבית הקברות שפשוט לא קיבל מספיק מים, ולכן התייבש. בית הקברות היה גדול כל כך. הוא היה כזה מאז שגב זוכר את עצמו. הוא וגאלה צחקו על זה כל הזמן. הם כל הזמן אמרו שזה ממש כמו עיר. הגודל היה עצום וקשה להחלה.
מזווית העין ראה גב את מכנסיו של ג'ורג'. הוא ראה את מכנסו השחור של ג'ורג' ואת נעליו השחורות אף הן. גב הרים אליו את מבטו. ג'ורג' חייך אליו חיוך עצוב. גב חייך בחזרה אבל בתוכו שנא את ההרגשה הבלתי נסבלת הזאת. ההרגשה הזאת שג'ורג' מרחם עליו. משקפיו של ג'ורג' נחו על אפו בצורה מדויקת, בצורה מדויקת מדי. גב שיחק עם משקפיו שלו בניסיון כושל להגיע לתוצאת השלמות שאליה הגיע ג'ורג'.
שקט אופייני לבית קברות. גם ביניהם לא החליפו מילה.
"סליחה שאיחרתי" נשמע לפתע קולה של גאלה. קול שלווה בקולות של עקבים. כאשר הגיעה ליד ג'ורג' היא לפתה את ידה בשלו.
"בואו" לחש גב והתחיל ללכת. הוא הלך כבר באופן אוטומטי. הוא הרגיש כמו רובוט כשהלך לקבר ההוא. כאילו ראשו ורגליו היו מנותקים זה מזה לחלוטין. רגליו ידעו בעל פה היכן לפנות כדי להגיע לאזור 4 שבגוש 9.
גאלה וגב שתפו את הקבר של הוריהם. גב וגאלה לקחו את הזמן כשעשו זאת. ג'ורג' הביט בהם מהצד ולא זירז אותם. לאחר שהקברים היו נקיים בצורה יוצאת דופן השניים נעמדו על רגליהם מול הקברים למשך שניות אחדות. ג'ורג' פנה ללכת מהמקום ממנו באו כששמע את גב קורא לו.
"אנחנו עוברים גם בקבר של קורטני" קרא גב. ג'ורג' לא התווכח והלך אחרי השתיים. לקח מעט זמן למצוא את קברה, וכשמצאו אותו לבסוף הניחו גב וג'ורג' לגאלה להתאבל על חברתה. היא חזרה לאחר דקות קצרות. ראו מיד שבכתה. עיניה המבריקות ואפה האדום הסגירו אותה מיד. גב חיבק אותה חזק ככל שיכל ונשק למצחה נשיקה ארוכה.
השלושה יצאו מבית הקברות כאשר גב וגאלה חבוקים וג'ורג' מאחור מביט עליהם הולכים.
כשיצאו לבסוף מתחום בית הקברות נעמדו במעין מעגל. גב הסתכל על גאלה, חייך והשתגר.
ג'ורג' הביט על גאלה שניות אחדות ולבסוף נשק נשיקה ארוכה על לחייה, והשתגר.
גאלה נשארה לעמוד שם לבד, והיא לא מיהרה להשתגר.
אותו יום עדיין חוזר אליה לפעמים. עברו חודשיים וחצי מאז, אבל עדיין. היא עדיין נזכרת באותו רגע שהתעלפה, נזכרת עוד בצרחות של גב וג'ורג', צרחות קורעות לב. היא עדיין נזכרת בצרחות שלהם כשהבינו שלורן לא שם יותר. הצרחות האלה לא נבעו מכעס, אלא מפחד, מייאוש עצום, מהנה שנשארו לבד לחלוטין.
הם לא מזכירים את היום ההוא, אבל היא יודעת שהם גם חושבים עליו לפעמים.
היא העיפה מבט אחרון אל עבר בית הקברות והשתגרה.
השלושה היו בבית עץ די גדול. אולי אפילו גדול מידי בשבילם. היו בו 6 חדרי שינה, 3 חדרי שירותים, ב-2 מהם היו גם מקלחות, מטבח וסלון שהיה מאובזר בטוב טעם .
"מה נראה לכם שקורה עם לורן?" שאל לפתע ג'ורג'. גב העיף אליו מבט והרים את כתפו.
