הפנמייה-פרק 5

"סבבה"אמרתי ולא הרשיתי לעצמי להוריד את החיוך,אפילו שכבר נמאס לי לחייך.
הוא הוביל את כולנו כולל כל המדריכים-ביניהם שון- למין בריכת מים חומה,מלאה בבוץ,חולות,עלים וכל מיני לכלוכים קטנים ודוחים.
"תורידי את הבגדים שלך,תישארי עם הלבשה תחתונה ותכנסי למים,את רק צריכה רענון קל ונחזור לאימונים".
החיוך ירד לי אוטומטית מהפנים והסתכלתי בו במשך כמה שניות "אתה רציני?" אמרתי והתחלתי להרגיש את הדם עולה לראשי.
אוי לא,אני שמתי היום חוטיני ואין מצב שכולם יראו אותי עם חוטיני,כולל שון.
"בטח שאני רציני,ושלא יעלה בדעתך למרוד ולא לעשות את מה שאני אומר כי אחרת את עפה מפה,ואני יודע בדיוק למה באת לכאן ולמה את ממש לא רוצה לחזור לבית שלך".
הוא צדק,ידעתי שהוא יודע על זה,הוא חייב לדעת,רגע רגע זה אומר שגם שון יודע? בכל מקרה אין מצב שאני חוזרת לבית שלי,לא משנה כמה קשה יהיה לי כאן אני אתאבד ולא אחזור לשם אחרי מה שקרה.
"אני יכולה לפחות לעשות את זה עם בגדים?".
"לא"הוא אמר וחייך.
"חתיכת חרמן.."מילמלתי לעצמי,תוהה אם הוא שמע והתעלם,"בסדר,אבל אחרי זה אתה תתן לי לחזור למעונות,אין מצב שאני נשארת ככה" הוא הסתכל וחיכה שאני אמשיך "בבקשה" אמרתי וגילגלתי עיניים.
הוא חייך חיוך ניצחון "בסדר,גם ככה יהיה לנו קשה לסבול את הסירחון שלך אחר כך,כנסי למים".
הורדתי את החולצה שלי,הייתי עם הגב לכל התלמידים מאחוריי,כך שרק שורת המדריכים ומייקל יכלו לראות אתה חלק הקדמי שלי בגלל שעמדו בצד ה"בריכה".
התביישתי כל כך,ראיתי מזווית עיניי את שון מסיט את מבטו,הסתכלתי עליו והוא בניגוד לשאר המדריכים,לא הסתכל,האכזבה הזאת הציקה לי,כאילו אני דוחה אותו,אני ידעתי שיש לי גוף יפה,למעשה,הגוף שלי מרבה למשוך את התשומת לב של הבנים,יש לי גם פנים יפות,העיניים שלי גדולות ואפורות,האף שלי קטן והשפתיים שלי מלאות ויפות,אם לא היה לי את השיער השחור הזה,עם הפס הסגול,
אני בטוחה שכל בן אדם שהיה רואה אותי היה חושב שאני תמימה לגמרי.אבל האמת היא,שיש לי מזל שלא שלחו אותי למוסד לעבריינים צעירים,או אפילו כלא בגיל מאוחר יותר,אז תמימה אני לא.
הורדתי את הנעליים והמכנסיים והרגשתי איך הלחיים שלי מתלהטות,שון החזיר את מבטו לשנייה וישר הסיר את מבטו שוב כאילו ראה משהו שאסור.
הוא ראה את החוטיני.הוא ראה,כולם ראו.שמעתי כמה שריקות וצעקות וישר קפצתי למים בלי לחשוב פעמיים,רק רציתי שיפסיקו להסתכל.
"זה בכלל מותר לעשות דבר כזה??"צעקתי על מייקל אחרי שהייתי כמה זמן בתוך המים,מנסה לעכל את מה שקרה לי,אני שונאת אותו,ואני אגרום לו להצטער.
'רגע נואל לא,אסור לך לנקום בו אחרת יעיפו אותך מכאן,את לא הולכת לחזור הביתה,תשלטי בעצבים שלך',אמרתי לעצמי.
"לנו מותר הכל.אנחנו יכולים לעשות בכל אחד מכם כרצוננו,תשאלי את אבא שלך שאישר זאת וחתם על הטופס",הוא אמר במבט שבע רצון,אבא שלי?לא הוא לא אבא שלי.קוראים לא אלכס ואני שונאת אותו.
"אני יכולה לצאת כבר?"אמרתי וגילגלתי עיניים,קפאתי מקור,הסירחון בבריכה הגעיל אותי ואני די בטוחה שכרגע עבר לי דג ליד הרגל.
