סופר נערה-פרק 4-הבית החדש-חלק ד

ירדנו שתי קומות למטה למרתף כנראה, למרות שלא היה לו ריח של מרתף. מרתה הופיעה לפנינו וביקשה מאיתנו להסתדר בשורה
"החדר הזה הוא החדר הראשון בחשיבותו בבית" היא החוותה בידה על דלת מתכת שנפתחה כלפי מעלה, ריח של גומי ומתכת אפף את האוויר הקר שיצא מהחדר, אור לבן של פלורסנט הבהב ברחבי החדר, מה שהעיניים שלי הספיקו לראות היה רק חלק קטן ממנו: זירה ענקית באמצע החדר, מכשירי כושר מכל הסוגים ומשקולות כבדות
"ברוכים הבאים למכון האימונים שלכם" מרתה חייכה ונעלמה נכנסנו לתוך החדר וראיתי משהו שלא ראיתי מאז היום הראשון שלי במוסד, נשקים קרים, פגיונות, חרבות קצרות, שוריקנים, חניתות וקשתות עם חצים. בצד הרחוק מהדלת מימין למכשירי הכושר עמד חדר שקוף וכמה כפתורים שזהרו בצבעים שונים, בקיר הימני היו פרוסות מטרות בגדלים וגבהים שונים, מרתה לא צחקה כשהיא אמרה שזה החדר הראשון בחשיבותו בבית הכל היה בנוי כדי לשפר את היכולות שלנו ולמתוח אותם לגבול ההיגיון שלנו ושל מי שמסוגל לקבל את העובדה שאנחנו מיוחדים. טובי אחז בידי והתפאל ממה שהוא ראה
"וואו ואני חשבתי שלא ניתן להפתיע אותי אחרי חדר הפנאי" אמרתי לו והלכתי לכיוון הזירה ידו שלובה בשלי הסתובבנו בחדר, שון שלא במפתיע התחיל לרוץ על אחד ההליכונים למרות שהוא היה בג'ינס עם קרעים, אליסון התחילה לייצר כדורי אש ליירט אותם לכיוון המטרות, המטרות נחרכו ואחרי כמה שניות הם חזרו לצורה המקורית שלהם. הבטתי במבט מוזר על המטרת וטובי הסביר לי
"ננורובוטים מתקנים" הינהנתי את ראשי והנחתי את ראשי על כתפו,
"והקירות עשויים מחומר שמאפשר לניקי לפתוח שני שערים במקביל"
"כמו הקירות בפורטל?" שאלתי והרמתי את ראשי לכיוונו
"כן, כמו בפורטל" הוא חייך והמשיך להסביר לי על פורטל, למרות שאני מכירה אותו אני אוהבת את הקול שלו, הוא כל כך מרגיע ואסרטיבי. הגענו לחדר השקוף המוזר, פורטר בדיוק נכנס אליו ואמר כמה מילים שלא שמענו, כנראה שהחדר חסין קול, פתאום הרקע של הקירות הנגדיים השתנו לאמצע עיר נטושה, פורטר לא ציפה לזה התחיל להיבהל הוא הביט לכיווננו וניסינו להרגיע אותו הוא התנהג כאילו הוא לא רואה אותנו, אולי הוא באמת לא רואה אותנו כמו מראות חד-כיווניות, החזקתי את ידו של טובי. אויבים וירטואליים התחילו לתקוף אותו והוא היה צריך להשתמש במגן שלו כדי להגן על עצמו, שאר הקבוצה התחילה לבוא לראות את פורטר נלחם נגד אותם אויבים וירטואליים, פורטר הצליח לתפוס פגיון והרג אותם אחד אחד. הקירות חזרו לצבעם האפור הרגיל ופורטר הסתכל לכיווננו הוא הביט בי ואז על ידי שהחזיקה בידו של טובי, פניו הרצינו והוא יצא בסערה מהחדר ואז מהמכון, עזבתי את ידו של טובי והתחלתי לרוץ אחרי פורטר
"פורטר חכה!" הוא לא עצר אז המשכתי לרוץ כדי להדביק את צעדיו, בסוף עצרתי וצעקתי עליו
"פורטר, מה הבעיה שלך?" הוא עצר והסתובב אליי
"מה הבעיה שלי? שלי? מה הבעיה שלך?!?" הוא הצביע עליי והתקדם לעברי
"סליחה?" שאלתי בנימה כעוסה
"מה סליחה?" הוא עצר כמה צעדים לפניי והתחיל לצעוק
"מה סליחה?! הצטרפתי למסע הקטן שלך כי חשבתי שסוף סוף תשימי לב אליי ומה קרה? את הולכת לחבר הכי טוב שלי? אם ככה זה מתנהל אני מעדיף לא להיות מתחת לאותה קורת גג איתך ואיתו" הוא הוציא את הסיכה וזרק אותה על הרצפה, כמה סנטימטרים לפני הרצפה הסיכה הפסיקה ליפול וחזרה לגובה עיניו של פורטר, מרתה הופיעה לידינו והתחילה לדבר
"לאן אתה חושב שתלך? העולם לא בטוח, לפחות לאנשים כמוך" פורטר התעלם ממנה והמשיך ללכת לכיוון המדרגות, כעסתי עליו ויצרתי רוח חזקה מכיוון המדרגות שהעיפה אותו כמה צעדים אחורה, הוא הניף את ידו והמשיך ללכת כרגיל
"לעזאזל איתך פורטר!" צעקתי והפסקתי את הרוח, הוא סובב את ראשו לכיווני והתחיל ללכת חזרה, התרחקתי טיפה והוא אחז את ידי בחוזקה
"פורטר אתה מכאיב לי" ניסיתי לשחרר את ידי מאחיזתו אבל לא הייתי מספיק חזקה
"יופי, עכשיו את יודעת איך אני מרגיש" הוא עזב את ידי ועלה למעלה. אליסון יצאה מהמכון ולקחה את הסיכה שריחפה כמה מטרים לידי
"אל תדאגי אני אטפל בו" אליסון חייכה קלות ועלתה אחריי פורטר. ידי הייתה נפוחה וכואבת, היא פעמה בקצב פעימות ליבי וצרבה למגע
"שיט, מה אני אעשה עכשיו?" התייפחתי והתיישבתי על רצפת הגרניט השחורה מנסה למנוע מהדמעות לצאת. טובי יצא וראה אותי יושבת ואוחזת בידי, הוא רץ אליי ועזר לי לקום
"פורטר עשה לך את זה? אני הולך להרוג אותו, נראה מה המגן שלו שווה נגד האגרוף שלי" הוא קימץ את ידו לאגרוף והתחיל ללכת, עצרתי אותו עם ידי הבריאה
"אל, בבקשה אני לא רוצה ריבים מיותרים. פשוט תעזור לי לחבוש את היד שלי" טובי שיחרר את אגרופו וקרא למרתה
"כן טובי?" היא ראתה את ידי והצביעה לארונית שעמדה בקיר משמאלנו, בתוכה היו פלסטרים, יוד, אלכהול לחיטוי, אגד חבישה ועוד דברים של עזרה ראשונה. טובי חבש את ידי ונישק אותה, כמו שאמא שלי הייתה עושה
"יותר טוב?" הוא שאל, הנהנתי בראשי וחיבקתי אותו, הבטתי לתוך עיניו האפורות ונישקתי אותו.