מה זה לאהוב ? פרק 13+14.

נקודת מבט בר:
״לא חבל יפה כמוך שותה?״ ניגש אליי מישהו לא מוכר, שתוי כנראה.
״תביא לי מים.״ ביקשתי מהברמן, ״לא חבל חתיך כמוך שיכור?״ בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מפלרטטת הרבה. הוא חייך אלי. הוא לא היה חתיך, טוב לא לטעמי. אבל נתתי לו להנות מהספק. ״תשתה״ אמרתי והגשתי לו את המים. ״תודה״ אמר ושתה אותם בבת אחת.
ניגשתי לרקוד. רקדתי עם מור, עם מעיין, צחקתי וחייכתי כמו שלא קרה תקופה.
אני אוהבת התחלות חדשות, זה מראה כמה אתה מאמין בעצמך שאתה נותן לעצמך להתחיל בדרך לא מוכרת ולדעת שאת תצליח. לסמוך על עצמך בקיצור.
״בר?״ שמעתי מאחוריי. ״זוהר…״ גימגמתי. ״מה אתה עושה פה?״ ״באתי עם ענבל. את שיכורה?״ שאל, דואג לי. נו באמת הוא היה חייב לחזור עכשיו? ״לא.. כלומר שתיתי רק שתי כוסות…״ אמרתי מופתעת בכלל שהוא מדבר איתי.
-״עשית מה?״ הוא שאל ושמתי לב איך הוא מאדים. ״זוהר… הייתי שיכורה, זה היה חסר משמעות בשבילי….״ התחננתי אליו. אוף למה הכל נהרס לי??? ״בר… אני לא יודע מה להגיד לך…״ אמר וראיתי שהוא חסר אונים, מבולבל, ובעיקר כועס. ״אני מצטערת…. אני לא יודעת מה קרה לי..״ אמרתי והדמעות התחילו לזלוג. ״אני לא מכיר אותך. נהיית זרה.״ אמר ויצא מהחדר שלי.
יותר מאוחר באותו ערב הוא התקשר
-״רק שתדעי, שאהבתי אותך ואת חתיכת זונה.״ אמר וניכר היה שהוא שיכור. אביהו שהיה לידי שמע את זה. ״ושלא ציפיתי שזה יגיע, כבר חשבתי על שם לילדים שלנו, אוריה ומיכאל. אבל אם לא היית כזאת, מתנשקת עם מישהו אחר כמו זונה שיכורה, זה היה קורה.״ המשיך ועיניי התמלאו דמעות. ״זוהר… אתה שיכור, תדבר איתי כשתתפקח.״ התחננתי, תא רציתי לנתק כי ידעתי שזוהי השיחת טלפון האחרונה שאקבל ממנו בזמן הקרוב, וכל כל רציתי לנתק, לא זה מה שרציתי לשמוע. ״תשמע לי טוב טוב יבן שרמוטה אחד, עוד מילה על אחותי ואני מזיין את הכוסשלאמאשלך״ אביהו צעק והייתי בהלם, בחיים לא שמעתי אותו מקלל ככה, הוא תמיד היה אלגנטי, עדין, לא ערס כמו שנראה עכשיו. השיחה נותקה. ״אני אוהבת אותך…״ הטחתי ראדי בחזה של אביהו והוא בתגובה חיבק אותי חזק.-
הם השלימו אחר כך, ולאחרונה זוהר החל להיראות שוב בבתינו, לא זורק לי מילה ואפילו לא נושם לכיוון שלי.
״מה איתך?״ התעניין בי, באמת? עכשיו נזכרת? פאקינג חודשיים אני בוכה בגללך ועכשיו נזכרת? ״חיים אתה יודע….״ אמרתי בטון ציני ומזלזל כאחד. ״ואתה?״ שאלתי,לא בטוחה שזה באמת מעניין אותי. טוב על מי אני עובדת, זה כן. ״סופר את הימים לגיוס״ חייך, ״אוייי אל תזכיר לי את זה בכלל! מספיק אני מדחיקה את זה מאביהו. אוף אני לחוצ….״ באתי להמשיך ונקטעתי על ידי ענבל ״חיים שלי חיפשתי אותך״ אמרה בקול צווחני ״ואת?״ העבירה בי מבט מזלזל ושילבה ידה בידו של זוהר, ״בדיוק הולכת.״ חייכתי והלכתי למלא עוד כוס בבר, אני הולכת להשתכר הערב וזה בטוח.

פרק 14:
קמתי בבוקר להאנגאובר מטורף, חשבתי שמשקולת במשקל מאה טונות יושבת לי על הראש.
