ילדי הירח פרק-6: הריגה ראשונה

לא ידעתי כמה רציתי מקלחת עד שפתחתי את הברז ונתתי למים לזרום עלי. הם היו חמים ונעימים, בדיוק מה שרציתי עכשיו. התלבשתי בחולצה צמודה ירוקה וג'ינס כחול קרוע, חיפשתי את הכפכפים שפייז' הכניסה למזוודה שלי וירדתי למטה. ריח האוכל שניסע באוויר היה משגע, ריח של רוטב עגבניות וצלי בקר.
"במה אני יכולה לעזור?" שאלתי את קלסי כשנכנסתי למטבח. היא עמדה ליד הכיריים שעליהם עמדו שלושה סירים והיא ערבבה אחת במרץ.
"תעבדי על סלט, אני מכינה את הרוטב לפסטה ואת הבשמל לצלי. יש ירקות במקרר תשטפי אותם ותחתכי." אמרה ופנתה שוב לסירים.
"אוקי, והסכינים?" שאלתי והתקדמתי למקרר.
"על המגנט ליד הדלפק, תקראי לאיימי אחרי שאת מסיימת אני צריכה שתוציא את הצלי. הוא ממש כבד והיא היחידה שיכולה להרים אותו בקלות." אמרה מבלי לפנות אלי.
לקחתי שלושה מלפפונים ארבעה עגבניות ושני פלפלים צהובים מהמקרר, קרש חיתוך מהמגירה וסכין שפים גדולה מהמגנט וחתכתי את הסלט.
"אני אכין רוטב בשבילו אחר כך, אני לא רוצה שהוא יתרכך." אמרתי ושטפתי את ידיי.
"בסדר, תקראי לאיימי הצלי צריך לצאת. היא בקומה האחרונה לפי מה שהיא אמרה." קלסי הורידה את הרוטב מהכיריים וסיננה כמות אדירה של פסטה. ניגבתי את ידיי ועליתי לקומה החמישית. דפקתי על הדלת וניסיתי לפתוח אותה, היא הייתה נעולה.
"איימי?" שאלתי ודפקתי עוד פעם. שמעתי ליחשושים בחדר וטריקה של דלת.
"רגע!" היא אמרה בקול ושמעתי צעדים מתקרבים. הם עצרו לרגע והמשיכו שוב.
"כן?" אמרה ופתחה את הדלת לחריץ קטן. כל מה שראיתי היה שהיא לבשה חולצה רפויה שנראתה גדולה עליה.
"קלסי רוצה שתוציאי את הצלי מהתנור, זה זמן לא טוב עכשיו?" שאלתי למראה החולצה והסדינים המבולגנים על המיטה שלה.
"וודאי שלא, אני כבר יורדת." אמרה וראיתי משהו זז בחדר החשוך שלה.
"בסדר, אני אגיד לה שאת באה." אמרתי והתרחקתי מהדלת. היא סגרה אותה ושמעתי אותה מצחקקת וקול של שתי זוגות רגליים צועדים.
'זה לא העניין שלי מה היא עושה בזמנה הפנוי' חשבתי לעצמי וקיוויתי שלוק לא קורא את מחשבותי עכשיו.
"היא תרד עוד מעט, היא קצת…….. עסוקה כרגע." אמרתי במבוכה.
"אז זה מה ששמעתי, חשבתי שאלו נערים שבאים ליער כדי לחגוג לפעמים." אמרה וטעמה את הרוטב. נראה כאילו הנושא הזה בכלל לא מביך אותה.
"תגידי לי מה את חושבת." אמרה והושיטה לי את כף העץ עם הרוטב. טעמתי אותו והוא היה קצת תפל.
"קצת מלח ופלפל וזה מושלם." אמרתי וליקקתי את שפתי.
"איך לא חשבתי על זה?!" אמרה ונתנה לעצמה מכה קטנה על המצח.
"אמא שלי תמיד אמרה שאם את מרגישה שמשהו חסר אבל לא יכולה לשים על זה את האצבע, תוסיפי מלח." אמרתי בחיוך רחב. היא הוסיפה מלח ופלפל גרוס עירבבה מעט וטעמה.
"מגניפיקו!" אמרה ונישקה את אצבעותיה. צחקתי והתחלתי להכין את הרוטב לסלט.
