קאמבק- פרק 22-

פרק 22-
התעוררתי לארוחת בוקר בסדנה. לא באמת התעוררתי, לא ישנתי בכלל. כל הלילה חשבתי על מה שדניאל אמר לי, ועל כמה שיצאתי מטומטמת שפשוט ברחתי ולא אמרתי כלום.
מה אני אמורה להגיד בעצם? להגיד לו שאני אוהבת אותו, לשכב איתו ולקבל סטירה מצלצלת למחרת? שיגרום לי להיות הבן אדם הכי מאושר בעולם ואז ייפגע בי שוב ושוב ושוב? אסור לי לקנות את המילים שלו, הוא מנוסה מדי, הוא יודע מה להגיד מתי שצריך איפה שצריך למי שצריך.
"את נראית כאילו ישנת שנים" שיי אמרה לי כשהתיישבתי על הספה הנמוכה שבחדר האוכל הרוחני הזה.
"לא ישנתי בכלל" מלמלתי ושפשפתי את עיניי. היא גיחכה.
"רואים" היא הודתה.
"למה לא ישנת?" היא שאלה. שיחקתי עם האוכל שבצלחת עם המזלג.
"סתם.. אתמול בערב נשארתי אחרונה בסאונה בקבוצה שלנו, זה גרם לי לחשוב" אמרתי.
"היית עם דניאל לא?" היא שאלה.
"נראה לי, כן" מלמלתי בתמימות.
"מאז שנפרדנו הוא לא היה עם אף אחת, זה כזה מתוק מצדו" היא אמרה בחיוך. נחנקתי והשתעלתי.
"הכל בסד.."
"מתי נפרדתם?" שאלתי, מנסה שזה יישמע הכי תמים שאפשר.
"לפני שבועיים בערך" היא אמרה. "נפרדתי ממנו" היא הוסיפה.
"למה? חשבתי שאת אוהבת אותו" אמרתי.
"התברר לי שהוא לא סיפר לי הכל לגביו, ולא רציתי להיות עם מישהו שיש לו משקעים מהעבר" היא אמרה והסתכלה עליי.
"איזה משקעים?" שאלתי.
"בחורות" היא אמרה. בלעתי רוק.
"אה, לא נורא" אמרתי.
"כן אה?" היא מלמלה. "טוב, אני הולכת לחוף. בתיאבון" היא אמרה בחיוך וקמה.
הלך לי התיאבון.

מנקודת המבט של דניאל-
קמתי בצהריים, החלטתי להעמיד פנים שאני חולה והאחראי מהקולג' וויתר לי על ההשתתפות היום. לא יכול להוציא מהראש את הרגע הזה שפרקתי את כל מה שהיה לי על הלב, ואמבר פשוט הלכה. אני לא יודע מה לעשות כבר, זה מטריף אותי. אני אוהב אותה, אוהב, לא יעזור שום דבר, היא החמצן שלי. ואז נייתן עומד באמצע. שאנחנו בסדר עכשיו, ואני לא רוצה להרוס את זה שוב, הוא כמו אח בשבילי, ושנאתי את עצמי על זה שהכל נהרס בפיצוץ אחד.
אבל אני לא יכול להיות חבר שלו כשהוא עם אמבר.
יצאתי מהחדר בלילה, והלכתי לכיוון הים. ישבתי על החול, והקפצתי אבנים על המים.