על השידה היה מונח פתק ׳השתכרת, לא עשית פאדיחות, אביהו החזיר אותנו, בתולה.׳ מין מנהג שאני ומעיין סיגלנו לעצמנו,, מסכמות ערב שלם לפיתקית דביקה אחת. ירדתי למטבח עוד לפני שצחצחתי שיניים, היה שם מישהו ולא כל כך עיניים אותי מי, ״תעשה לי קפה״ אמרתי ועליתי במהירות לצחצח שיניים ולארגן את עצמי.
ירדתי שוב למטה עם האייפון שלי, מגוללת עוד כמה הודעות שקיבלתי, ונעצרתי על הודעה של עמרי ׳זוכרת שקבענו בתשע כן?׳ הבטתי בשעון שהורה שהשעה שלוש וחייכתי לעצמי. ״הקפה שלך״ אמר זוהר והגיש לי אותו. לא עיניין אותי ״תודה״ אמרתי ושבתי לאייפון שלי, מוקסמת מעמרי. ״נהנת אתמול?״ שאל, ״כן מאוד״ הרמתי את מבטי אליו ״הייתי צריכה את ההתפרסות הזאת״ אמרתי ונשענתי על השיש מניחה את האייפון לצידי. ״אתה?״ שאלתי גם אני ״רגיל כזה את יודעת..״ אמר וניגש לכיסא בשולחן האוכל. ״אתה רעב?״ שאלתי מהסיבה הפשוטה שתקף אותי רעב כבד. הוא הנהן. ״שקשוקה?״ שאלתי, ״אלא מה?״ חייך, זה המאכל הקבוע שלנו.
אחרי רבע שעה האוכל היה מיכן, ״אז מה איך עם ענבל?״ אמרתי מניחה את הצלחה על שולחן האוכל. ״בסדר אני יודע..״ אמר בטון מזלזל. ״נו דבר.״ אמרתי מוכנה לשמוע על חברתו החדשה כאילו לא בכיתי בגלל הבחור שעומד מולי זמן רב וכאילו הוא לא ריסק לי את הלב לרסיסים. ״אני לא יודע. אני מרגיש שזה לא זה.״ אמר ״מאיזו בחינה?״ אמרתי ולקחתי ביס מהארוחה המונחת על צלחתי. ״היא לא כזה מבינה אותי, ושמתי עין על מישהי. גם אל תיגעלי ממני, אבל הסקס איתה לא טוב.״ אמר ואני נחנקתי מעט מהאוכל שהיה בםי ולא בגלל שהיה חם. ״דבר ראשון אם אתה רוצה מישהי אחר , תחתוך מהר, דבר שאני זה לא אמור להיות טוב שהיא לא טובה בזה? זה אומר שאין לה ניסיון״ חיפיתי על הבלונדינית עם הקול הצווחני ״לא הבנתי איפה זה טוב״ שאל לא מבין. ״אתה יודע, זה אומר שהיא לא הייתה עם הרבה אנשים..״ הסברתי. ״לא חשבתי על זה ככה״ הודה, ״נקודה יפה״ אמר והתפנה לאכול את שארית תכולת הצלחת. ״אתה עוד רעב?״ צחקתי על המהירות בה סיים את הכל. הוא הנהן והגשתי לו את צלחתי. ״את לא רוצה?״ אמר בפה גדוש באוכל. הנהנתי לשלילה ועליתי למעלה להתארגן לקראת שבת.
בארוחות שבת, אנחנו נהנים מזמן משפחתי, כמובן שכל האוכל הוא של סבתא ואמא לא מבשלת בעצמה, אבל אנחנו לא מתעכבים על זה בגלל שרוב השבוע אנחנו לא רואים אותם בכלל, אז אנחנו רק רוצים להנות בסוף השבוע.

הגיעה השעה שמונה וחצי ועליתי להתארגן. לבשתי שמלה בצבע כחול רויאל, מבד שיפון שישבה בצורה מדהימה על גופי, ונעלי עקב לבנות. התקשטץי בשרשרת זהב, עגילים וצמידים מרוקאים, איילינר ואודם, בורדו. ואני מוכנה. ״יצאתי!״ הכרזתי בבית עם קבלת ההודעה מעמרי שהוא מחוץ לבית. ״לאן?״ שאל אביהו, ״עמרי״ אמרתי והוא הסתכל במבט לא מבין. ״נו, גולני..״ פירטתי. ״לא לחזור מאוחר.״ אמר נשקתי לראשו ויצאתי.

״היי״ חייכתי.
״היי״ חייך עמרי בחזרה, ״את ניראה נפלא.״ החמיא לי. ״תודה גם לך לא חסר,״ חייכתי והעברתי את ידי על חולצתו. ״לאן נוסעים?״ שאלתי כשהחל בנסיעתו, ״המקום האהוב עליי.״ אמר. אוי לא. ״ים?״ שאלתי. הוא גיחך ״ג׳פאניקה״ צחקתי. דיברנו במשך כל הנסיעה כל השירות שלו, על החיים שלי, על אביהו ועל אבא של עמרי שנהרג בפיגוע. ״הגענו״ חייך. הורדתי את החגורה ויצאתי מהרכב. משלב ידי בזרועו ומתחילה ללכת.