גאלה הביטה בג'ורג' וגב. אם זיכרונה לא מטעה אותה השם של לורן לא עלה ולו פעם אחת מאז שנעלמה. אבל ג'ורג' לא היה יכול לעצור עצמו. האמת היא האמינה שיישבר קודם. הוא מאוהב בלורן לחלוטין. לא היה אפשר לטעות בכך. היה צריך להיות עיוור כדי לא לראות זאת, למרות שיכול להיות שאפילו עיוור היה מבין זאת.
"היא תחזור אני מתארת לעצמי" אמרה לבסוף גאלה. לא היה בינה ובין ג'ורג' מאז חזרו מהזירה. בצורה לא הגיונית הקשר ביניהם, בין גאלה וג'ורג' לא הפך להיות מוזר והם לא הרגישו לא בנוח זה בקרבתו של זה עקב הנשיקה.
"מישהו רוצה קפה?" שאל לפתע גב והתחיל ללכת לכיוון המטבח.
"אני" השיב ג'ורג'.
"גאלה?" שאלה גב. גאלה הנידה בראשה לשלילה. אחרי דקות לא ארוכות גב הגיח מהמטבח עם שתי כוסות בידיו. מהאחת לגם באיטיות, כאילו פחד להיכוות ואת השנייה הושיט לג'ורג'. גב התענג על כל שלוק ושלוק שלקח מהקפה.
גאלה הביטה בשניהם וחייכה. היא קמה על רגליה ונכנסה לאחד מחדרי השינה שבבית.
ג'ורג' וגב הביטו זה על זה ולגמו מן הקפה.
"טעים" אמר בחיוך ג'ורג'.
"כן, משתדלים" ענה גב בחיוך. השאלה שג'ורג' שאל לפני הטרידה אותו לפתע. הוא לא חשב אפילו על האפשרות שלורן לא תחזור. הוא נשם עמוק.
"היא לא תחזור, נכון?" שאל גב.
"היא תחזור. זאת לורן בכל זאת. קצת קרדיט" אמר ג'ורג' בחיוך. גב הביט בג'ורג'. הוא לגם את הקפה שהכין לו. היה צריך להיות עיוור כדי לא להבין שהוא רוצה את לורן.
"מה תעשה שונה הפעם?" שאל אותו לבסוף גב. ג'ורג' פתח עיניו בפליאה. הם לא דיברו עליה עד אותו רגע. גם כשהייתה איתם וגם בתקופה הזאת, במשך החודשיים וחצי האלו.
"בנוגע למה?" שאל ג'ורג'.
"אליה. אליכם" אמר גב במן דרך אגב, או לפחות ניסה שזה יישמע כך.
ג'ורג' שתק.
"נו… אתה לא באמת חושב שלא רואים את זה עלייך. שלא רואים שאתה רוצה אותה" אמר לבסוף גב בחיוך.
"עד כדי כך שקוף?" ציחקק ג'ורג'. גב הנהן.
"אני לא יודע. די הרסתי את זה" השיב לבסוף ג'ורג' ולקח שלוק ארוך מן הקפה.
"הנשיקה עם גאלה, היא הייתה פשוט… מיותרת כל כך" המשיך ג'ורג'. גב רק הביט בו והקשיב.
"אז תקן את זה אם היא תחזור".
"כשהיא תחזור".
"כשהיא תחזור" צחק גב.
"איך?" שאל ג'ורג'. הוא הביט בקפה. הוא היה נראה כמו בריכה עמוקה. זה הרגיש כאילו אם יקפוץ לתוך הכוס הוא יוכל לתבוע בה ולברוח מכל המצב שאליו נכנס. אבל בסופו של דבר היה מדובר רק בכוס ורק בקפה ולכן שב ללגום ממנו.
"תתייחס אליה הרבה יותר ממיקודם, פלרטט איתה קצת. לא יודע" השיב גב וקם על רגליו.
"היא דופקת בדלת" ציין ג'ורג'.
"שמעתי" השיב גב. הוא הבין ממזמן שלהילחם על לורן זאת מלחמה אבודה. הוא ויתר עליה כבר.
"היי" חייך לעבר מישהי גבוהה בעלת שיער חום כהה ועיניים שחורות. נראית בתחילת שנות העשרים שלה, בערך בגובה מטר שבעים, שערה היה חלק ומבריק. אישה מרשימה ללא ספק.
