ילדי הירח פרק-7: חותם

"חיפשתי אותך, היינו אמורים לשטוף כלים ביחד והשארת אותי לבד!" אמר אוז כשהתדלפק על דלת חדרי.
"מצטערת, איימי לקחה אותי לצוד." אמרתי שמה גופיה קצרה ומכנסונים קצרצרים ופותחת לו את הדלת.
"אני מאד עצבני אבל אני יכול לדחות את זה לרגע. אני כועס שלא תחשבי שלא, אבל יש משהו שאני חייב לעשות." הוא אמר ונכנס פנימה. הוא סגר את הדלת אחריו ומשך אותי לנשיקה עמוקה. הוא החזיק את פני בידיו החזקות ונישקתי אותו בחזרה. ידי התחפנו בשיערו החום וקירבתי אותו אלי, הוא חיבק את מותניי ואז התנתק ממני.
"אתה מנשק טוב." אמרתי מתנשמת אחרי שעצרתי את נשימתי.
"גם את לונה, אני עדיין כועס אבל." אמר ונישק אותי שוב בתשוקה. הוא הצמיד את מצחו לשלי והגרשתי את החמימות שלו. הוא הרים אותי לחיבוק ונישק את צווארי.
"אוסקר, אני לא יכולה. אני מצטערת." אמרתי כשהניח אותי על המיטה והחל לנשק אותי שוב.
"למה? זה משהו שאמרתי או עשיתי?" שאל ונשען על מרפקו.
"לא, ממש לא. זה פשוט שאני לא מוכנה. אנחנו בקושי מכירים ו.." הוא נישק אותי שוב ולקח אפילו את נשימתי.
"אל תגידי לי שאת לא מרגישה את מה שיש בנינו לונה, כל אדם שפוי בראשו יכול לראות את זה." אמר ונישק את צווארי שוב.
"אוז, אני פשוט חושבת שכדאי שנכיר אחד את השניה יותר לפני שנקפוץ למיטה ביחד." אמרתי וניסיתי להתרחק ממנו מעט. הוא ירד מהמיטה וסידר את חולצתו.
"בסדר, אני מבין. מחר אני יוצא איתך לעיר, נלך למינכן. סוג של דייט." אמר וקרץ לי. הרגשתי את לחיי מאדימות והוא יצא מהחדר. סידרתי את נשימתי וסירקתי את שיערי המבולגן. ירדתי לקומה בה חדרה של פייז' נמצא.
"פייז'!! פייז' תפתחי את הדלת זה דחוף!!" דפקתי על דלתה וצעקתי בקול. היא פתחה את הדלת בפיג'מה קיצית קצרה ונראה כאילו הערתי אותה משנתה.
"זה חייב להיות טוב כדי שתעירי אותי משנת היופי שלי." אמרה ונתנה בי מבט רצחני.
"אוסקר נישק אותי." אמרתי לה ועיניה נאורו פתאום. היא משכה אותי לתוך החדר ונעלה אותו אחריה.
"את רצינית? מה הוא אמר מה הוא עשה? האאאאא מה אתם עשיתם?" שאלה וגררה אותי לישיבה על המיטה שלה.
"הוא נישק אותי והרים אותי, אבל אמרתי לו שאני עוד לא מוכנה." אמרתי והסטתי את שערי מאחורי אוזניי.
"את לא משקרת מאמי, זה מה שאמרת. אבל את מתכוונת לזה?" שאלה והסתכלה לתוך עייני.
"אני לא יודעת, הכל קורה כל כך מהר. רק לפני שבוע הייתי ילדה חנונית בעיירה נידחת בקרוליינה הצפונית ועכשיו יש בחור חושני שרוצה לצאת איתי לדייט ועברתי איתו ועם להקה של אנשי זאב לגרמניה!" אמרתי ונשכבתי אחורה.
"אני פשוט לא יודעת מה לעשות פייז', הכל מטושטש כל כך. ואני גם מתגעגעת ממש לאחותי הקטנה, לורה הייתה הכל בשבילי ועכשיו אני לא אראה אותה יותר לעולם." אמרתי והחנקתי דמעות במורד גרוני.
"אני יודעת שזה קשה, תאמיני לי יש אנשים שזה פשוט לא מתקבל על הדעת. אבל את צריכה לקבל את העכשיו, קרפה דיים נצלי את היום. את מכירה את המשפט הזה באנגלית? יו אני לא נזכרת בו עכשיו."
"yesterday's history tommorow's a mistory and today is a gift that's why we call it the present?" שאלתי והיא הינהנה.
"את צריכה לראות את הטוב בהיום, או יותר נכון מחר. על הבוקר את מתייצבת כאן ואני אעשה לך מייק-אובר רציני לקראת הדייט המיוחל." אמרה והרימה אותי מהמיטה שלה.
