הסוד של סינדרלה – פרק 5

כשנגמר בית הספר הייתה השעה כבר חמש אחר צהריים וסינדרלה מיהרה. היא נדחפה במסדרונות אל הדלת הראשית, מבעד לשביל הגישה, מתחת לשער הברזל הישן ואל רחובות העיר ההומים אנשים החוזרים לביתם מיום עבודה ארוך.
סינדרלה רצה במורד הרחוב אל האזור בו מתקיים השוק בימי שבט. כשהגיע, רגליה הקטנות עברו במרוצה מהירה על מרצפות האבן של העיר, משם לשביל האפר של השוק ולבסוף לאדמה של קיצור הדרך ביער. רגליה נתנו לה חופש ופראות כשהן חובטות חזק באדמה הרכה במיהרות מסחררת. זריזותה הוותה עבור סינדרלה יתרון והנאה ממקום המפלט מהמציאות. ההרגשה שאין לך גבולות, הרוח השורקת באוזניך והתמונות המציאות המטשטשות מול עינייך נתנו לסינדרלה הרגשה שרק עוד קצת. אם רק תרוץ עוד קצת, אולי המציאות תאלם לגמרי. כמובן שלא באמת היה צורך בריצה המהירה. רק דחף פנימי גרם לה להוציא אנרגיות.
הזיעה שהצטברה על שפתה העליונה של סינדרלה לא הרטיעה אותה וגם לא החבטות החזקות של רגליה, אלה ההרגשה שרגליה מהדהדות בשטח פתוח. מהדהדות? לא, זה פסק. כנראה רק עוד חיה של היער. היער בהחלט ידע איך להלחיץ כל אחד.
סינדרלה עצרה בפתאומיות והסתובבה אחורה, אך כמצופה לא ראתה נפש חיה. היא פנטה לגזע עץ חלול שנח על האדמה כמה מטרים מקיצור הדרך. היא הושיטה יד פנימה והוציאה שק עצום של פולי קפה. אחר דפקה על עץ סמוך שלושה פעמים, אילו היה דלת.
שני סנאים הופיעו בפטח (כי מוחותיהם הפחו אנושיים אם השפעתה של סינדרלה.
"קראו לחבריכם ותחנו את הפולי קפה שבשק," ביקשה סינדרלה ותוך דקה נאספו כארבעים סנאים שהחלו לתחון פולי קפה אחד אחד באזרת אבנים קטנות.
"איפה להניח את פולי הקפה התחונים?" ציץ סנאי אחד.
"שם," ענתה סינדרלה והצביעה על קופסאת הפח – שפעם שימשה לעוגיות, לפני כמה שעות לכריך שלה ועכשיו לאחסון הפולי קפה התחונים – שנחה על האדמה לצדה.
קול אמום נשמע מאחורי סינדרלה והיא הסתובבה ומצאה את הנסיך האנס (שהפיל את תיקו) עומד מולה פאור פה ועיניים.
"הסנאי הזה דיבר," אמר לאחר רגע והצביעה באצבע מאשימה על הסנאי, "את דיברת עם סנאי!"
"עקבת אחרי?" שאלה סינדרלה כלא מאמינה ונעמדה מול הסנאי, אילו זה יגרום לו לשכוח את כל מה שראה.
"הסנאי הזה דיבר! את מעסיקה סנאים?" הנסיך הביט בה בחוסר הבנה מובהק. "ואני זה שמוזר כי הבאתי את מנת השף לבית הספר?"
"אני יכולה להסביר," אמרה סינדרלה, אך יותר מכל ניסתה להזביר לעצמה מה לעסות.
"מי…? מ-מה את?" שאל הנסיך האנס במבט מלא אימה והתרחק ממנה שני צעדים.
"אני… מה אני?" השאלה הפתיעה את סינדרלה והעציבה אותה בו בזמן, "אני סינדרלה. אני שונה ממך. גם לי יש סודות. אני אנושית. אני לומדת בבית הספר המקומי עם היתומים. אני תורמת לכנסייה קבוע. ואני… שפחה." סינדרלה התיישבה בכבדות על הקרקע וישרה את שולי שמלתה הבלויה.
