לצרוח את השתיקה – 11

לצרוח את השתיקה – 11
*נקודת מבט סקאי*
"זהו זה.." אמרתי לעצמי כשסיימתי את הגרפיטי הענק שריססתי באמצע המשרד של דניאלה.
'דניאלה, אני אוהב אותך-תהיי חברה שלי?סקאי..' קראתי את מה שריססתי והייתי מאושר מעצמי שהצלחתי לכתוב בלי שגיאות כתיב בפעם הראשונה, אני לא אשקר נעזרתי במילונית… בקטנה.
חזרתי לכיתה וחיכיתי להזדמנות שבה היא תיכנס למשרדה…
*נקודת מבט של ג'וי*
קמתי בבוקר בהתמתחות כשלפתע שלוש דפיקות עדינות נשמעו על דלת חדרי ומכוערת אחת התפרצה פנימה.
"דני.." התמתחתי וחיבקתי אותה.
"אה נשמה?" שאלה לוגמת מהקפה שבידה.
"אני בבעיה" נאנחתי.
"מה?"
"כל הלילה לא הפסקתי לחלום ולשחזר את הנשיקה עם סקאי.. כל נגיעה שלו בגופי ואת ריחו החריף.." חייכתי חיוך טיפשי ולא רצוני.
ביקשתי מדניאלה לבוא איתי למשרד לשנייה כדי לאסוף את ספר גיאוגרפיה ששכחתי שם בזמן שהייתי במשרדי בפעם האחרונה.דניאלה התלוותה אליי וביחד הלכנו למשרד…

"אלוהים ג'וי אני.." דניאלה התחילה להסביר אבל לא נתתי לה להמשיך, פשוט תקעתי בה מבט מאוכזב ודפקתי ריצה אל היער,יתרון אחד יש לי – אני לא באמת עבריינית אז לי מותר לצאת ממתחם המוסד, בניגוד לכל האחרים. רצתי ליער להתחמק מכולם ולבכות את הנשמה…
באותו רגע שישבתי מקופלת בין ענפי העצים הגבוהים הבנתי שאני מאוהב בסקאי, אותו סקאי שמאוהב בדניאלה וכתב לה זאת במשרדי…לא רוצה לראות את שניהם יותר לעולם.
הרגשתי בודדה, את אהבתי הראשונה איבדתי,את חברתי הטובה ביותר, את הורי, את חברי הקודמים.אני בודדה לחלוטין… לפעמים אני חושבת מה היה קורה אם הורי היו חיים איתי, הייתי גרה ברמת גן איתם וכנראה לא מכירה באופן איש את עוזי, סקאי, דניאלה – את המוסד כולו. כנראה הייתי ממשיכה לחיות בתור ילדת ברבי .לא המתוסבכת שאני כיום…
*נקודת מבט דניאלה*
"מה?" ניסיתי לעכל מה קרה כאן הרגע. רציתי לרוץ אחריה, אחרי ג'וי אבל קפאתי במקומי. לא הפסקתי לבחון מחדש ולקרוא שוב ושוב את כתובת הקיר. 'אני אוהב אותך' נחקק בזכרוני…
נאלצתי להזיז את עצמי והלכתי אל סקאיי.
"מה הקטע???" צעקתי עליו בוכה לחלוטין.
"איזה קטע? איך היא?!"היה ניראה כמו מסטול על הבוקר, בטח לא ישן כל הלילה בשביל הגרפיטי המזדיין הזה.
"היא… בוכה" שבר אותי להגיד את זה.
"מאושר?לא פעם ראשונה שאני שומע את זה.." טפח לעצמו על האגו.
"ג'וי אולי לא מבינה את זה, האמת שעכשיו שאני פוגשת אותך גם אני לא מבינה, אבל ג'וי אוהבת אותך.. ואתה שברת אותה"אמרתי הכל בנשימה אחת."
"מה?מי זאת ג'וי?"גירד לעצמו את המצח.
"החברה הכי טובה שלי, זאת שמאוהבת בך, הבלונדה הנמוכה, זאת שהתנשקת איתה…. צריך עוד הגדרות? ג'וי!"
"ג'וי??לא קוראים לה דניאלה?" הוא היה בשוק טוטאלי , חשב אני עובדת עליו- מילה!
"אני דניאלה!" אמרתי מנסה להבין מה קורה פה.
"פאקקק!!" נאנח
"מה?" ידעתי שעכשיו אדע הכל.
"חשבתי שאת זו היא, אני לא אוהב אותך. אני אוהב את דניא.. זאת אומרת את ג'וי! אני אוהב את ג'וי!! איפה היא???"צעק.
"אנ..אני לא יודעת.."נאנחתי ודמעה בוגדנית זלגה מלחיי.
"אחח..אם רק היה לה פלאפון נייד.."נאנח
"יש לה" אמרתי בשקט
"מזההה? אבל לי לקחו אותו בכניסה למוסד."
"היא.. היא מקרה מיוחד." צחקתי לעצמי, היא בכלל לא עבריינית!
"אז מה אנחנו עושים? בואי נתקשר אליה!!!

הפלאפון חייג, חיכינו על הקו כמו שני מפגרים כשהטלפון הקווי מוטל ביננו.
"הלו?" קולה הענוג של ג'וי נבקע לפתע מהפלאפון.
"ג'וי, זה סקאי,איפה את?"אמר בלחץ.
"בעזאזל,לך לשם גם אתה.."

-ניתוק-