הוא התעלם משאלתי והמשיך "טוב תלמידים בואו אחרינו,שון מאחר והיית אמור לקבל יום חופש היום,תקח את נואל למעונות בבקשה ותשמור עליה שלא תעשה שטויות".
שון לא היה נראה מרוצה אבל עשה כדבריו,אחרי שכולם הלכו הוא הוא תפס במותניי והרים אותי בקלות לקרקע,רעדתי מקור וראיתי שהבגדים שלי אינם ושון כאילו קרא את מחשובותיי
"כשקפצת למים אחד התלמידים לקח את הבגדים שלך" הוא הוריד את האפודה האפורה שלו,ואז את חולצת הטי הלבנה שהייתה מתחתיה ונתן לי אותה,שמתי מהר את החולצה שנרטבה ונהייתה שקופה במספר שניות
ושמתי לב שהוא שוב נמנע מלהסתכל עלי,אבל אני לא מנעתי את עצמי מלהסתכל על הגוף שלו,על השרירים והקוביות,הוא היה בנוי בצורה מושלמת ולא יכולתי להסיר את מבטי,
כשראיתי שהוא רואה שאני מסתכלת,מחייך חיוך קטן שבקושי מבחינים בו (שזה החיוך הכי גדול שקיבלתי ממנו מאז שפגשתי אותו)ומרים גבה אחת הרגשתי שפניי מאדימות והרגשתי מובכת.
"למה אתה כל הזמן מספיק להסתכל כשאתה רואה חלק נשי בגוף שלי?"שאלתי,לא מבינה מאיפה בא לי האומץ לשאול את זה.
החיוך הקטן שלו נעלם,ומבט שלו התקשח,בדיוק השון שהכרתי,כלומר הספקתי להכיר.
הוא התחיל ללכת לכיוון המעונות בלי לענות על שאלתי ואני בעקבותיו,החלטתי לוותר על השאלה הזאת ולהחליף אותה בשאלה אחרת,"מותר לכם גם לשכב עם התלמידות?כמו שעשית עם סרינה?ולשתות איתנו במסיבות?"שאלתי בעודי ממשיכה ללכת,הוא עצר והסתכל לי בעיניים,שוב התהפנטתי,העיניים האלה שואבות,תחושת הצמרמורת חזרה "סרינה ואני מכירים כבר הרבה זמן,לפני שהיא נכנסה לכאן היא תמיד הייתה מישהי שהייתי שוכב איתה בקביעות,ואחרי שהיא נכנסה לכאן המשכנו לשכב,וכן.מותר למדריכים לשכב כאן עם כל תלמידה שרוצה,רק אם זה בהסכמה מלאה ועם אמצעי מניעה,אבל אסור לנהל מערכת יחסית של מדריך ותלמידה,ולי זה לא מהווה בעיה.אני בכלל לא נכנס למסיבות של בני נוער,אני בן 19,אני יצאתי מהמסיבה ברגע שהיא התחילה ובגלל זה ראיתי אותך ואת דילן כשיצאתי החוצה עם אחת התלמידות שנדבקה אלי.אני לא הולך לקראת תלמידות כאן,הן באות אלי,אני חושב שעניתי לך על כל השאלות,אז בבקשה,תשתקי" הוא היה עם מבט עצבני וחסר סבלנות,
כאילו שפך כל מה שיכל רק כדי להשתיק אותי,אני באמת לא מצליחה להבין אותו,רגע אחד הוא נותן לי את החולצה שלו ורגע אחר הוא מבקש ממני לשתוק,בכל מקרה זה הכי הרבה שהוצאתי ממנו,הייתי גאה על ההישג.
"עדין לא הבנתי למה אתה כל הזמן מסיר את המבט מהגוף שלי הרגע שמשהו נחשף,
אתה גבר לא?זה לא אמור לעניין אותך?אתה חושב שהגוף, שלי לא יפה או משהו?" שאלתי בביטחון אך הרגשתי את הלב שלי דופק כל כך מהר עד שהוא עומד לפרוץ החוצה,הוא מיהר לענות ולהסביר "אני חושב שהגוף שלך מד.."הוא הפסיק את עצמו,השפיל את מבטו שהפך פתאום לקשוח והוא המשיך "בואי נחזור למעונות".
אני שמעתי טוב? הוא בא להגיד הרגע שהגוף שלי מדהים?הרבה פעמים שמעתי את זה אבל לשמוע את זה ממנו..אני חושבת שזאת אחת התחושות הטובות ביותר שאני יכולה להרגיש, אבל למה הוא עוצר את עצמו?
ולמה זה אמור לעניין אותי??לעזאזל.