"אני משפיעה על בעלי חיים וברגע זה, אני מצטערת שאיני מוחקת זכרונות!" אמרה סינדרלה בלחישה רמה.
"את משפיעה על בעלי חיים? כמו מכשפה? את תשתלתי עלי ותגרמי לי לתת לך כסף וכוח?" שאל הנסיך ונרטע עוד צעד.
"אני לא מכשפה!" התרגזה סינדרלה.
"אז מה את?" הנסיך האנס נראה עכשיו יותר מסוקרן. "בבקשה, ספרי לי!"
"אני? אני לא יודעת."

"אז תני לי להבין נכון," אמר האנס והתיישב ליד סינדרלה על שפת הנחל הקטן שחצה את היער, "את משפיעה על חיות שבקרבתך ונותנת להם אנטיליגנסיה של בני אנוש, כך שהם מדברים איתך ויודעים לעשות דברים?"
"כן, זה בערך זה," הודתה סינדרלה וצפתה במים סוחפים איתם עלי שלכת בגווני צהוב וכתום. "אבל אסור לך לגלות לאיש. בבקשה? זה הסוד שמפריד בין מציאות לפחד הרסני בקרב אחרים! אפילו אימי החורגת אינה יודעת זאת. היחידים שיודעים הם העכברים והכלב שלי."
"העכברים? לכן מכנים אותך "ילדת העכברים"?" שאל האנס וזכה לנשיפת בוז ומבט רושף מסינדרלה. "מי האם החורגת שלך בכל מקרה?"
"גברת טרמיין," אמרה סינדרלה, "היא זאת שהפכה אותי לשפחה ונותנת לי משימות מגוככות כמו לתחון קפה לחודשיים ביומיים. לא שאין לה כסף לשפחה, היא פשוט אוהבת להעביד אותי. כנראה כדי שאפחד מכדי לדרוש את מה ששלי. כמו הצוואה… רגע! למה אני מספרת לך את כל זה!"
"כי אני מושך?"
"אוי, סתום כבר!" אמרה סינדרלה והרשתה לחיוך קטן להמרך על שפתיה המלאות. "אבל אתה חייב להשבע לי שזה ישאר סוד! זה יותר חשוב מהסוד המטופש שלך בהרבה!"
"היית יותר נחמדה כשרק נפגשנו," רטן האנס וזכה לסתירה מצלצלת על הלכי. "מלבד זאת, הסוד שלי חשוב גם כן!"
"אז אולי תספר לי למה אחרי שאני סיפרתי לך? אתה חב לי טובה!" הזכירה לו סינדרלה.
"אבי חושב שאני צריך ללמוד את דרכי העם לפני שאהיה בן חמש עשרה, עוד שנה."
"ומה יקרה אז?" שאלה סינדרלה ששכחה שהיא כועסת על הנער וטבע סכרנותה עלה על הרצון לשנוא את הנסיך האנס, עד כמה שהיה מעיק.
"אני אגיע להתבגרות ואם יקרה משהו לאבי ואחי הגדול, אני אהיה היורש של הממלכה," אמר האנס ולא נשמע מאושר מי יודע מה, "אני הולך לפה כדי ללמוד את דרכי העם, לסבול בסבלם ולשמוח בשמחתם. אני מרגיש שכבר למדתי המון! היום אני נשארתי רעב כי נאלצתי לאכול רק מחצית מהכריכים הטעימים שלך!"
"אתה? יודע סבל מהו? אל תצחיק אותי, האנס!" אמרה סינדרלה ושמה לב שהיא קוראת לו בשמו הפרטי, "זאת אומר, הנסיך! אתה יודע כמה רעבים היתומים שחיים מתרומות? אתה יודע מה זה לחיות על העבודה שלך ולא להרוויח מספיק כסף? אתה יודע מה זאת עבודה בכלל? אתה בטח לא יודע אפילו להתלבש בעצמך!"
"איך את יודעת? איך אתם יכולים להרשות לעצמכם משרתים במקום מזון?" שאל האנס.
"אנחנו לא," אמרה סינדרלה.
"אז איך זה שאת יודעת בכלל מה עושים משרתים?" שאל האנס בחשדנות.
"זה בגלל שגם לי היו משרתים. עוד כשהייתי בתו של האדון."