הסוד של סינדרלה – פרק 4

הנסיך (שאמר כי שמו האנס) התעשת והתיישב ליד סינדרלה כשהוא מיישיר מבט למר גלובוביץ'.
מדוע שהנסיך יהיה בבית ספרה? מדוע שהנסיך יהיה בכיתתה? מדוע שיתיישב לידה כאילו הוא תלמיד רגיל? סינדרלה החליטה לדבר איתו אחרי בית הספר או לפחות בהפסקה לארוחת הצהריים. היא הוציאה מתיקה את הלוח הירוק ואת הגירים שלה ומקדה את תשומת ליבה לתרגילי החשבון של המורה. לפחות להם יש פתרון קבוע.

עם בוא ההפסקה לאכול, הוציאה סינדרלה מתיקה את קופסאת הפח – שבעבר שימשה לעוגיות וקיום לארוחת הצהריים שלה – ויצאה מהכיתה. או לפחות ניסתה. לקח לה חמש שניות לערך להבין שאין לה סיכויים טובים להצליח להדחק למסדרון ההומה מבלי להתקל בטעות במישהו שיחליט לקחת לה את האוכל כעונש ובתנה המקרקרת מהבוקר לא תאפשר זאת.
מובסת, חזרה סינדרלה למקומה משמאלו של הנסיך החצוף, התיישבה והסתקלה על היתומים מקרסמים את פרובות הלחם המעטות שקיבלו מהכנסייה הבוקר.
"את ראית אותי בעבר, שפחה," לחש הנסיך כשפניו עדיין מופנות קדימה, "את יודעת את מעמדי…"
הם צפו ביתומים מבלי לצור קשר עין אפילו לרגע.
"כן, הוד מעלתו," סיננה סינדרלה בכעס. שפחה. היא שפחה בעינייו ותו לא! לא רק ידע מי הייתה…
"מדוע את שונאת אותי?" שאל הנסיך בתמימות. היה ברור כשמש שזכה רק להתחנפויות ושיבוחים שיקריים בחייו בארמון המלך.
"חס ושלום! איזו שיפחה נחותה כמוי, שעזרה לאדם זה לגמרי מרצונה החופשי, תשנא את נסיך ארצה?" שאלה סינדרלה בזלזול.
"ברור שעזרת לי, אני הנסיך!" אמר האנס כאילו היא נסתה לגלות לו על קיום הירח. כאילו שרק בשל מעמדו הוא ראוי להקרבה עצמית מצד אחרים בעת צורך. "הייתי בטוח שתחבבי אותי ישר!" הוסיף ונשף על קבוצת טלטלים זהובים שחסמה את שדה ראייתו.
סינדרלה נשפה נשיפת בוז וצפתה בידיו פותחות את תיקו הגדול ותופסות בסיר קטן שהעלה ניחוחות מעוררי טעבון.
"זהותי היא סוד, אז שמרי עליו ככזה, שפחה. בבקשה?" אמר בעודו שולף את הסיר בזהירות.
סינדרלה מיהרה ובעטה ברגלו השמאלית והוא הפיל את הסיר חזרה לתיק.
"איי!" התנשף, "למה עשית את זה,שפחה?"
"זה נראה חשוד שמישהו עשיר כמוך יוקצה בכיתת היתומים, גם בלי שתוצאי אוכל גורמה מול עיניהם הרעבות של יתומים החיים מתרומות!" נזפה בו סינדרלה. היא שנאה אותו ואת המנהג שלו לקרוא לה שפחה בגועל יותר ויותר בכל רגע. הוא הפגין נימוס כה רב לפני שראה את בגדיה הסמרטוטיים ואת שיערה המבולגן.
"וזה לא מוזר לאכול עוגיות?" שאל האנס והנהן לעבר קופסאת הפח שבידה של סינדרלה.
"אם לא היית כזה נסיך מפונק היית יודע שקופסאות פח הן רב-פעמיות. אלו רק הכריכים שלי!" אמרה סינדרלה ופתחה את הקופסא כדי שיראה את ארבעת הכריכים הקטנים שהכינה הבוקר.
הנסיך האנס קירב את ידו כדי לקחת מן הכריכים, אך סינדרלה סגרה את הקופסא בטריקה.
"לא מנומס לקחת כריך בלי רשות. בטח ובטח ממישהו שאתה אפילו לא יודע את שמו!"
הנסיך הופתע מתגובתה וחייך. מצא חן בעיניו שהיא עינה מתמסרת לו מיד. "ומה שמך, שפחה?" שאל.
"שמי אינו שפחה."
"עדיין לא אמרת לי אם תשמרי את סודי," נזכר הנסיך והביט בעינייה לראשונה בשחתם, מה שעורר בסינדרלה צורך מטופש להזיז את שיערה השטני אל מאחורי אוזנה. היא נזכרה שבמקור גם שיערה היה זהוב, עד שצבר לכלוך רב וזכה לכינוי השנוא "לכלוכית".
"לא אפנה אליך כנסיך," אמרה סינדרלה ברצינות, "אם לא תפנה אלי כשפחה."
"עשינו עסק…" הוא חיכה שתאמר את שמה.
"סינדרלה אמרה וחצתה את כריכה לשניים. מחצית ממנו הלך לנסיך אחד.