"היי" השיבה ונישקה אותו בפיו. הוא תפס את מותניה ונשק לה חזרה. היא תפסה את סנטרו ביד אחת ואת שערו בשנייה. נשיקה ארוכה למדי. היא פתחה את פיה וגב ניצל זאת. הוא הכניס את לשונו לפיה. לשונו חיפשה אחר לשונה שלה. לאחר מספר שניות היא גם מצאה. לשונותיהם הצטלבו זה בזו, ליטפו זו את זו וחקרו זו את זה עד שלבסוף האישה הגבוהה סגרה את פיה. גב נשק לה על שפתה העליונה והעביר את לשונו עליה, נוגע לא נוגע. הוא נשך מעט את שפתה התחתונה ואז הרפה. היא כיווצה פיה, הידקה את שפתיה זו לזו, והוא עשה אותו הדבר, שפתיהם נפגשו פעם נוספת ואחרונה ונפרדו לבסוף.
"היי פיבי" קרא ג'ורג' מהסלון לאחר שראה שהשניים אינם מתנשקים עוד.
"היי ג'ורג'" קראה פיבי בשמחה. ג'ורג' קם על רגליו ונשק ללחיה. הוא התיישב חזרה על הכורסא ולגם עוד מן הקפה המעולה שגב הכין לו.
פיבי התיישבה ליד ג'ורג', וגב לידה.
"גאלה פה?" חקרה פיבי.
"כן. היא בחדר שלה" השיב לה ג'ורג' כאשר מניח את כוסו ומצביע לכיוון חדרה של גאלה.
"אם לא אכפת לכם" חייכה פיבי ופילסה דרכה לכיוון חדרה של גאלה.
"תבואו לפה אחר כך. נשב כולנו יחד" הציע גב בחיוך. פיבי חייכה אליו כתשובה ונכנסה לבסוף לחדרה של גאלה.
"יפה שלי" אמרה פיבי והתיישבה על מיטתה של גאלה. גאלה פתחה עין אחת.
"פיבי!" קראה גאלה בשמחה והשיטה את שתי ידיה לכיוון פיבי כך שאי אפשר היה לטעות כי היא רוצה חיבוק. חיבוק קצר וגאלה הייתה כבר ערנית לחלוטין. הן דיברו מעט ביניהן. התעדכנו בכל מה שקרה בזמן שלא ראו זו את זו.
"בואי לסלון. נהיה כולנו יחד" הציעה לבסוף פיבי. גאלה לא התנגדה. היא קמה מהמיטה והשתיים הלכו שלובות ידיים אל עבר הסלון.
"עייפה?" שאל ג'ורג' את גאלה כשהופיעו בסלון.
"כבר הייתי יותר" ענתה והתיישבה לידו. פיבי התיישבה על ברכיו של גב שתפס אותה במותניה.
"אז…" חייכה פיבי לשלישייה. האמת שהיה ממש קל לאהוב אותה. את פיבי. היא הייתה מצחיקה, חכמה, תמיד יודעת להקשיב, באמת שהיה בה הכול.
גאלה תמיד תהתה אם גב מדבר על היום ההוא עם פיבי. אם איתה הוא מרגיש בנוח לעלות את הנושא הזה. הרי פיבי הייתה מקשיבה לו ומנחמת אותו כמו שרק היא יודעת. במקום מסוים גאלה רצתה להאמין שהוא מדבר איתה על זה. שיש לו עם מי לדבר על זה. ביניהם לא העזו להעלות את הנושא והרי פיבי יודעת מה קרה. גב והיא הכירו ביום ההוא. כשיצאו מהיער לבסוף גב וג'ורג' לקחו את גאלה למרפאה נידחת שתטפל בה. מקום די מוזנח אבל עם רופאים מעולים. למרות שלפי איך שהמקום היה נראה לא בטוח שהשתלם להיות שם רופא טוב. יכול להיות שאפילו עשו זאת בהתנדבות. פיבי ישבה לידו בחדר ההמתנה. היא הייתה לפניו בתור. היא שאלה למה הגיע, הוא שאל אותה ואז הם פשוט התחילו לדבר. היא חיכתה שהם ייצאו מהרופא ועזרה לגב וג'ורג' להחזיר את גאלה. כשהגיעו לבית העץ הכניס ג'ורג' את גאלה ישר למיטה. בינתיים גב ופיבי ישבו בפתח הבית ודיברו. יום אחרי נשמעה דפיקה בדלת וזאת הייתה היא. אחרי חודש הייתה הנשיקה הראשונה ומאז הם פשוט ביחד.
פיבי מיד התחברה עם גאלה. העזרה שלה באותו יום, גאלה ראתה בזה מן חסד נעורים שתמיד תוקיר לה עליו. אבל זה לא היה רק זה, פשוט היה ביניהן חיבור.
