ורד שחור-פרק 17

לא,אני לא אתן לא לענות אותי.
בעטתי לו בפרצוף,"תתרחק ממני!" צרחתי עליו.
"תפסת ביצים אני רואה" הוא התקרב אלי במהירות וחנק אותי.
בעטתי בבטן שלו ונהמתי עם שיני בחוץ,"אמרתי לך להתרחק ממני!"
"תסתמי חתיכת ערפדה קטנה וטיפשה".
חייכתי,"עצבנתי אותך"
הוא סטר לי,דם יצא לי מהאף ומהפה.
הוא רכן לשתות ממני אבל בעטתי בו,משכתי את השלשלאות בחוזקה והשתחררתי מהן,התנפלתי עליו וסטרתי לו עם השלשלאות הכבדות,הצלם רעד בצד והזעיק תגבורת,עוד חמישה ערפדים באו וחברו אותי חזרה לשלשלאות,נהמתי.
הם לקחו אותי למין אקווריום ענקי ושמו אותי שם,מלאו במים וסגרו אותו.
נחנקתי והמים היו קפואים,צרחתי ושברתי אותו.
הסתערתי עליו והנפתי את ידי,פתאום הוא התחיל להתקפל,לא הבנתי מה אני עושה אבל עשיתי את זה.
הרמתי את ידי והדם יצא ממנו כמו מפל נורא. הוא זעק בחוזקה והטחתי אותו לקיר.
"אתה חתיכת טינופת לא תענה אותי ולא תהיה שום מלחמה מבין?" צרחתי עליו.
הוא חייך,"אז זה הכוח שלך…"
"מה?" לא הבנתי על מה הוא מדבר.
"את…את יכולה להרוג בהנפת יד,בדרך כלל קסמים כאלה לא עובדים על המין שלנו אבל את מיוחדת".
"למה אתה מתכוון?" שחררתי אותו.
הוא שלח יד לצווארו,"הכוח שלך הוא הנדיר ביותר והיה רק אצל ערפד אחד בכל ההיסטוריה הערפדית".
"מה?" הבטתי בידי.
"כן כן.את יכולה להרוג בהינף יד". הוא חייך.
"אז הכישרון שלי זה הריגה?"
"לא,הריגה זה הרבה פחות קטלני" הוא חייך.
מעדתי לאחור,"מה?!"
"כן…" הוא המשיך לחייך ורכן לנשוך אותי שוב.
ואז הדלת נפרצה והאדם הכי לא צפוי בכל היקום עמד שם.
היא הייתה לבושה במדי ציד של ערפדים ושערה אסוף לקוקו גבוהה.
"עזוב אותה ויקטור"
ויקטור קם,מופתע בעצמו,"אמילי?"
"אמא?" שאלתי מופתעת,אמילי כוהן,אמא שלי בכבודה ובעצמה עמדה שם.
היא הביטה בי במבט של 'כשאני אהרוג אותו את מרותקת לכל החיים'.
היא ניגשה אליו וכרתה את ראשו,את חמשת הערפדים האחרים היא הרגה כמעט מיד ואז כשסיימה היא ניגשה אלי וחיבקה אותי חזק.
"אמא! מה זה היה? מה את עושה פה? למה את עושה את זה? ואיך את יודעת שאני כאן? את יודעת מה אני?את-"
היא קטעה אותי,"אני יודעת מה את,את ערפדה".
"מה איך את-"
"תמיד היית"
"מה?" מעדתי לאחור.
"אני ערפדה" אמרה אמא.
"ואבא?"
"בן אנוש" אמרה אמא.
"והחלאה של בן אנוש וערפד זה…מה שאני?"
"כן,זן חדש. רק שלא היו לך את הכוחות הערפדיים ועכשיו כשננשכת אז את ערפדה שלמה רק פי שתיים יותר חזקה יותר חכמה ויותר קטלנית ורואים גם לפי הכישרון שלך"
"אני היחידה במשפחה כלומר חוץ ממך שהיא ערפדה?"
היא הנהנה.
"ואבא יודע?"
היא הנהנה.
"למה לא סיפרת לי?"
"לא יכולתי,זה היה מסכן אותך"
"תראי איפה אני! אני במילאנו אמא! ואיך ידעת?"
"אני יודעת הכל" היא חייכה.
"את יודעת הכל?"
"זה הכישרון שלי"
"הכישרון שלך זה לדעת הכל"
היא הנהנה.
"אני הייתי בעבר הערפדה הכי חזקה וטובה במסדר הערפדים" אמרה בגאווה.
"מסדר הערפדים?"
"כן,בכל מקרה חשבתי שאת-" ואז מישהו בא מאחוריה ועילף אותה.
"אמא!" צרחתי אבל גם אותי עילפו.

התעוררתי וראיתי חתכים רבים בגופי,היצורה באה ואמרה,"הרגתם את ויקטור אבל אני כאן ממלאה את מקומו" חייכה,"קוראים לי סטפני"
"איפה אמא שלי?" נהמתי.
"אני לא עומדת לענות לך על זה" היא צחקה.
'אלין את בסדר?'
'לא' שידרתי לדיימון.
'מה קרה?!'
'זכיתי לביקור משפחתי'
'מה?'
'ביקור משפחתי של אמילי כוהן,אמא שלי.'