אתה יכול לעזוב

"אתה יכול לעזוב" אני אומרת, גבי מופנה אלייך.
אני יודעת שהמילים הללו הן מה שרצית לשמוע במשך זמן רב כול-כך, ואני פחדתי להגיד במשך זמן רב יותר.
אני ידעתי מהרגע הראשון, שתהיה כמו כולם.
שתגיע, כולך חלש וזקוק נואשות לעזרה, מבטיח הבטחות שלעולם לא תוכל לקיים, יודע שיש כול כך הרבה דברים שימנעו ממך לקיים את הבטחותייך.
אבל זה לא ישנה לך, אתה תהיה מוכן לעשות הכול בשביל להישאר בחיים.
ואני התייחסתי אל ההבטחות ברצינות, לפחות בהתחלה, אך ליבי רך מכדי לתת לך להירקב פה.
אז כרגיל, לאחר זמן מה, החלטתי לשחרר אותך לדרכך.
איזה בזבוז, הייתי יכולה ללמד אותך כה רבות.
"באמת?" אתה שואל, כלוא בין שמחה לחשד.
"כן, אתה יכול לעזוב כפי שרבים כבר עזבו" אני אומרת וחיוך על פניי.
"ואל תדאג אני אזכור אותך" חיוכי נסדק ונשבר.
"בדיוק כפי שזכרתי רבים לפנייך ואזכור עוד רבים אחרייך"