"עכשיו עופי! יש לי שעות שינה להשלים!" אמרה וסגרה את הדלת מאחורי.
"באיזה שעה את מתעוררת?" שאלתי אבל כל מה שקיבלתי היה משהו שזרק על הדלת. הייתי בדרכי למעלה ששמעתי את דלת הכניסה נפתחת ונסגרת. למיטב ידעתי כולם היו בתוך הבית, ירדתי בשקט למטה וראיתי מישהו לא מוכר. הוא הוריד ג'קט ותלה אותו על מתלה מעילים בכניסה. שיערו היה מתולתל ובלונדיני, כמעט לבן באור הירח שהסתנן דרך החלון. הוא הוריד את נעליו והחל להתקדם ליכוון המדרגות.
"מי אתה?" שאלתי ונעמדתי מנסה להראות גדולה ומאיימת. הוא נרתע לאחור וכמעט נפל.
"דוריאן, דוריאן גרין. אני מחפש את אנה, היא אמרה לי לבוא לכאן כשאוכל." אמר וחיפש מתג אור.
"כן, זה הבית שלה." אמרתי והדלקתי את האור. הוא מיצמץ וניסה להסתגל לאור. הוא היה חתיך, גבוה ועיניו כחולות כמו שלי. הוא הסתכל עלי והחל לגמגם.
" אההה, כן אני אההה רק באתי להביא לה את זה." אמר והרים שקית של חנות תכשיטים.
"תניח אותה על השולחן." אמרתי מוחמאת מהעובדה שהחל לגמגם כשראה אותי. ירדתי במדרגות והושטתי את ידי לברכת שלום.
"לונה, לונה גריימארק." אמרתי ולחצנו ידיים.
"את כנראה חדשה בלהקה, אני מכיר את כולם כאן." אמר ושם את השקית על שולחן קטן בכניסה לבית.
"כן, הצתרפתי לא מזמן. אנה ישנה כרגע בחדר בקומה השלישית, לא הייתי מעירה אותה אבל תעשה מה שבראש שלך." אמרתי ועליתי במדרגות לקומה השנייה.
"תודה לונה." שמעתי אותו צועק וחייכתי לעצמי.
************************************************************************************************

"וסיימנו!" קראה פייז' כששמה מסקרה על ריסי הארוכים.התבוננתי במראה וזה לא נראה כמוני. הייתה שם דוגמנית על מאיטליה, לא את לונה גריימארק.
"תודה פייז'! אני מתה עלייך!" אמרתי וחיבקתי אותה חזק ככל שיכלתי.
"תיזהרי על המייק-אפ!" אמרה ודחפה אותי מעליה.
"חיבוק כמו פקאצות?" שאלתי והנפתי את ידיי לאוויר. היא צחקה והינהנה.
"כולם נאותים?" שאל אוז כשנכנס וידו מכסה את עניו.
"כן יא דביל, בוא תראה את יצירת המופת שלי!" אמרה פייז' וסובבה אותי אליו. הוא הסיר את ידו מעיניו ותפס את חזהו בידו.
"ואוו, לא ידעתי שאת יכולה להיות יפה יותר." אמר והתקרב אלינו. גם אני חשבתי שלא אוכל להראות יפה אבל בשמלת הקיץ הירוקה ובאיפור המקצועי של פייז' באמת לא נראתי כמוני.
"תודיעי לאיימי על דוריאן, וכשנחזור אני לא רוצה לשמוע שהתחמקת ממנה." לחשתי לה כשהתחבקנו לפרידה.
"בסדר, לכי תהני מותק." אמרה ודחפה אותי על אוז.
"נלך עלמתי?" שאל ועיגל את זרועו.
"נלך" אמרתי והשחלתי את ידי בזרועו. הוא לקח אותי לבית קפה קטן והזמין קפה שחור.
"את רוצה משהו?" שאל והמלצרית הסתכלה עלינו.
"שוקו עם קצפת. אני לא מתה על קפה." אמרתי ונשענתי אחורה בכיסא.
"קאקאו מיט שלאג, דאנקה." אמר והמלצרית נכנסה לבית הקפה. האוויר היה חמים אבל לא חם מידי כמו בימי הקיץ המחניקים בבית.
"אז לונה, ספרי לי משהו על עצמך. אני רוצה לדעת הכל לגבייך." אמר לקח את ידי והעביר את אגודלו על מפרקי האצבעות שלי.
"טוב אני אוהבת לקרוא, לצייר, לצלם בעיקר חיות בר כמו זאבים או איילים." אמרתי והסטתי את שיערי לאחור.
"אז תמיד אהבת זאבים?" שאל והביט יש לתוך עיני.