"כן קלסי מה רצית?" זאת הייתה איימי, היא לבשה את אותה חולצה בה פתחה לי את הדלת ועכשיו זיהיתי אותה. זו הייתה החולצה שמייק לבש בטיסה, הסטתי את מבטי וניסיתי שלא לחשוב על זה. מישהו יכול להקשיב למחשבות שלי והוא צעיר מידי כדי לדעת את זה.
"תוציאי את הצלי ותשימי אותו על השולחן ביקשתי מפייז' וקמרון לערוך אותו אז כנראה שהוא חצי מוכן." אמרה והוסיפה את הפסטה לתוך הרוטב.
"אוקי, ואיפה את רוצה את הבשמל?" שאלה כשהוציאה בקלילות את הצלי שנראה הרבה יותר מידי כבד כדי לסחוב ביד אחת.
"אני אעביר אותו לסירות רוטב קטנות יותר ואפזר בשולחן. תקראי לכולם אבל, אוכלים עכשיו." איימי הנהנה ויצאה מהמטבח לכיוון חדר האוכל.
"אני שמה את הסלט על השולחן את צריכה עוד עזרה?" שאלתי ושפכתי את הרוטב על הסלט.
"תשימי אותו ותחזרי אני צריכה שמישהו יעזור לי עם הקינוח." אמרה וכיבתה את האש מתחת לסיר הפסטה.
"אוקי, אני אחזור ישר." אמרתי והלכתי לחדר האוכל. כולם היו שם חוץ מקלסי כמובן. ישבו במקומותיהם לפי הגיל חוץ ממיק ואיימי שכל אחד מהם ישב בקצה אחר של השולחן. ניסיתי שלא להתייחס למבטים בניהם או לעובדה שלוק ישב ליידו ודיבר ללא הרף.
"הי כולם, איחרתי לארוחה?" שאל קול קטן וגבוה שלא הכרתי. הסתובבתי וראיתי ילדה קטנה בערך בת 13 בשמלה ורודה קצרצרה ועיניה הכחולות נצצו באור הבית. היא חייכה חיוך רחב כשכולם קמו ממקומם לחבק אותה.
'מי זאת?' שאלתי את לוק בראשי.
'אנה, זאת הילדה שדיברו עליה. זה בית הקיץ של הוריה.' הוא אמר בקול שמחה אדיר וראיתי שחיבק אותה בחוזקה.
"התגעגענו אנה, ולא פיספסת את האוכל אנחנו בדיוק התיישבנו בשולחן." אמרה איימי והחוותה לכיוון חדר האוכל. הסעודה הייתה מדהימה והקינוח שעזרתי להכין אפילו יותר, קרם ברולה עם ציפוי סוכר מומס. המעבר היה ממש קטלני אבל הצלחתי להשתלט עליו.
"וואו ארוחה מדהימה קלסי, אני חייבת להודות אפילו אני לא מבשלת ככה." אמרה איימי והניחה את ידיה על בטנה.
"תודה, בישול זאת התשוקה שלי." אמרה קלסי והשתחוותה קלות.
"טוב הגיע הזמן לדעת מי עושה כלים. כל אחד שיהפוך את הצלוחית קינוח שלו, מי שיש לו נקודה אדומה נשאר לנקות." כולם הפכו את כליהם ונשמו לרווחה חוץ מאוז, ידיי רעדו והפכתי את הצלוחית שלי. נקודה אדומה.
"שיט." קיללתי בשקט והנחתי את הצלוחית על השולחן.
"טוב כל הקטינים מתחת לגיל 17 לעלות למעלה להתקלח ולישון, עוד מעט עולה הירח ואני לא רוצה לראות כאן אף אחד." אמרה איימי וקמה ממקומה.
"נראה שאנחנו תקועים בתורנות מטבח." אמר אוז וחייך אלי את החיוך השרמנטי שלו.
"ככה זה נראה." אמרתי וחייכתי חזרה.
"לונה, אפשר לדבר איתך שנייה?" שאלה איימי ולקחה את זרועי. היא הובילה אותי למרפסת קטנה מחוץ לבית והחוותה ליער.
"הירח עומד לעלות ובגלל שאת ילדת ירח חדשה את לא יכולה לשלוט בשינוי כי הוא הראשון שלך." אמרה וקפצה למטה.
"בואי, אני חייבת לשמור על כך שלא יקרה לך כלום." אמרה והחלה ללכת לתוך היער. קפצתי גם כן והתחלתי ללכת אחריה.