עם ג'ורג' לעומת זאת לקח יותר זמן. לא ברור לא לה ולא לג'ורג' למה, אבל כעת הם ידידים מאוד טובים.
"חם היום" אמרה פיבי.
"כן. בואו נלך לבריכה" הציע גב ונשק ללחיה. ג'ורג' וגאלה הביטו זו בזה והנהנו.
הם השתגרו לבית שבו שהו לפני שיצאו לזירה. הבריכה שוב בייתה מעט מלוכלכת והיה עליהם לנקות אותה.
פיבי הכריזה על עצמה כמנקה. רבע שעה אחרי הבריכה הייתה מבריקה והמים בה צלולים.
"כדור תותח!" קרא ג'ורג' וקפץ לבריכה כאשר הוא משפריץ לכל כיוון. פיבי נכנסה מיד אחריו.
"קרב תרנגולות" הציעה גאלה. כולם הסכימו מיד.
כאשר גב נכנס לבריכה הוא חיכה שגאלה תעלה על כתפיו, בינתיים פיבי כבר הייתה על כפתיו של ג'ורג'.
משחקון קצר של 3 דקות ופיבי הייתה במים וגאלה עדיים על כתפיו של גב.
הם שהו בבריכה במשך שעתיים ולבסוף יצאו. גאלה נכנסה להתקלח, מיד אחריה ג'ורג' ולבסוף גב ופיבי שנכנסו יחדיו.
כשיצאו כולם מהמקלחת ישבו על הספות ודיברו.
"זה מזכיר לי אותה, אתם יודעים?" פלט לפתע גב.
"את מי?" שאלה פיבי.
"לורן" השיב גב.
"הבוקר בבריכה, סוג הימים האלה שפשוט לא עושים בהם כלום" הסביר עצמו גב.
"מה? היה לכם בוקר דומה איתה?" שאלה פיבי כשמבטה עובר ברפרוף על כולם.
"סוג של" פלט לפתע ג'ורג'.
אם זאת הייתה מישהי אחרת גב לא היה מזכיר אפילו את השם של לורן, לא היה מעלה את זה בדעתו, הקנאה כבר הייתה צפה אל מעל פני המים. העניין הוא שזאת פיבי, היא לא מישהי אחרת. לא הייתה בעיה לדבר על זה עם גב.
גב הסתכל עליה בזמן שגאלה סיפרה לה על הבוקר ההוא עם לורן ופשוט לא יכול היה לעמוד בזה. הוא התחיל לנשק אותה בצווארה, משם עבר באיטיות ללחיה, לאף ונשקיה קטנה על זווית הפה כשלפתע פיבי אמרה "אני מנסה להקשיב".
"בוקר כיפי" סיכמה לבסוף גאלה. פיבי חייכה אליה.
"הוא נשמע כזה" הסכימה.
פיבי הסתכלה על גב. היא ידעה שהוא אוהב אותה אבל הרגישה שעדיין מרגיש משהו אל לורן. היא לא ידעה מה, או כמה חזק אותו רגש אבל באותה מידה חשבה שגם הוא לא יודע.
"אתה מתכוון לעשות משהו כשהיא תופיע פה שוב?" שאלה את ג'ורג'. הוא צחק.
"זה מדהים! אתם אפילו חושבים אותו הדבר" השיב ג'ורג'. גב חייך אליו. בסופו של דבר זה היה נכון. הם היו מושלמים יחד, אז למה? למה הוא לא מצליח להתנתק מלורן לגמרי?.
גאלה הסתכלה על שלושתם. היא החזירה עצמה לא לבכות. היא לא ידעה אפילו למה רצתה לבכות. ג'ורג' הביט עליה, עיניה נצצו והיא הפכה לאדומה. הוא הכיר אותה מספיק זמן בשביל לדעת שעומדת לבכות.
"ברשותכם" אמר ג'ורג' כאשר הוא קם מהכיסא ומושיט יד לעברה של גאלה.
גאלה הרימה אליו מבט והושיטה ידה לכיוון ידו. הוא משך אותה אליו, סובב אותה, שם ידיו על מותניה ואת ראשו על כתפה והחל ללכת כאשר היא מקדימה. הם נכנסו לחדר של גאלה. ג'ורג' סובב אותה אליו בחדות.
"ביפ!" אמר ולחץ על אפה. היא חייכה.
"מפגר".