"מאז שאני זוכרת כן, ומה איתך? כמה זמן אתה ילד ירח?" שאלתי והבטתי גם כן לתוך עיניו הכחולות.
"אני זאב מלידה, אבי היה ילד ירח וכך גם אביו וכך הלאה עד לופה. את ממש יפה לונה, מישהו אמר לך את זה פעם?" שאל ונישק את ידי.
"האמת שלא אוז, אני לא הייתי מהילדות שקיבלו מחמאות על ימין ושמאל." אמרתי והרגשתי שאני מסמיקה.
"כל הילדים בעיירה שלך מטומטמים אז, הם הפסידו בחורה מעלפת." אמר ורכן לנשק את לחיי.
"את רוצה שאחרי זה נלך לקנות לך ספרים? אני הבנתי שאת אוהבת לקרוא." אמר וחייך קלות.
"בטח, אבל אין לי הרבה כסף עלי." אמרתי ופתחתי את ארנקי.
"עליי, הכל עלי." אמר וחייך שוב.
"תודה אוז, אתה ממש ג'נטלמן." אמרתי.
"ככה חינכו אותי, אני לא יכול לשלוט בזה. אלא אם את אוהבת באד בויז ואז אני ממש יכול לזרום עם זה." אמר וציחקק.
"לא זה בסדר, אני אוהבת את זה." אמרתי והמלצרית הגיעה עם ההזמנה שלנו.
"דאנקה שוין." אמרתי והיא הינהנה.
"אני לומדת שפות מהר." אמרתי וצחקתי חרישית.
"רואים עלייך שאת מלומדת." אמר ולגם מהקפה שלו.
"את השותה אותו שחור בלי כלום?" שאלתי מופתעת.
"כן, רק ככה אני מתעורר כמו שצריך." אמר ולקח עוד לגימה. סיימנו את השתייה והלכנו לכיוון הקניון שהיה שם.
"קחי, לכי לנות הספרים אני כבר אבוא לשם אני רוצה לקנות משהו קודם." אמר ונתן לי שטר של מאה יורו.
"טוב." אמרתי והוא נישק את לחיי. נכנסתי לחנות וקניתי כמה ספרי פנטזיה ורומנטיקה. אוז נכנס לחנות כששילמתי והביא לי שקית קטנה מחנות עם שם גרמני מסובך.
"מתנה ממני, תפתחי אותה כשנגיע הבייתה." אמר וחיבק אותי.
"לא הייתה צריך אוז." אמרתי והסתובבתי לנשק אותו.
"זה הכיף שלי, לשמח אותך." אמר ונישק אותי שוב. הרגיש טוב לנשק אותו, הרגיש לי בטוח להיות בחיבוק שלו. כאליו הוא יעשה הכל כדי להגן עלי, הכל רק כדי שלא אפגע. כשהגענו הבייתה כולם ישבו בסלון וראו טלויזיה, כולל דוריאן.
"חזרתם אני רואה, עוד מעט אוכלים צהריים." אמר מייק והסתכל על שנינו.
"אוקי אני רק צריכה לסדר את הדברים בחדר ואני ארד." אמרתי ואוז הסתכל עלי במבט מאוהב. פייז' קמה ממקומה ליד קמרון ורצה אלי.
"בואי אני אעזור לך." לחשה לי ועלתה איתי לחדרי.
"נו….. פרטים!" אמרה והתיישבה על המיטה שלי.
"לא קרה שום דבר מיוחד, ישבנו בבית קפה ודיברנו ואחרי זה קניתי קצת ספרים והוא הביא לי את זה." אמרתי והרמתי את השקית הקטנה שאוז הביא לי. שמתי את הספרים על השולחן הקטן שהיה בצד החדר.
"תגידי, נכון בדמדומים מדברים שלאנשי זאב יש חותם?" שאלתי והנשכבתי על המיטה לידה.
"מה עם זה?" שאלה והסתובבה אלי.
"באמת יש דבר כזה? כאילו שאתה רואה מישהו ומתאהב בו לנצח. מרגיש שאתה חייב להיות איתו?" שאלתי וקמתי על המרפקים שלי.
"יש משהו דומה לזה, אבל זה פחות מסובך ממה שאת חושבת. וזה יכול לקרות יותר מפעם אחת. למשל איימי, היה לה ארוס לפני שהיא הצתרפה ללהקה, הוא לא שרד את השינוי. החותם שלה היה עליו אבל כשהוא מת החותם שלה חוזר והיא מחכה לאדם הנכון. למה את שואלת?" אמרה ונשכבה לידי.
"סתם, עניין אותי." אמרתי וקיוותי שהיא לא מסתכלת עלי שלא תדע שאני משקרת. וקיוויתי בליבי שאוז לא הטביע עלי את חותמו.