"זה מקום טוב, אני אשאר כאן וכשתשני צורה אנסה לעזור לך לשלוט הזה." אמרה והפכה את צורתה לזאב אימתני עם פרווה בצבע אגוז ועיניה היו אפורות באור הכוכבים.
'הירח מתחיל לעלות, התהליך עכשיו יושלם. זה הולך לכאוב קצת' אמרה בראשי. כנראה זו יכולת של זאבים בלהקה, לתקשר אחד עם השני בטלפתיה. הסתכלתי לשמיים וראיתי את הירח מתגלה. כאב פילח את גופי והרגשתי כאילו מישהו פשט את עורי מעליי, לא יכלתי לצעוק וכל מה שיצע מגרוני הוא יללת כאב. הסתכלתי על ידי שמהם החלה לצמוח פרווה לבנה כשלג. נפלתי על בירכי וראייתי היטשטשה.
'לונה, תירגעי זה נגמר.' שמעתי את איימי. הבטתי למעלה והבנתי שהתכרבלתי בתוך עצמי. הסתכלתי למטה וראיתי את מה שפעם היו ידי והפכו לרגלי זאב גדולות וחזקות. קמתי עליהן והרגשתי כמו חדשה.
'הדבר הראשון שאת צריכה לעשות עכשיו זה לצוד. למרות שאנו ניזונים על אוכל של בני אדם לפעמים עלינו להשלים את התזונה שלנו בבשר חי, זה נשמע מגעיל אני יודעת אבל אנו חייבים לעשות זאת כדי לשרוד.' אמרה והחלה לרוץ. רצתי בעקבותיה והיא עצרה בפתאומיות.
'מה קרה?' שאלתי אותה ועצרתי גם כן.
'טרף' אמרה וירדה להליכה נמוכה ושקטה. הסתכלתי מסביבי וראיתי שתי אנטילופות אוכלות עשב ברוגע. ירדתי גם כן ועקבתי אחרי איימי.
'בספירה של שלוש' אמרה והסתכלה עלי.
'אחת……שתיים……שלוש!' אמרה ושתינו קפצנו על אנטילופה אחרת. נעצתי את שיני בצווארה והרגשתי אותה מנסה להתנגד. כוחי החדש בצורה החדשה שלי גבר על שלה ולבסוף הרגשתי שהחיים עזבו אותה.
'אף פעם לא הרגתי יצור חי בחיי. זה מרגיש טוב.' אמרתי בחוסר רצון והתרחקתי מעט מהאנטילופה.
'אני יודעת איך את מרגישה, ההריגה הראשונה היא תמיד מרגשת. ואחרי זה פשוט מתרגלים לזה.' אמרה והחלה לזלול מהבשר החי. עשיתי כמוהה ולאחר מכן שתינו התקדמו עוד לתוך היער. נראה כאילו היא מכירה את היער טוב.
'אני צמאה קצת' אמרתי וחשבתי שאולי זה נשמע קצת כמו ילדה קטנה בטיול משפחתי.
'גם אני האמת, זה הבשר. אני יודעת איפה יש פה נחל קטן.' אמרה והחלה לרוץ, רצתי אחריה והיא ניגשה לנחל שזרם בעצלתיים.
'הנה, המים שלו נקיים מספיק לשתייה.' אמרה והחלה לשתות. התקדמתי לנחל שבו השתקפה בבואתי. הסתכלתי על עצמי כאילו במראה ונדהמתי, נראתי ממש כמו זאב. פרוותי הייתה צחורה כמו שלג ועיניי היו כחולות מתמיד, חוץ מהכתמים של הדם מסביב לפי. שתיתי מעט וניסיתי לשטוף את פני.
'איך מורידים את הדם מהפרווה?' שאלתי את איימי.
'תיכנסי כולך למים, לא יהיה לך קר. זהו תכונה זאבית, אנחנו לא מרגישים קור יותר. אנחנו חמים בהשוואה לשאר היצורים אבל לא מרגישים זאת.' אמרה ונכנסה לנחל. נכנסתי אחריה והתנקתי טוב ככל שיכלתי.
'חוזרים הבייתה עכשיו לונה, אני מציעה לך לעלות יש לחדר בדרך כלל בשינוי הראשון הבגדים לא נשארים כמו שהם.' אמרה והחלה לרוץ שוב.
'בדיוק המזל שלי.' אמרתי ורצתי אחריה.