ורד שחור-פרק 15

כשהתעוררתי בבוקר דיימון לא היה לידי,גם לא ציפיתי שיהיה.
ג'וש נכנס לחדר,ארשת פליאה על פניו "התעוררת"
"כמו כל בוקר" התמתחתי ופתאום לא כאב לי כל כך.
"כן אבל ישנת בערך שלושה ימים"
"שלושה ימים?!"
"כן,הזרקנו לך דם מידי פעם כדי שלא תתייבשי" חייך.
בלי לשים לב התחלתי לבכות,"זה היה כל כך נורא"
ג'וש הנהנן והשפיל את פניו,"אני יודע"
"תודה שלא שתית ממני" הוא חייך חיוך קטן."הסתדרתי מעולה"
"ראיתי" אמרתי בקול סרקסטי וניגבתי את דמעותיי.
"את יכולה לקום?" שאל.
קמתי,"קצת כואב אבל אפשרי"
"הנה" הוא הגיש לי קביים.
"תודה" חיבקתי אותו.
הוא חיבק אותי בחזרה והלך משם.
הלכתי לעבר חדרו של דיימון,נעזרת בקביים.
פתחתי את הדלת וראיתי את דיימון יושן,לשם שינוי רק יושן.
קרוליין כנראה הייתה למטה.
נכנסתי למיטה לידו,פעם ראשונה שאני במיטתו והוא לא במיטתי.
"קרוליין…" הוא הנהן.
"אלין" תיקנתי.
"אלין" הוא קם מיד,"קמת" הוא חייך.
"קמתי"
"מה קורה?"
"בסדר" צחקתי.
ניקיטה משך אותי מהמיטה ומחוץ לחדר בלי לומר כלום,כשיצאנו הוא פשוט חיבק אותי.
"אלין…"
"היי ניקיטה" חיבקתי אותו.
"אלין את לא יודעת איך דאגתי".
"דאגת?"
"כן! וכשראיתי אותך רציתי למות"
"למות?"
הוא הנהן.
צחקתי,"איזו אירוניה"
"אירוניה?טוב,תקשיבי את באמת הדאגת אותי"
"באמת?" שאלתי בקול סרקסטי.
"מה יהיה איתך" הוא אמר ורכן לנשק אותי,לא ידעתי איך להגיב,מצד אחד ממש חיבבתי את ניקיטה אבל מצד שני…
הוא חיבק אותי חזק ואמר:"אני אוהב אותך"
הבטתי בעיניו,"גם אני אוהבת אותך" האמת היא שלא ידעתי מה אני מרגישה כלפיו.
הוא חייך חיוך קטן ומשך אותי לחדרו.ידעתי מה הולך לקרות.אנחנו הולכים לעשות סקס,אבל הייתי בתולה ובאמת שלא רציתי לעשות את זה עכשיו אז הצעתי שנרד לאכול משהו והוא הנהן.
דיימון ירד למטה,"אלין אני-"
ניקיטה נישק אותי בפראות,דיימון הביט בנו ארוכות.
כשניקיטה התנתק ממני הבטתי הצידה,"דיימון מה-" הוא לא היה שם.
'דיימון?'
הוא לא ענה.
חייכתי לניקיטה ועליתי למעלה עם הקביים.
דיימון לא שכב במיטה שלי,'דיימון מה רצית?'
"כלום" שמעתי את קולו הסקסי מאחורי,חייכתי.
"מוזר בדרך כלל הייתי מוצאת אותך במיטה שלי"
הוא חייך חיוך חצי עקום,"כמה מצחיק שזה מה שאת מצפה ממני" אמר בנימה עוקצנית.
חייכתי חיוך חצי עקום משלי,"מי עצבן אותך הפעם?"
הוא שתק אבל המשיך לחייך.
"את רוצה לצאת לטייל?"
"גם אני בא" אמר ניקיטה מאחורינו וחפן את ידי בכף ידו.
"ברור,גם אתה יכול להצטרף" אמר דיימון וליקק את שפתיו,"יהיה משעמם בלעדיך"
ניקיטה צמצם את עיניו,"שמח שאתה חושב ככה,אחי"
דיימון הסתובב אליו בחדות,"בחיים שלך,אל תיקרא לי אח שלך.אתה מבין?" שמעתי רעד של עצבנות בקולו אבל הוא רק חייך והרכיב את משקפיו.
"אז יוצאים לטייל או מה?" שאל ניקיטה וכרך את ידו סביבי.
"ברור" חייכתי והבטתי על גבו של דיימון.
'Pour faire une erreur.' דיימון שידר לי,לא הבנתי מה הוא אמר.אבל ידעתי שאני לא עומדת לקבל תרגום.