Alice in the land of reality – פרק 2 חלק ב'

השיעור הסתיים ואליס מיהרה לעבר הלוקר שלה כדי לקחת את הציוד לשיעור הבא. "אליס!" היא שמעה שני קולות וזיהתה אותם מיד – אלה היו התאומים. 'טווידלי די וטווידלי דאם' היא חשבה לעצמה, נזכרת במילותיו של צ'שייר.
"כל הכבוד על פתירת התרגיל," אמר הכחול.
"זה תרגיל קשה." השלים האדום, נראה היה שהם משלימים אחד את השני בלי התכוננויות מראש.
"ת-תודה…" אליס מלמלה, פותחת את הלוקר שלה.
"אליס זה שם יפה, זה קיצור של משהו?" חייך הכחול.
"אולי אליסה?" תהה האדום.
"אליזבת'!" חייך הכחול.
"זה לא קיצור של כלום, זה פשוט השם שלי!" אמרה אליס. היה נראה כאילו הם כלל לא טרחו, אבל הם כבר עלו על עצביה. "מה אכפת לכם בכלל?"
"לאליס יש פתיל קצר," האדום צחקק.
"אליס חמודה שהיא כועסת אתה לא חושב, לוק?" הכחול צחקק בזמן שהאדום הנהן.
"אני לא חמודה ולא כלום." אמרה בפרצוף זועף, מתחילה ללכת משם לכיוון הכיתה שבה מתקיים השיעור הבא.
"אליס, לאן את הולכת?" הם הלכו לצידה.
"אנחנו נלווה אותך!" הם אמרו יחד.
"אני לוק, וזה לוקאס." האדום הצביע על עצמו ואז על הכחול.
"זה בסדר, אני אוכל לחיות חיים מאושרים גם בלי הליווי ממכם…" מלמלה לעצמה בשקט. היא הביטה המערכת השעות שלה. "יש לי שיעור ספרות אנגלית."
"משעמם!" לוק פיהק.
"משעמם משעמם! כמו משחק קלפים!" לוקאס נאנח.
"אל תיתן למלכה לשמוע אותך, לוקאס…" לוק מלמל בחיוך. נראה היה שהם שומרים מאליס סוד שהם יודעים.
"אליס קצרת רוח, מעניין איך היא סובלת את צ'שייר." לוקאס תהה.
"אתם מכירים את צ'שייר?" שאלה לפתע אליס. היא הופתעה, למרות שידעה שהוא מכיר אותם או לפחות שמע עליהם, היא הופתעה בכל פעם מחדש כששמעה על עוד אדם שמכיר אותו. לפתע היא נזכרה בדבר שעניין אותה יותר מכל, זה שבדיוק גרם לצ'שייר לברוח לה. "אתם שניכם מאוד חכמים, אתם יודעים? תוכלו אולי לענות לי על משהו בבקשה?"
"נענה לכל שאלה שאליס תשאל!" הם אמרו יחד בחיוך, מאושרים לדעת שאליס צריכה אותם.
"אז… מה זה בדיוק 'החלום'?" שאלה סוף סוף, מביטה בהם בציפייה. הייתה לה תחושה שזה פרט חשוב, והסקרנות אכלה אותה מבפנים. לוקאס הוציא את הפלאפון שלו והחל לכתוב משהו.
"זו אכן שאלה מיוחדת," לוק חייך בזמן שאחיו היה עסוק עם הפלאפון שלו."אבל לא נוכל לענות עליה." הוא נאנח בעצב, מראה פרצוף עצוב למרות שאליס ידעה שהכל משחק. הם ידעו מיהו או מהו 'החלום', הם פשוט לא רצו לענות לה על זה. או שלא יכלו. אבל אליס לא וויתרה. היא רצתה את המידע הזה, והייתה מוכנה להתאמץ בשביל זה.
"א-אבל… למה?" שאלה לבסוף, מזייפת פרצוף שרבים אמרו עליו שהוא ממיס לבבות ונראה מסכן עד בכי. זה היה ה'פאפי פייס 'שלה.
"אם את כל כך רוצה לדעת מיהו.." לוק חייך.
"למה שלא תשאלי אותו בעצמך?" שניהם אמרו יחד בחיוכים
"לוק! לוקאס! תפסיקו להטריד את אליס המסכנה!" קולה של דארסי הדהד במסדרון, היא לפתה את ידה של אליס והביטה במבט זועף על התאומים. "היא חדשה פה, תרדו לה מהווריד, שתי קרציות שכמותכם."
"אבל היא כל כך חמודה!" שניהם אמרו יחד בפרצופים נעלבים.
"אל תעשו לי את הפרצופים המזוייפים שלכם!" דארסי חיבקה את אליס. "היא בטח עברה טראומה בגללכם, זוג תאומים מטרידים שכמותכם, זוג פדופילים לעתיד." דארסי ליטפה את שערה של אליס, שהייתה נמוכה ממנה בכמה סנטימטרים.
