הכפר הירוק – פרק 2
"איפה השלט לטלוויזיה? ראיתם אותו?" שאל עידן
"אולי מישהו גנב אותו? אולי זה תלמידי שנה ב'? אולי תלמידי שנה ג'?!
ומה עם תלמידי שנה ד'?! שמעתי שהם הכי גרועים!" אמיר היה כל הזמן בתחושת לחץ
"לא אומרים שנה ב', אומרים בטיחים! ולא אומרים שנה ג', אומרים ג'מילים,
ושנה ד' זה דלידים. אנחנו אליפים." אמר בן
"אליפים? אנחנו אליפים?! אנחנו הילדים הכי קטנים פה?"
"איזה ילדים? לעידן יש כבר חברה!" אמר בן בהתרגשות וטפח על הכתף של עידן
"לא… לא אחי… זה היה בצחוק…" אמר עידן
"מה? אתה עבדת על החבר הכי טוב שלך?" בן התפלא
"מצטער נו, זה סתם היה בצחוק, חשבתי שהבנת את זה!"
"כל הקיץ בכיתי במיטה על זה שאין לי חברה ולך יש סתם?!"
צעק עידן, אבל אחרי כמה שניות הבין שהוא הביך את עצמו.
"אתה עשית מה בקיץ?!" שאל אמיר
"התכוונתי… שכל הקיץ… אנחנו לא צריכים ללכת לאודיטריום או משהו?!" שאל עידן בהתחמקות
"איזה גנוב, יש חצי שעה." אמר בן
"טוב טוב, לא משנה… על מי שמתם עין מפה?" בן שאל את אמיר ועידן
"יסמין נראית לי חמודה, טבעית כזאת, אמיתית… נשמה… של מלאך!
היא צריכה מישהו אצילי, מכובד, מישהו… מישהו כמו…" אמר עידן כששאול נכנס לחדר
"שאול!" צעק בן
"מישהו כמו שאול?!" שאל עידן
"לא י'מטומטם! הנה שאול!" אמר בן
"מה קורה?" שאל שאול (שאולי)
"מדברים על בנות…" אמיר קם ואמר
"אני רואה שהוא חדש…" אמר שאולי
"אתה יודע שכולנו חדשים, אנחנו רק שנה א'…" אמר עידן
"אליפים!" תיקן אותו עידן בתחושת גאווה של ממש
"כן, אבל עד עכשיו לא ראיתי אותו."
"פרט נמק והסבר, למה באת לפה?" שאל בן
"כל שאר מגורי הבנים היו תפוסים, חשבתי שאולי אצלכם יש מקום,
ואני רואה שיש גם מיטה פנוייה והיא עוד למעלה! בדיוק כמו שאני אוהב!"
שאולי שמח ונכנס עם המזוודה שלו.
"ואו ואו ואו! עצור שאולי! אני מצטער, אין לנו מקום…" אמר עידן
"אבל הנה, יש מיטה פנוייה!"
"לא… לא… אתה לא יכול להיכנס." אמר עידן
שאולי היה נראה מבואס ויצא עם המזוודה.
"סתם! נראה לך?! בוא כנס, מה אתה יוצא!"
"איזה עידן אתה!" אמר שאול ולחץ את לחיצת היד הסודית איתו
"לא יודע מה איתכם, אני הולך לבנות!" אמר בן
– – – – – – – — – – – דקה לפני כן – במגורי הבנות – – – – – – – — – – –
"מאיפה אתן?" שאלה יולי
"אני מתל אביב. מאיפה את?" ענתה אביגיל ליולי ובנוסף שאלה אותו
"רמת גן. מה איתף יסמין?"
"רק אני מהצפון?" צחקה יסמין ואיתה גם הבנות
"את מחיפה?" שאלה שירי
"כן. ואת?"
"גם אני מהצפון, מרמת הגולן. לפני כמה שבועות הייתי בחיפה.
יכול להיות שנפגשנו בחנות תכשיטים החדשה הזאת?"
"לא, אני לא ממש טיפוס של תכשיטים. אני אוהבת חקלאות, טבע, נוף…
דברים כאלה, את יודעת."
אביגיל קמה והתיישבה בכיסא ליד שולחן האיפור.
"למישהי פה יש מסקרה?" שאלה אביגיל
"למה? ראית מישהו שווה?" שאלה יולי בקול מתוק וחשדני
"אה יולי… תיזהרי! שאני לא אזרוק עלייך כרית!"
יולי צחקה בקול בזמן שיסמין חייכה לעברה.
"יפה לך הפס הכחול שירי, גזעי כזה." אמרה יסמין
"ממתי אומרים גזעי? כנראה שהטבע התחיל להשתלט לך על כל המוח,
גזעי כמו הקקטוס שהבאת איתך!"
"אני אוהבת קקטוסים, בעיקר כאלה שמצמיחים פרחים.
אתם יודעים שמחקרים הראו שאורך גובה הקקט…"
"טוב סמיש, אני אוהבת אותך בתור חברה, אבל אין לי כוח לשמוע נאומים על מחקרים!"
אמרה יולי כשהיא שמה את הכרית על פניה.
"סמיש? מה זה בכלל הכינוי הזה?"
"אז סֶמיש! או סֶמיש או סֶמיש. תחליטי את."
– – – – – – – — – – – נקודת מבט – בן – – – – – – – — – – –
התקדמתי לעבר מגורי הבנות, מי כמוני יצא השנה הזאת בלי חברה מפה?
"אני חייב חברה!" אמרתי לעצמי בשקט
עברתי ליד המועדון כשלפתע הטלפון צלצל.
"הלו?"
"שאול נמצא?"
"בטח, מי רוצה אותו?"
"בראל. תקרא לו מהר."
"שאול, איזה בראל אחד רוצה אותך, נראה לו הוא טיפה משוגע… בקריזה…" אמרתי
"בטח, אני בא." שאול רץ אל המועדון
"מה הקטע שלו? מה הוא רץ כל כך מהר… מה זה מרתון תל אביב?" אמרתי בצחוק
"לא מצחיק אחי…" אמר עידן
הסתכלתי אל אמיר.
"לא… לא ממש מצחיק."
"טוב, אז אני חוזר למגורי בנות!" אמרתי ויצאתי מהחדר
– – – – – – – — – – – נקודת מבט – שאול – – – – – – – — – – –
"בראל? חשבתי שסיכמנו את הכל בינינו…"
בן עבר ליד המועדון ועצר לרגע, הוא תהה עם מי שאול מדבר.
הוא נכנס למועדון והתחבא מאחורי הכורסא, ממבטו היה אפשר להבין שהתעניין.
הוא אומנם מחטט בדברים האישיים של שאול, אבל הסקרנות שלו גברה.
"היום אני לא יכול! זה חשוד מידי! היום התחלנו ללמוד, אני לא יכול פשוט להיעלם!"
הייתי מופתע שבראל התקשר שוב.
"כן… אני יודע… בסדר, בסדר! לא צריך להתעצבן, עוד שעה אני שם. ביי."
תגובות (3)
תמשיכייי!!
חחחחחח אני בן
אה סליחה :)