״״רול מטוגן עם סלומון, מלפפון וגזר.״ עמרי הזמין. ״פעמיים״ חייכתי והגשתי למלצר את התפריטים. ״מתי אתה חוזר לבסיס?״ שאלתי, מפתחת שיחה למרות שלא הייתה לי בעיה לבהות בו עד סוף חיי. ״יום ראשון… אין לי כוח״ אמר ותפס בראשו, גיחכתי. ״מה את צוחקת, אתה לא מבינה איזה מתיש זה״ אמר שבוז ״יתרונות של ילדה בת 16״ חייכתי והוא צחק. ״חכי רק תתגייסי. אני אהיה הראשון לצחוק עלייך.״ אמר צוחק ״אל תדאג לי, אני בטוחה שתסדר לי איזה קומבינה בצהל, לא?״ חייכתי והבטתי למלצר שהגיש לנו את שהזמנו. ״אלא מה? עמרי אלימלך קומבינות בע״מ!״ צחק ואכל את שהזמין. צחקתי גם אני.
״ואו התפוצצתי.״ אמרתי נשענת לאחור וטופחת על בטני. ״זה היה במקום״ צחק עמרי ״כל מילה בסלע.״ צחקתי גם אני ולמדתי מהמים שניצבו מולי. ״אפשר חשבון בבקשה?״ ביקש עמרי מאחת המלצריות שעברה ליד שולחננו. ״שלא תעיזי להוציא ארנק. אני משלם״ הזהיר אותי לפני שהחל הטקס. קבוע בו הבת מוציאה ארנק ומתווכחת עם הגבר על התשלום. ״אבל…״ החלתי לדבר ״שום אבל.״ אמר והניח כסף מזומן בארנק שהיה בשולחן והכיל בתוכו את החשבונית על הארוחה. ״נלך?״ שאל, ״נלך״ אמרתי וסידרתי את שמלתי, עמרי חיכה ליד הכיסא שלי ושילב את זרועי בזרועו. ״מה עכשיו?״ שאל ״בוא נטייל״ אמרתי. ״יש לי את המקום המושלם בשביל זה.״ אמר ונכנסנו לאוטו. אחרי חמש עשרה דקות שנראה היה שהיו שתיים בלבד הגענו. טיילת יפו. ״מתה על הריח המסריח והכל כך טוב הזה של תל אביב-יפו.״ אמרתי כשהתחלנו ללכת. ״אני אוהב את המקום הזה, אבא שלי נהג לקחת אותי לכאן, הים תמיד מרגיע אותי״ אמר ״גם אותי, הוא מסדר לי את המחשבות באופן מופתי, הוא החבר הכי טוב שלי.״ המשכתי אותו. ״לפעמים אני מרגיש כאילו אני מדבר עם מישהי גדולה יותר, אני שוכח שאת בת 16.״
״שזה טוב או לא טוב?״ לא הבנתי מה הוא מנסה להגיד. ״זה מעולה, את בוגרת…״.
המשכנו ללכת עד שהבטתי בשעון ובשעה הייתה שתיים עשרה ושלושים. הזמן רץ לי עם עמרי, כיף לי איתו, הוא מצחיק אותי, הוא מבין אותי…
״נחזור?״ אמר כשפיהקתי. הנהנתי. ״תרגישי חופשי להירדם״ אמר כשנכנסנו לאוטו. ״זה בסדר.״ אמרתי והגברתי את הרדיו. נותנת למוזיקה לדבר, לא צריכה יותר מזה.
״היה לי כיף איתך היום, מאוד. אראה אותך עוד פעם?״ אמר כשהגענו. ״מבטיחה שאהיה הדבר הראשון שתראה כשתחזור מהבסיס.״ צחקתי. ״לא צריך יותר מזה״ אמר. הוא רכן לנשק אותי ואני איפשרתי לזה לקרות, נתתי לכל הרגשות שהצטברו במהלך הערב לצאת ברגע אחד מכריע. שפתיו נחתו על שפתיי, ועשו את הערב המדהים הזה- למושלם. הרגשתי בעננים. הלב שלי התהפך, שפתינו זזו בתיאום מושלם וזו הייתה הנשיקה הכי עדינה ופראית שהייתה לי. התנתקנו והוא חייך ״עכשיו תהיי בטוחה שאני לא צריך יותר מזה. לילה טוב יפה שלי.״ אמרו הסמקתי מעט. ״לילה טוב חיים שלי.״ אמרתי נושקת לו בקטנה על שפתיו ויוצאת מהרכב, מאושרת.