ילדי הירח פרק-14: המסדר

בזמן שריפאתי את מייק ולוק מהפציעות שלהם דוריאן נכנס לסוג של טראנס וקלסי כיוונה אותו למצוא את איימי. אוז ישב על הספה בסלון מסתכל החוצה מהחלון הגדול מנענע את רגלו בחוסר סבלנות ומייק לידו עושה אותו דבר.
"אנחנו נמצא אותה מייק, אתה לא צריך לדאוג." אמרתי מניחה את ידי על כתפו כשהתיישבתי בינו לבין אוז.
"אני יודע שנמצא ואתה, אני מפחד ממה שהוא יעשה לאיימי." אמר כוסס את ציפורניו ומבט מעורב של כעס ודאגה בעיניו.
"דוראין מצא אותה! הוא מנסה לראות מיקום מדויק." צעקה קלסי ועודדה את דוריאן להתרכז. קמתי אליהם ודוריאן פתח את עיניו בבהלה.
"מה קרה דוראין?" שאלה פייז' כשראתה את הבעת פניו המפוחדות.
"הם הלכו למסדר, הוא הולך לדווח עליה כילדה נמלטת ולהוציא אותה להורג." אמר קם ממקומו ממלמל משהו ומשרבט כתובת על דף נייר.
"המסדר? מה זה המסדר הזה?" שאלתי את קמרון שעמד לידי.
"הוא אחראי על כל הזאבים, יש האומרים שראש המסדר הוא צאצא ישיר של לופה. הוא יכול לשפוט את כולם ולו יש אחריות שהעולם שלנו לא יתגלה לשאר. דאריוס כנראה הולך לומר שהיא גילתה לך את סוד הילדים ונשכה אותך., אמר לוקח את הדף מידו של דוראין.
"הם ברומא, הם כלאו אותה עד למשפט. אם נספיק להגיע נוכל להעיד לטובת כשהמסדר יראה שאיימי לא נשכה את לונה." אמר דוריאן תופס את מעילו ויוצא מהדלת הראשית.
"לא נספיק לעלות לטיסה ולהגיע בזמן, נצתרך את עזרתה של ויקטוריה." אמר מייק וקם ממקומו.
"מי זו ויקטוריה?" שאלתי ויכלתי לראות שגם אנשים אחרים לא מזהים את השם.
"היא פותחת שערים, היא מכשפה. נצתרך את עזרתה." אמר הולך לכיוון המדרגות.
"להביא נשקים?" שאלה פייז' עוצרת אותו לפני שעלה.
"כמה שהבאתם איתכם לכאן." אמר רץ במעלה המדרגות. כולם כאחד עלו לחדריהם חוץ ממני ומאנה.
"איזה נשקים אנחנו צריכים? אנחנו פאקינג זאבים!" אמרתי המומה.
"אנחנו לא יודעים מה מצפה לנו. בכלא של המסדר יש כל מיני מפלצות כלואות, הם לא שופטים רק ילדי ירח. יש להם חברים שהם מכפשים וערפדים כולם נשפטים שם על כל סוגי העברות." אמרה מתיישבת על הספה.
"למה לך אין נשקים?" שאלתי נשענת על הקיר ליד המדרגות.
"אפשר לקבל נשק רק מגיל 15 ואני קטנה מידי, לך אין נשק כי את חדשה אבל נראה לי שמישהו יביא לך נשק ספייר." אמרה מביטה בי ברכות. היא קטנה אבל לא ממש תמימה, כנראה ראתה הרבה יותר מידי לגילה. אני לא יכולה לתאר מה עברה בחייה שאומנם היו קצרים אבל הפכו מיחסית רגילים לסוד אחד גדול.
"הורייך לא דואגים שלא באת הבייתה מזה שלושה ימים? בכל זאת את בת 13." אמרתי מתקדמת לעברה.
"הם חושבים שאני בצילומים אבל בעיקרון סיימתי את הסצנות שלי. הם כנראה חושבים שאני ישנה בסט, הם לא מתעניינים ממש במה שאני עושה. אני מכניסה להם כסף וזה הכל, לפעמים אני מרגישה יותר בבית עם הלהקה." אמרה ואפילו לא עצב עבר על פניה. היא כנראה התרגלה לכך שהוריה לא מתייחסים אליה, זה העציב אותי.
"טוב נצא לויקטוריה עכשיו, לונה קחי את הקשת הזאת זה הנשק היחיד שלא צריך הרבה אימונים כדי להפעיל." אמר מייק והושיט לי קשת ארוכה מסיבי פחמן ואשפת מלאה בחיצים. השאר לקחו בידיהם חרבות ונשקים מסובכים למראה, איך הם העבירו אותם בביטחון אני לא יודעת אבל כרגע זה לא שינה.
"היא גרה במרחק של שעה נסיעה כולם לעלות למכונית, אוסקר תעקוב אחריי עם האופנוע אני רוצה להעביר אותו למקרה שנצתרך להבריח את איימי מהכלא." אמר מייק ואוז הנהן קצרות ולקח את ידי שארכב איתו. הרכיבה לא הייתה כיפית כמו האחרות, שריריו של אוז היו מתוחים ולא אמר כלום כלום הנסיעה. כולם היו לחוצים ומתוחים ולא אמרו מילה כל הדרך, אפילו לוק לא הציק לי בראשי. הגענו לתוך העיר ואז יצאנו ממנה מצידה השני נכנסים לשכונה קטנה עם בתים פרטיים ורחוקים אחד מהשני כך שהיית יכול לחיות את כל חייך בלי לפגוש את השכן שלך.
"מי כאן?" שאל קול נשי עייף כשמייק צלצל בפעמון הדלת.
"מייק טומינסון, אני ילד ירח ואני מבקש את שירותייך ויקטוריה." אמר בקול נחוש. היא פתחה את הדלת ונתנה לכולנו להיכנס.
"מה בקשתך ילד ירח?" אמרה ועמדה מולנו בבגדי שינה שנראו בלויים וישנים.
"אנחנו צריכים שער לרומא, למסדר." אמר והושיט לה מטבעות זהב מוזרים.
'מה אלה?' שאלתי את לוק.
'זהב עתיק, בזה העולם שלנו סוחר. אין לנו צורך בכסף אנושי שניתן לאתרו.' ענה לי.
"בסדר, אני אפתח לכם שער." אמרה האישה ולקחה את המטבעות מידו של מייק. היא הלכה לכיוון המטבח שלה והוציא תיבה קטנה מארון קטן מתחת לכיור. היו שם כל מיני צמחים וצנצנות מלאות בנוזלים ואחת מלאה עינים.
"למסדר אמרת?" שאלה והחלה לערבב מרכיבים ולכתוש אותם במכבש ועלי.
"כן, לרומא." אמר שוב עומד זקוףף.
"בסדר, לא עינייני מה אתם רוצים מהמסדר. עמדו ליד האח, השער יסגר כשהאחרון מכם יצא בצד השני." אמרה זורקת את המרכיבים לתוך אש האח. האש הפכה ירוקה ואז נפתח שער, הוא נראה כמו סדק שעמד באמצע האוויר ומתוכו יצא עשן סגלגל.
"קדימה כולם, אנחנו הולכים להציל את איימי." אמר מייק וצעד לתוך הקרע.