"פדופילים כמו הכובען?" התאומים צחקקו.
"אל תדברו ככה על הכובען, תאומים!" דארסי נראתה רצינית.
"רק שאליס לא תתרחק מכולם כמו הכובען… צ'שייר יהיה עצבני אם הוא לא יפגוש באליס. כמו שהוא היה עצבני אז," התאומים גיחכו, עיניהם הזדוניות נצצו. "ואת יודעת מה קורה שצ'שייר עצבני…" הם המשיכו לחייך.
"צ'שייר רק ממלא את תפקידו בתור חייל." דארסי שילבה את ידיה.
"אל תשווי בין צ'שייר לבין חיילי המלכה." התאומים נאנחו, "בכל מקרה, היה נעים להכיר אליס!" התאומים חייכו והלכו משם במהירות.
"אל תתייחסי אליהם, אליס, הם זוג של חנונים אידיוטים." דארסי נאנחה.
"חנונים אידיוטים?" אליס גיחכה.
"יש שני סוגי חנונים בבית ספר הזה: החנונים האידיוטים, הסוטים והמגעילים – שאלו התאומים, והחנון השקט, המתבודד, שמתרחק מכולם והולך רק כשכולם הולכים, וזה אדגר." דארסי הסבירה לאליס בדרך לכיתה.
"את גם לומדת ספרות אנגלית?" אליס תהתה.
דארסי הנהנה. "אדגר נשאר במעבדה, הוא משלים את החומר והמבחנים אחר כך." דארסי שמה את ידיה בתוך הכיסים.
"נראה שאת ואדגר ידידים טובים" אליס חייכה.
"יש לנו אותם תחביבים." דארסי הביטה קדימה, מחייכת.
"מהם? אליס הסתקרנה.
"מסיבות תה." דארסי הביטה באליס בחיוך כשהן נכנסו לכיתה.

לאחר השיעור דארסי גררה את אליס במסדרון אל עבר גרם מדרגות שנראה מוסתר למדי. הייתה בו כמות לא אנושית של מדרגות. 'כנראה זה הצריח שרואים מחוץ…' חשבה לעצמה אליס.
"יש שעה אחת בבית ספר הזה שבה אין שיעור – יש מועדונים." דארסי הסבירה.
"מועדונים?" אליס תהתה.
"אדגר יסביר לך הכל בזמן שנשתה כוס תה." דארסי פתחה את הדלת. חדר גדול ומעוצב נראה בפני אליס. זה היה חדר באותו סגנון מפואר של המאה ה16 – עם נברשת זכוכית מרהיבה, אח ובו אש, חלונות ממוסגרים במסגרות זהב שאותם מכסים ווילונות לבנים נקיים עם עיטורים קטנים, ומבחוץ הנוף הגשום והקריר של האיזור. היה שולחן אחד ארוך מעץ כהה ועליו היו קינוחים, מאפים וכלי תה עתיקים ומפוארים. את הקירות כיסוו ציורים של מלאכים וקישוטי זהב.
בראש השולחן ישב אדגר. "הבאתי אורחת!" דארסי גררה את אליס לשולחן.
"למה החלטת להביא את אליס?" אדגר הביט בדארסי, נראה שהם מתקשרים דרך המבטים שלהם.
"חשבתי שיהיה נחמד אם אליס תראה את המועדונים. חוץ מזה, התאומים הטרידו אותה, היא צריכה לעבור חוויה… מתקנת, משהו שישכיח מהמסכנה את הטראומה." דארסי התיישבה לצד אדגר ואליס התיישבה מולה.
"התאומים המתועבים האלו…" אדגר נאנח, מבט נגעל התפרס על פניו. "אליס, מזגי לך תה." אדגר חייך.
אליס הנהנה. "אז לזה דארסי התכוונה כשאמרה ששניכם אוהבים מסיבות תה." אליס חייכה.
"אמורים להגיע עוד אנשים." אדגר המשיך לשתות מהכוס.
"תקווה שצ'שייר לא יופיע…" דארסי לקחה מאפה עם קצפת.
"ברגע שהוא יכנס לכאן אני אזרוק עליו קנקן תה." אדגר אמר, קולו היה מלא שנאה.
"כמו שעשית בפעם הקודמת." דארסי חייכה.
"אבל הפעם אכוון למקום שבו צ'שייר לא יוכל להתרבות יותר ולהביא ילדים מעצבנים כמוהו." אדגר החזיק בכוס בחוזקה.
"מה הם כל המועדונים האילו?" אליס שינתה נושא.
הבעת פניו של אדגר חזרה להיות רגועה. "בבית הספר יש כמה מועדונים," החל להסביר. "כל מועדון בעל נושא אחר שקבוצת תלמידים אוהבת. יש שלושה מועדונים מרכזיים שאת צריכה לזכור," הוא הביט באליס.
