I want you (פרק 4)
אני חייב להמציא איזה תירוץ למה המנהלת קראה לי. אבל הבעיה הייתה שלא מצאתי ! כשהגעתי לכיתה כבר הייתה הפסקת האוכל אז כולם ישבו במקומותיהם ואכלו בעודם מדברים עם חבריהם לשולחן.
"נו, אז מה היא רצתה ממך?" התנפל עליי אלון ברגע שהתיישבתי במקומי.
"מי?" עשיתי עצמי לא מבין, בשביל שייתן לי עוד זמן למחשבה על תירוץ.
"ציפי, המנהלת כמובן" הוא צחקק.
"אה כן היא.." ואז לפתע עלה רעיון גאוני במוחי "היא שאלה על הבית ספר הקודם שלי, אתה יודע למה עזבתי אותו וזה"
זה היה נראה כאילו הוא חושד קצת, אבל בכל זאת מאמין לי.
"מוזר. לי היא לא עשתה את זה כשעברתי לפה. טוב, אולי כי אני בבית ספר הזה מכיתה ז', אתה יודע מהחטיבה" צחקתי על טיפשותו של אלון, לא ידעתי עם עשה את זה בשביל להצחיק או שבאמת הוא טיפש.
"טוב, נו אז מה, למה עברת בית ספר? עברת בית?" שאל אלון. הוא חשב שהסיבה פשוטה, כמו לעבור בית אבל ממש לא. תמונות רצו במוחי, על סיגל, על המנהלת הקודמת, על הילדים מהכיתה הקודמת, שלא הרפו ממני. פשוט בהיתי בקופסת האוכל שלי לפחות דקה ולא זזתי.
"מורן? מורן? הכל בסדר?" ניער אותי אלון.
"אה כן אני פשוט…" מיהרתי להסביר לו אבל לא היה צורך בכך, כי הוא הבין ומיהר להתנצל "סליחה, לא הייתי צריך לשאול את זה זה כנראה אישי"
ומאז היום הזה, היום הראשון שלי בבית ספר 'דרור' אני ואלון ניהיינו החברים הכי טובים. לעולם לא אשכח את היום הזה, היום שבו פגשתי את החבר הכי טוב שלי.
תגובות (1)
תמשיכי(: