מורדי השלג פרק שלישי – חלק א'

האני קמה בביתה עם הרגשה מוזרה, האור סינוור אותה, הייתה לה בחילה והיא הרגישה שהולמים לה על הראש בחוזקה, היא הייתה עייפה כל כך ורצתה רק לנוח, אבל כאבי הראש לא הפרו, היא הייתה עצבנית בצורה מפתיעה. היא התרגזה על הכל. גם בלי סיבה. על עצמה. על ריק המת. ועל זה שהיא זוכרת בקושי את מה שקרה בלילה האחרון.
הנגאובר, זו הסיבה, היא שתתה יותר מדי אלכוהול והתייבשה.
העיניים שלה צרבו והשיער החלק שלה התמלא קשרים,
הבגדים בלבשה היו מוכתמים ומסריחים ממשקאות משכרים, היא הריחה את גופה והריח הענוג לא נמצא עליהם, היא הריחה נורא והיא הייתה מלוכלכת.
אירועי הלילה לפתע צפו במוחה, אבל בהדרגה.
היא זכרה את עצמה מתעוררת במקום לא מוכר. מקום מוזנח ופשוט. היא לא הרגישה טוב אבל קמה, באיטיות.
החלון היה חצי פתוח, והיא יכלה לברוח מהמקום, היא חששה שזו מלכודת אבל המוח שלה לא נתן לה מנוח,
לאחר מכן נכנס מישהו לחדר, זה היה נראה כמו אחד הלוחמים, בשנייה ניתז דם לכל מקום והסכין שלה הייתה מגואלת בדם,
"סליחה." היא מלמלה אליו והצטערה. אבל החיוך שב אל פנייה כי ידעה שהוא היה עושה לא את אותו הדבר.
היא זכרה רק מעט מאוד דברים לאחר מכן, שהיא פגשה קבוצה של מורדים שהלכו לשתות בבר אחר ולדבר על העסק של המורדים, מהר מאוד הם השתכרו ובמקום לדבר על השינוי ועל איך העולם הקר יתחמם ויהפוך להיות עולם צבעוני ושמח, ואיך להביס את המחתרת, הם שתו המון והשתכרו לחלוטין.
כל כך כאב לה הראש. היא נכנסה לאינטרנט והתחילה לקרוא על איך לטפל בכאבים של ההנגאובר.
היא שתתה מים, המון, בכמויות גדולות אבל לאיטה, לא מהר מדי.
לאחר מכן לגמה תה עם דבש ולימון. עדיין כאב לה אבל הכאב נסוג ונעלם אחרי שעה של כאבים.
האני צפתה בסרט בטלוויזה הגדולה והרהרה על כל מה שקרה בזמן האחרון.
המוח והלב שלה יחדיו, היו בטוחים בהחלטה אחת.
היא הולכת להצטרף למורדים, להביס את המוסד ולגמור את הכל אחת ולתמיד.