"מועדון התה," אדגר אמר.
"שזה המועדון שלנו." דארסי השלימה אותו.
"מועדון השחמט," הוא אמר.
"שם נמצאים התאומים הסוטים והמורה הסטלן להיסטוריה." דארסי הנהנה, נאנחת כשנזכרת במראה המועדון.
"ומועדון הקלפים," אדגר הנמיך את קולו, שותה מכוס התה במהירות.
"שמה נמצאת המלכה, המלך, הארנב וכל חיילי הקלפים שלהם." דארסי נאנחה פעם נוספת.
"מי אילו?" אליס התעניינה.
"אלכסיס הארט, דקוטה אשוורת', קבוצת המעודדות וקבוצת הספורטאים. וכמובן, יש את המלך שאף אחד לא טורח לזכור את שמו כי התפקיד שלו קטן ולא חשוב." דארסי משכה בכתפיה.
"תתרחקי מהמועדון הזה, ותתרחקי מאלכסיס." אדגר אכל מאחד המאפים.
'אלכסיס, דקוטה…' חשבה אליס. 'אלה הנערות שראיתי היום באוטובוס…' אליס חשבה רגע בראשה אם לשאול את מה שרצתה לשאול. היא לא הייתה בטוחה אם כדאי לה לשאול – הרי אין זה עניינה – אבל הסקרנות גברה עליה. "ידוע על משהו בין הארנב למלכה?" שאלה. "כאילו, מעבר להתחקות והצמדות כפייתית…" מלמלה במבוכה.
"עברו כמה שבועות מהפעם האחרונה שהמלכה באה לכאן, לא שאלתי אותה לגבי המערכת יחסים עם הארנב." אדגר הביט לעבר אור השמש שבקע מהחלון, עיניו התכווצו.
"יש שמועות שהן ביחד, אבל אף אחד לא מעז להיכנס לעניינה הפרטי של המלכה אם לא רוצים שהיא תערוף את ראשם." דארסי אכלה עוד מהמאפים. "המאפים נהדרים! איפה קנית?" דארסי הביטה באדגר.
"חלק הכנתי לבד וחלק קניתי במאפיה החדשה שנפתחה." אדגר נאנח.
"המאפיה שמנהל אותה הומו?" דארסי תהתה, אדגר הנהן.
אליס קפצה לאחר כמה דקות שחשבה על מה שנאמר על הארנב והמלכה. "מה זאת אומרת 'תערוף את ראשם'?" שאלה אליס. בנסיבות השיחה הזאת, היא ראתה בזה מעבר לסתם דימוי.
"הרי המלכה בסיפור אוהבת לערוף ראשים לא? אנחנו קוראים ל…אלימות, עריפת ראשים. במיוחד כי את רוב האלימויות המלכה מתכננת נגד אנשים שנגדה." דארסי הסבירה בחיוך. "פעם הבאה תיקח אותי איתך למאפיה, אני רוצה לקנות עוד." דארסי המשיכה לאכול.
"את תגמרי ללורן את המאפים, ואת יודעת שהוא אוהב מתוק…" אדגר הביט בדלת.
אליס התעלמה מהשיחה שלהם. הראש שלה התמלא במחשבות בקשר לארנב ולמלכה. היא מצאה את עצמה בוהה במתקן שעליו היו העוגיות והמאפים, אך היא בעצם לא הייתה שם – היא הייתה בחלל משלה, עסוקה עמוק במחשבות.
"אליס, הכל בסדר?" אדגר נגע בכתפה, מנסה למשוך את תשומת הלב שלה מהחלום בהקיץ שלה.
אליס קפצה בבהלה. "כ-כן, ברור… פשוט לא ישנתי ממש טוב בלילה ואני קצת עייפה…" מילמלה אליס והניחה את ידיה על השולחן, מרכינה עליהן את ראשה.
"היו לך חלומות רעים?" אדגר הדגיש את המילה חלומות,
אליס הבינה שהם מסתירים משהו, והיא ידעה שהיא ממש רצתה להוציא אותו מהם. "כן…" היא מילמלה. "אולי אתה יודע מה זה אומר? או אולי, טוב יותר, איך לגרום לזה להפסיק?" מלמלה בשקט.
"תנסי לישון עכשיו, יש זמן עד השיעור הבא" אדגר חייך. אליס נרדמה במהירות.
"ועכשיו תספרי את האמת, דארסי, מה טווידלי די וטווידלי דאם עשו?" אדגר שיחק בשערה חומה משערה של אליס.
"די סימס לי לבוא במהירות." דארסי גיחכה.
"למה?" אדגר הרים גבה.
"כי היא שאלה על החלום, אם אתה מבין למי אני מתכוונת…" דארסי לחשה, לא רוצה להעיר את אליס.