**
"איך אתה עושה את זה?!" אמבר שאלה אותי בחיוך כשהקפצתי אבן שבע פעמים. חייכתי ומשכתי אותה למטה.
"מאסטר לא מספר את סודותיו" אמרתי בחיוך ונישקתי את האף שלה.
"אז המאסטר לא מנשק את הבחורה" היא לחשה ונתנה לי נשיקה על הצוואר. הרגשתי אותה צוחקת על הכתף שלי.
"החולשות שלי מצחיקות אותך?" שאלתי בחיוך והושבתי אותה עליי.
"אני החולשה שלך, ואני בן אדם עם חוש הומור מעולה, אז כן" היא אמרה בחיוך וכרכה את ידיה על צווארי.
"חוש הומור סביר" תיקנתי אותה. היא צחקה.
"נו, תלמד אותי" היא אמרה והפנתה אליי את הגב. הושבתי אותה עליי, והנחתי אבן על היד שלה.
"תסתכלי למחיצה הזאת שבין השמיים לים" אמרתי ונישקתי את הכתף שלה.
"תחזיקי את האבן ככה" מלמלתי והרמתי את היד שלה קצת.
"וזרקי" הוספתי, והיא זרקה. שלוש פעמים.
"שכחתי להזכיר שיש לי קליטה מעולה" היא אמרה בחיוך.
"סבירה" תיקנתי אותה שוב. היא דחפה אותי. צחקתי ונשכבתי על החול, ומשכתי אותה אליי לנשיקה.
"אבל את מנשקת מעולה" לחשתי לה בחיוך.
"אתה סביר" היא מלמלה בחיוך ונישקה אותי.

**

"למה לא אמרת לי?" שמעתי את הקול של אמבר מאחוריי. לא היה לי כוח להסתובב, ידעתי שלא משנה מה השיחה הזאת תיגמר בבכי שלה, ובעצבים שלי.
"דניאל" היא אמרה והתיישבה לידי. נאנחתי והסתכלתי עליה.
"מה הפעם?" שאלתי.
"שנפרדתם" היא אמרה בשקט.
"מה זה קשור אלייך?" שאלתי.
"היא אמרה לי שיש לך משקעים מהעבר וקשה לה להמשיך להיות איתך" היא אמרה.
"את יודעת את זה לא?" שאלתי וזרקתי עוד אבן למים. שבע פעמים.
"שבע פעמים" היא אמרה בחיוך והסתכלה עליי. היא לקחה אבן, וזרקה למים. שלוש פעמים.
"איפה נייתן?" שאלתי, מחזיק את עצמי חזק.
"בטח עם חברים שלו" היא אמרה.
"למה אתה לא עם החברים שלך?" היא שאלה.
"הראש שלי מתפוצץ ממחשבות" אמרתי ונשענתי אחורה.
"מחשבות? זה כבר דבר טוב" היא אמרה בחיוך.
"מה את רוצה אמבר?" שאלתי. החיוך שלה נמחק.
"את רוצה שאני שוב אתן לך את הנאום של כמה שאני אוהב אותך ותלכי? אין לי זין לזה" אמרתי. היא שתקה.
"כששמעתי שנפרדתם כל כך שמחתי" היא מלמלה. הסתכלתי עליה.
"זה כל כך מגעיל מצדי" היא הוסיפה.
"ברגע שאת ונייתן תיפרדו, אני אבין איך את מרגישה" אמרתי.
"למה אתה כל כך בטוח שניפרד?" היא אמרה.
"כי אני מכיר אותך" אמרתי. היא שתקה שוב.
"אתה בטוח שאתה יודע הכ.."
"אל תתחילי עם המלא דיבורים שלך" נאנחתי.
"'אתה כל כך חושב את עצמך דניאל, אתה כזה נודניק, תפסיק כבר לחשוב שאני חולה לך על ה.." חיקיתי אותה.
"באמת תפסיק" היא צחקה.
"אבל את חולה עליו" חייכתי. היא גלגלה עיניים.
"אני מת על זה שאת מגלגלת עיניים" אמרתי.
"ואז את תמיד, לא משנה מה, תסדרי את השיער איכשהו" הוספתי, והיא החזירה את היד לברך שלה.
"ועכשיו תסמיקי ותרכיני ראש" אמרתי בחיוך.
"די" היא לחשה בחיוך והרכינה את ראשה. צחקתי והרמתי את הראש שלה.
"ועכשיו תעשי את עצמך שאת לא רוצה שאני אנשק אותך, אבל בסוף אנחנו נתנשק" אמרתי בשקט. היא שתקה. ליטפתי את הלחי שלה, קירבתי את פניה אליי ונישקתי אותה.