"ביפ!" חזר על דבריו ומעשיו.
"מה עובר עליך?" צחקה.
"או! ככה זה צריך להיות, ממש ככה. עם החיוך הזה שלך" אמר וחיבק אותה. החיבוק היה ארוך.
"מוזיקה?" שאל אותה לבסוף. היא חייכה והפעילה רדיו ישן שישב על השידה ליד מיטתה. הוא הושיט אליה יד וקד קידה.
"אפשר להזמין אותך לרקוד?" שאל. היא לא יכלה להתאפק והחלה לצחוק. הוא חייך אליה חיוך כובש והצמיד אותה אליו. הם רקדו כאשר ראשיהם נחים זה על זה. הוא הרגיש את הרעידות בגופה כשהחלה לבכות.
הוא המשיך לרקוד אך ליטף את שיערה, הרים ראשה כך שהיו במרחק של סנטימטרים ספורים זה מנזה. הוא הסיט את שערה ומפניה.
"היי" אמר אליה. היא חייכה אליו חיוך עצוב.
"איך אני יכול לעודד אותך?" שאל. היא משכה בכתפיה. הוא נשם עמוק.
"יש לי רעיון" הכריז. הוא תפס את ידה ושניות לאחר מכן עמדו באמצע רחוב נטוש.
"אה!!" אמרה באושר.
"קדימה" אמר והחזיק אותה בידה. הם הלכו כמה דקות.
"אתה פשוט מושלם" אמרה לו.
"אני יודע" קרץ לה.
הם נכנסו לאחד המבנים הגדולים ברחוב. היא נכנסה והוא לך מסביב לבית בחיפוש אחר משהו.
"מצאתי!" קרא בשמחה. מולו עמדה קופסה ובתוכה מתגים בכדי להדליק את החשמל במבנה. הוא לא היסס לרגע והעלה את כולם. גאלה הייתה מאושרת. היא לא הייתה שם מאז שהייתה קטנה. פעם ראשונה ואחרונה שהייתה שם הייתה איתו, עם ג'ורג'. היא נזכרה בדייט ההוא שלקח אותה לשם. ממש מתחת לכדור הדיסקו הייתה הנשיקה הראשונה שלהם. זה מיד זרק אותה לנשיקה שהייתה בפינת הרחבה בפעם האחרונה שהיו פה. יום אחרי היה ביניהם ריב מטופש, אף אחד מהם כבר לא זוכר על מה, והם נפרדו.
רחבה ענקית נגלתה מול עיניה. רצפה חלקה שמוארת העשרות צבעים וכדור הדיסקו ההוא.
ג'ורג' נכנס פנימה בריצה קלה.
"אז מה את אומרת?" שאל כאשר ידיו פשוטות לצידי גופו. היא חייכה אליו.
"חפשי את הדוכן" אמר לה. לאחר שניות ספורות מצאו אותו.
"מצאתי! נשארו כמה גלגיליות! אני מביא אותן!" צעק.
הם נעלו את הגלגיליות ועלו לרחבה. הם החזיקו ידיים וצחקו מאיך שהם נראים. פעם היו זה לצד זה, פעם זה מול זה.
הרבה פעמים היא נפלה והוא עזר לה לקום ופעם אחת הוא נפל. היא נעצרה במקומה והתחילה לנוע לעברו.
"הנפילה הכי חמודה אי פעם" צחקה בקול ועזרה לו לקום. לבסוף לאחר שראה שאינה עצובה עוד, שעיניה לא נוצצות ופניה לא אדומות הם חזרו לבית העץ. לחדר שלה.
"אני חולה עלייך" אמרה לו וקפצה עליו לחיבוק. הוא הרים אותה באוויר ונשק ללחיה.
"אני יותר" לחש באוזנה בשעה שחיבק אותה.
"בלתי אפשרי" השיבה והתנתקה מהחיבוק. היא חייכה מאוזן לאוזן ויצאה חזרה לסלון. ג'ורג' הסתכל עליה ופשוט היה מאושר לראות שהוא הצליח לעודד אותה. הוא עצם את עיניו והרים את ראשו. החיוך לא נמחק. כמה שניות והוא כבר התחיל ללכת אף הוא לסלון. הוא ידע שהם בטח תהו להן הוא וגאלה נעלמו.
"איפה הייתם? נעלמתם לחצי שעה" שאלה פיבי.
"סתם, התעודדנו קצת" השיב. פיבי הסתפקה בתשובה הזו והם עזבו את הנושא.